אסור לשהות שטר פרוע כולי מימרא דריב"ל פ"ב דכתובות (דף י"ט) וילפינן ליה מדכתיב אל תשכן באהליך עולה ומדסתם רבינו נראה דס"ל דאפילו רוצה להשהותו בשביל שכר הסופר נמי אסור וכ"כ הר"ן ג"כ שם וכ"כ בש"ע ועד"ר ובסמ"ע:

שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו הטעם משום שנמחל שיעבודו וכדמסיק וכבר כ' רבינו זה לעיל בסמ"ח ושאפילו בו ביום אינו חוזר ולוה בו מה"ט ומ"מ חזר וכתבו כאן משום דבא לכתוב עליו החילוקים דהחזיר לו המעות מיד דמקור דינין הללו הוא כאן דבא ללמדינו איזה מיקרי שטר פרוע משא"כ לעיל בסמ"ח דשם מקור הדין אינו אלא ללמדינו דאע"ג דיכול ללות על שטר דלא נכתב ע"ש הלואה זו כמו טופס השטר שהכינו הסופרים כבר מ"מ על שטר שכבר נפרע אינו חוזר ולוה עליו וק"ל. ואם אמר הלוה פרעתיו כו' עד סוף סימן הוא מל' הגמרא דפרק ח"ה (דף ל"ב) ע"ש. ומש"ר ואינו גובה כו' ר"ל אפילו מבנ"ח אינו גובה כשהלוה מכחיש בו ואומר שלא החזיר לו ולא אמרינן דמהימנין ליה במיגו דלא נפרעתי כלל דלא אמרינן מיגו להוציא כמש"ר בספ"ב א"נ שצריך לשקר תחלה והוא דומה למ"ש רבינו בס"ס פ"ג כשטוען הלוה על השטר מקוים שהוא פרוע או אמנה והמלוה מודה לו אלא שאומר שטר כשר היה לי ואבדתיהו דהלוה נשבע היסת ונפטר ולא אמרינן ביה דנאמן במיגו מטעמים הנ"ל וגם שם בגמרא מדמה נמי דינין הללו להדדי ע"ש: מפני שלא היה טובות עד"מ: