מי שפרע מקצת חובו כו' בספרים של קלף מצאתי שמכאן מתחיל סימן נ"ה כי הוא ענין בפני עצמו וכן הגיה מ"ו ר"ש ז"ל וציין כאן סנ"ה ודין שלישות הוא סנ"ו וא"ש נמי דלא יהא נחסר סנ"ו וק"ל: מי שפרע מקצת חובו כו' עד"ר שכתבתי שם ל' הגמרא:

ומש"ר דאסמכתא קניא כו' פי' אע"פ דאיכא למימר שמעולם לא היה בלבו של זה שיתן השליש לזה שטרו ולא אמרו כן אלא למסמך דעת חבירו שיאמין לו א"נ שדעתו סמכה לומר בודאי אבוא ולהכי אמר כן ואילו ידע שלא יבא לא היה אומר כן וקיי"ל כל כה"ג דאיכא למימר לאסמכתא נתכוין לא גמר ומקני ויכול לחזור בו מ"מ אם קנו מיניה בב"ד חשוב אפי' באסמכתא קניא וע"ל סק"ז מ"ש בפרישה סעיף י"ג בפירוש אסמכתא קניא וכתב בעה"ת דאע"ג דנוטל יותר מהלואתו לית ביה משום איסור ריבית משום דלית ביה אגר נטר דהא אי פרע ליה לזמנו לא היה נוטל יותר וכי הגיע הזמן ולא יהיב ליה הוא דנוטל כולו דאי הוה מרווח ליה אז עוד זמן עבור זה הו"ל משום ריבית כו' ע"ש: דוקא שפי' אם לא אתן כו' כ"כ הרא"ש עד"ר: ומש"ר ויהיו כל המעות הללו כו' דייק רבי' וכתב הללו לומר לך שמיד אחר שנתן לו צריך לגלות דעתו דאדעתא דהכי נותנם לו אבל אינו ר"ל שצריך להתנות כן בעוד המעות בידו קודם שנתנם לו שהרי התחיל וכתב בתחלת הסימן מי שפרע מקצת כו' ובאשר"י כתב יהיו כל המעות שנתן לו אלא מחוורתא כדכתיבנא: שאל"כ הוי שטר שנמחל כו' וכ' הרא"ש בפרק ד' נדרים דאז אפי' חצי האחר שלא נמחל שיעבודו אינו גובה ממשעבדי אלא מבנ"ח דחיישינן שמא יגבה בו גם חצי האחר שנפרע כדאמרינן בש"ח מוקדם דאפי' מזמן ב' לא גבה (כדלעיל ר"ס מ"ג) אבל מבנ"ח מיהא מגבי כל שטרא ודוקא כשמסר לו השטר בכתיבה ובמסירה כדין קנין אותיות כ"ז מדוקדק מל' הרא"ש שם כתבתי לשונו ופירושו בדרישה ועמ"ש עוד מזה בסמ"ע: דוקא כה"ג דאתפיס פי' הא דמהני קנין בב"ד חשוב דוקא אם התפיס זכותיה ביד שליש אבל בעלמא כלומר אבל לא התפיסה כלל לא מהני קנין ב"ד חשוב: והרמ"ה מחמיר טפי ובעי שיתפיס דוקא ליד הב"ד וגם יאמר כו' ואז אמרינן הפקר ב"ד הפקר וכל תנאי שמתנה בפניהם ועל ידם מתקיים ודוקא כשהתנה ואמר בל' ליבטלו זכוותיה מהני. והרא"ש מיקל לגמרי וס"ל דסגיא בקניית ב"ד חשוב לחוד וטעם פלוגתתן מבואר בדרישה ע"ש: דבקיאי בדיני כו' פי' בחילוקים שיש בדינו אסמכתא כדלקמן סר"ז ועד"מ:

ראובן לוה משמעון מנה כו' בעה"ת בשם הראב"ד בשס"ג ע"ש: אלא שהשליש שטרו פי' השלישו בלא קנין ובלא ב"ד. וראובן אוכל פירות משך הזמן נלע"ד דלרבותא כ"כ דל"ת כיון דראובן אוכל הפירות ש"מ דלא לקנין גמור מעכשיו היתה וא"כ לא קנהו יהודה קמ"ל הראב"ד דאפ"ה קנהו והא דראובן אוכל פירות משום דדינא הכי הוא כמ"ש בסמוך בשם הראב"ד אבל א"ל דדוקא נקט הכי דאילו אכל שמעון הפירות הרי אכלן באיסור דהוי ריבית ולא הוה המקח קיים דהא כבר נתבאר בי"ד סקע"ד ולקמן בח"מ סר"ח דמקח שנעשה בצד איסור המקח קיים וק"ל: כתב הראב"ד שאין שומעין לו שם וז"ל לפי שכיון שנעשה המכר מעכשיו בלי שום תנאי ושיור אינו אלא כמו שאומר לכשיהיו לך מעות ליום פלוני אחזירם לך שאסור הלוקח לאכול פירות תוך זמן אלא מאותו יום ואילך וכבר עמד המכר קיים מיום ראשון אלא שמחוסר השלמת התנאי וכאילו אמר שדה זו מכור לך מעכשיו ע"מ שתתן לי ר' זוז מכאן ועד ל' יום ואם השלים תנאו לאותו יום אע"פ שמכרו לוקח תוך זמן לאחר מקחו קיים והמדמה זה השלישות לאסמכתא אינו אלא טועה בו ואפי' אבד השטר המכר אינו בטל שכבר קנאו במעותיו משעת מתן מעות אבל שלישות דמתני' שפרע מקצת חובו ומחייב עצמו במה שאינו חייב אסמכתא היא ולא קניא עכ"ל. ועי' לקמן בסס"ו: