האומר כו' פלוגתא דאביי ורבא בשבועות ד' מ"א וידוע דהלכה כרבא דאמר הכי: והלה אומר להד"ם פי' לפני ב"ד וע"ד שיתבאר בסמוך ס"ח: ובאו עדים כו' חייב לפרעו ואין משביעין למלוה דה"ז הוחזק כפרן רמב"ם פ"ו מטוען וכן כתב רבי' בסמוך ס"ו וכתב המ"מ שם אדברי הרמב"ם שכן מוכח כאן דאם איתא דהמלוה נשבע היאך מקבלים שבועתו נגד ב' עדים אלא ודאי אינו נשבע עכ"ל ורבינו שכתב בסימן ע"ה ס"ב בהכופר בפקדון ובאו עדים והעידו על מחצה שראו בידו דהוחזק כפרן והתובע נשבע ונוטל כתבתי שם בדרושה ס"ב דל"ד לזה ע"ש ודוק. מודה הוא שלא פרעו פי' שבשעה שאמר ליה מנה לי בידך עדיין לא פרעו: הודאת ב"ד כק' עדים דמי כלשון זה כתב גם פן הרמב"ם פ"ו דטוען וא"ל הא גם אלו ב' המעידין שפרעו נחשבין כק' וא"כ הודאת בע"ד יותר מק' עדים מיבעי ליה ונ"ל דעיקר מה שנתחייב לשלם היינו משום דהוכחש בעדים שמעידין שלוה והוא אמר להד"ם אלא שתאמר הרי ב' עדים מעידין שפרע ע"ז כתב דגם הודאתו מיחשבא כק' עדים וסלק עדי פרעון כנגד הודאתו שהוא כאילו היו עדים שלא פרעו וישאר כפרן באמרו להד"ם ועיין מה שכתבתי בסמ"ע מזה על מ"ש מ"ו ר"ם בהג"ה וגם יותר ממאה עדים ודוק: ומ"ש לפיכך כו' אין משביעים כו' כ"כ בעה"ת שער י"א ולאפוקי מב"ה ובזה צ"ל דהודאתו מיחשבא יותר מב' עדים דאל"כ הא כבר כ"ר ס"ס כ"ט ובס"ס מ"ו בע"א אומר תנאי היו דברינו וע"א אומר לא היה תנאי סלק עד נגד עד ומשביעים אותו היסת דהא בזה אין שייך לומר כבר הוחזק כפרן דהא כבר חזר ופרע ליה משום כפירתו ועכשיו חוזר ותובע אותו ואומר ממון שלי בידך שלא כדין וכל כפרן וחשוד התובע לחבירו צריך לישבע לו לכל הפחות היסת אטענתו וגם בר"ס ע"א ס"ו בהימניה כבי תרי דצריך לחזור לפרוע מ"מ מביאין לידי היסת ומיהו י"ל דשאני ש"ה דלא נתקנה אלא מכח דחזקה הוא דאין אדם תובע אם אין לו עליו והרי כיון דכבר הודה דלא כרעו מתחלה לא תקנו ש"ה אתביעה כזו וק"ל:

כתב הר"י ן' מיגא"ש כו' כ"כ בעה"ת בשמו בשער י"א וכתב שלמדו מק"ו מדין הנ"ל דאף דבאו עדים ואמרו לוה ופרע מקבלים עדות הלואה ולא עדות הפרעון ואע"פ דהתם לא הודה כלל הכא דהודה הודאה גמורה כ"ש דמקבלין חובתו ולא זכותו וכ"כ נ"י ריש מציעא: אבל הרמב"ם כתב כו' בפ"ז מטוען כ"כ: עדות זו מועלת דייק וכתב זו כלומר כיון שאמר פרעתי קודם שבאו עדים דלא הוי הודאתו מחמת הכחשת העדים משא"כ בדין קמא וכ"כ נ"י דב"מ ועד"ר:

א"ל מנה הלויתיך בפני פלוני כו' בשבועות דף ל"ד: או דרך מתנה הוחזק כפרן כולי ז"ל מ"ו ר"ש ז"ל נ"ל דוקא כה"ג דאמר הלויתיך בפני פלוני ופ' והוא אמר להד"מ אבל היכא שא"ל סתם אתה חייב לי מנה שהלויתיך ולא אמר בפני פלוני ופ' ואמר להד"מ והביא עדים שמנה לו כו' לא הוחזק כפרן ויכול לתרץ ולומר אותו מנה היה דרך מתנה עכ"ל: ואם יטעון אח"כ כו' עד או אם אומר פרעתיו אח"כ פי' אחר שמנה לי המנה פרעתיהו אותו המנה ומש"ה טענתו להד"ם דומיא מ"ש דרך מתנה נתנם לי (וד"ה) [וה"ה] אם אומר החזרתי ופרעתי אחר שטען להד"ם וכמ"ש בסמוך בס"ה אלא דלא איירי כאן עדיין מזה:

ושמעו שנתנם לו פי' דוקא שמעו קאמר דלא שייך לומר דמשום השטאה או השבעה הוי הא באופן אחר לא כדלעיל ס"ס ל"ב ולקמן סימן פ"א: וטען זה להד"ם כו' גם אם לא טען להד"מ אלא אמר במתנה נתנם לי הוחזק כפרן כיון שהעידו ששמעו שנתנם לו בהלואה אם לא יאמר הוצרכתי להודות לו דבהלואה הוא כדי להוציא חובי וכדמסיק וכן משמע בגמרא עיין שם: ודאי הוחזק כפרן כו' פי' וא"נ שוב לטעון שום טענה ואמתלא לדבריו: אבל אם טוען אני לא קבלתי כו' כלומר אבל אם אינו טוען להד"מ מעיקרא בטענתו הראשונה אלא אומר אני לא קבלתי ממנו אלא כו':

א"ל מנה לי בידך כו' ב"מ דף י"ז ע"ש: וחזר ואמר פרעתיך פי' אפילו אמר פרעתיך עתה לאחר התביעה ומש"ה חזר וכ"ר האי דינא גם כדי למכתבינהו על סדר דרך לא זו אף זו וכמו שכתב אחר זה: הוחזק כפרן והלה גובה בלא שבועה וכמ"ש בסמוך: ונאמן עליו בשבועתו כשאר כל האדם דקדק רבינו וכתב בשבועתו ללמדנו שבלא שבועה א"נ אפילו כשיש נאמנות בשטר וכמש"ר בסימן ע"א סכ"ג בשם ר' קלונימוס דכשהוחזק כפרן בדבר א' לא מהני ליה תו שום נאמנות אפי' בממון אחר ליטלו בלא שבועה ואף שכתב רבי' שנאמן כשאר כל אדם דוקא בשבועתו קאמר וק"ל: והה"נ לטוען להד"ם כו' וכן נמי כו' המשך ל' רבינו בל' לא זו אף זו לא זו הכחישוהו עדים בפירוש דהוחזק כפרן אלא אפי' לא הכחישוהו אלא ע"פ עדותן שבשטר ואפי' לא הוכחש כלל ע"פ עדים אלא ע"פ כ"י ג"כ הוחזק כפרן וכעין זה לקמן סימן פ"ב ס"ד ע"ש:

וכן נמי אם הוציא עליו כ"י שלוה ממנו פי' לאחר שטען להד"ם על תביעתו וז"ל הרמב"ם וש"ע הוציא עליו כ"י תחלה והוא טוען להד"ם ואין זה כ"י והוא כ"י הוחזק כפרן ע"כ ולא פליגי עם רבינו אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא: וא"נ לומר פרעתי קמ"ל בזה דאע"ג דעל כ"י נאמן לומר פרעתי כמש"ר בסימן ס"ט מ"מ כיון שהוחזק כפרן א"נ ומש"ה חזר וכתב וא"נ לומר וכו' וגם סיים וכתב שכל שהוחזק כפרן וק"ל. או שיביא עדים שפרע פי' שפרע אחר התביעה אבל מה שיעידו שפרעו קודם התביעה ל"מ כמש"ר ר"ס זה והכי דייק לשון רש"י שם בב"מ וק"ל: וי"א דהוי כמו חשוד כו' נראה דהאי י"א אכל מי שהוחזק כפרן קאי יהיה באיזה דרך שיהיה: והרי"ף העיד דרב האי חזר מסברא זו (והנ"י) [וה"ט] דלא דמי לחשוד על השבועה דהתם לא מתביעה זו פסול אלא מצד אחר אבל הכא דמתביעה זו הוחזק כפרן לכך שכנגדו נוטל בלא שבועה אשר"י:

ואינו מוחזק כפרן אלא הכופר בב"ד כו' שם אמימרא הנ"ל כ"כ הרי"ף והרא"ש ע"ש: אבל הטוען להד"ם כו' כן משמע מדברי הרא"ש פרק חזקת גבי הא דתני בר קפרא ערער וחזר וערער כו' וכ"כ בעה"ת להדיא שי"ב וע"ל סימן פ' שם יתבאר היטב: אפי' אם ע"א מכחישו מ"ו ר"ש ז"ל פי' דר"ל דאחר שחזר ואמר לויתי ופרעתי בא ע"א והכחישו על טענתו הראשונה שטען להד"ם ומעיד שלוה ומפרעון אינו יודע אין עדות העד מעלה ומוריד ונשבע היסת כמו שהיה נשבע בלא עד ולא אמרינן דהו"ל מחויב שבועה להכחיש העד ואינו יכול שהרי מודה ומחויב לשלם כמשר"ל סימן ע"ה סי"ד דהתם מיירי כשהעיד העד קודם שחזר ואמר פרעתי שנתחייב כבר שבועה נגד העד אבל כאן שקודם שבא העד כבר חזר מטענתו הראשונה וטען פרעתי מש"ה נפטר בהיסת וק"ל ועד"ר שם כתבתי מה שנ"ל יותר בישובו. או שאינו יודע כו' זה לא קאי אע"א מכחישו דודאי כיון שע"א מעיד שלוה והוא טוען א"י חייב לשלם ממ"נ אם אומר דא"י אם לוה הו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע כמש"ר בסע"ה ואם אמר א"י אם פרעתי כ"ש דחייב לשלם אפי' בלא ע"א מכחישו דכיון דהלואה ודאי והפרעון [ספק] וכדלעיל סימן ע"ה ס"א וק"ל:

וכן נמי אפילו הכחישוהו כו' גם זה שם בפסקיו ועי' באשר"י דף קצ"ג ע"ג: כיון שתבע אותו ואמר לא לויתי וזה אמר כולו כצ"ל ועי' דרישה: אפי' כפר חוץ לבית דין ר"ל באתם עדי וק"ל:

ובעה"ת חילק וכתב כו' נ"ל דאין זה דבוק למ"ש לעיל מיניה מכמה טעמים. חדא דאינו ענין לפלוגתא הנזכרת דהתם איירי באומר חוץ לב"ד בפירוש לא לויתי אם יכול לחזור ולטעון ההיפך ודברי בעה"ת הן באומר לפני ב"ד ל' שאפשר לפרשו אם יכול לחזור ולפרשו וכבר האריך ב"י להשיג על ל' רבינו בזה. השני דא"כ הו"ל לרבינו לכתוב דברי ר' האי מיד אחר דברי בעה"ת קודם שכתב א"ל מנה לי בידך כו' השלישי דהך בבא א"ל מנה לי בידך מיותר הוא שהוא הכל ל' בעה"ת ונכלל במ"ש כבר. לכ"נ פשוט דהאי ובעה"ת חילק מילתא באפי נפשיה הוא ונמשך עם מה שכתב למטה ורב האי כתב וכו' ובעל התרומות הביאהו גם כן שם וקאי אמ"ש לעיל דהכופר בבית דין והכחישוהו עדים הוחזק כפרן ובעה"ת חילק בדין הוחזק כפרן בהוכחש בטענתו שטען בפני בית דין וכתב דדוקא כשפירש תחילה דבריו וא"א לתרצן הוה ליה הוחזק כפרן אבל אם לא פירש דבריו בין שאמר תחלה ל' אין לך בידי ואח"כ חזר לתרץ דבריו ואומר היה לך בידי ופרעתי בין שאמר תחלה ל' הן יש לך בידי ואח"כ אמר אין לך בידי סתם לעולם שמעינן ליה ויכול לתקן דבריו ולומר אין לך בידי דקאמרי לך ר"ל פרעתיך ומש"ר דיכול לתקן דבריו הראשונים ארישא קאי אבל באומר תחלה הן ואח"כ אמר אין לך בידי מתרץ דבריו האחרונים הוא א"נ ה"ק דבריו הראשונים שדבר עתה קודם שתקנם וכצ"ל בש"ע בסימן זה ס"י דלא כתב שם באותו בבא אלא האי סיפא לחוד ע"ש: ורב האי כתב של' אין לך בידי כמו להד"ם דמי בין אמר תחלה אין לך בידי ואח"כ אמר הן אבל החזרתיו לך או תחלה אמר הן ואח"כ אין לך בידי כלום לעולם הוחזק כפרן. וא"א ז"ל כתב כסברא הראשונה דהיינו סברת בעה"ת והך בבא דא"ל מנה לי בידך כו' למחר אמר נתתיו כו' נשבע היסת ונפטר כו' ואע"פ שאינו מענין הפלוגתא לא רצה רבי' לדלג אמצע דברי בעה"ת ובעה"ת עצמו רצה לפרש כל החילוקים שיש בדין זה ועוד דרבינו בא ללמדך אגב טעם פלוגתתן של בעה"ת ורב האי דפליגי בלשון המשנה דר"פ הדיינין דקתני ז"ל מנה לי בידך א"ל הן למחר אומר תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב וס"ל לבעה"ת כדפירש"י שם שפי' דהאי אין לך בידי דקתני היינו שאמר בפירוש להד"ם אבל אם אמר אין לך בידי כמשמעות המשנה אינו חייב שיכול לתרץ דבריו ורב האי סובר של' המשנה הוא דוקא דאין לך בידי הוי כאילו אומר להד"ם ובזה מסולקים קושיות ב"י: [ומשר"ל] וכ"ש אם שאלוהו בב"ד קודם שבאו עדים כו' פי' ואז אין חילוק בין שא"ל שפרע לו קודם שאמר בפניהם אין לך בידי כו' או לאחר מכן לעולם הוחזק כפרן:

מנה הלויתיך בצד עמוד כו' בשבועות דף ל"ד ע"ב עובדא דהוי הכי: דמילתא דלא רמיא עליה דאינש אמר כו' ס"א עביד והכי פירושו מילתא דלא רמיא עליה אמר אח"כ ולאו אדעתיה לומר בדקדוק גמור איך היה כי כבר שכחו משום דלא רמיא עליה ולא שם לבו עליו לזכרו וכפי' רשב"ם בפרק חזקת כ' ל' סימן קמ"ו ומשמעותו (דפירש"י) [דפירשו] כאילו הוה מהופך מילתא דלא רמיא עליה לאו אדעתיה אמר ר"ל שאומרו אח"כ בהזדמן בלא דקדוק והיא היא לדינא רק שינוי בפירוש' קצת:

וכן אם אמר פרעתיך בפני פלוני כו' ג"ז עובדא שם ומהטעם הנ"ל:

אבל אם א"ל פרעתיך מנה בסחורה פ' גם זה מעשה שם: ומש"ר לפיכך כן' נלמד ממנו וכתב בעה"ת שער י"ט ומדכתבו לפיכך אם הודה לו המלוה שנטל ממנו אותה סחורה היה (ע"ל) [נ"ל] לומר דס"ל דאם לא הודה לו המלוה בזה דנאמן לומר פרעתיו המותר וה"ט דכיון דלא רמיא עליה לזכור כמה פרעו והוא אומר פרעתיך בזה או בדבר אחר הא לא הוכחש בעדים משא"כ כשמודה המלוה שנתן לו סחורה זו כאשר אמר הלוה מתחילה והוכחש בעדים בדמי שויה וק"ל:

מי שנתחייב בב"ד כו' עיקרא דהאי מלתא בב"מ דף ט"ז פלוגתא דאמוראי בזה ופסקו הלכתא כרב זביד דאמר הכי ור"ל דאע"ג דל' חייב אתה ליתן לו משמעותו הוא נראה לנו הדיינין שיהיה חייב ליתן לו אבל לא שאמרו לזה שיתן לו עד שיאמרו צא תן לו וא"כ הו"א דלא יהא נאמן לומר פרעתיו דכיון דלא החליטו עליו הדין לפרוע לו אין מדרך בני אדם לשלם קמ"ל וכתב הרא"ש דה"ט משום דאין המון עם מבדילים בין צא תן לו לחייב אתה ליתן לו והכל נראה להן פס"ד ועביד דפרע ליה עכ"ל ועמש"ל סימן כ"ב ול"ט מזה: ויבא לגבות ממנו פעם שנית פי' אם יתבע אותו והוא יטעון להד"ם וזה יוציא עליו הפסק דין יצטרך לשלם לו ולא יועיל לו שום תירוץ דהוחזק כפרן ועד"ר:

שלא יפרע אע"פ שאינו מקבל עליו תנאי זה וכמש"ר (סימן ה' ס"ד):

אבל אם יוצא מב"ד בסרבנות ושמתוהו כו' דוקא שמתוהו קאמר וע"ל סימן ל"ט ס"י מ"ש בזה:

לא יצא מב"ד מסרב אלא שאמר פרעתיך ביום פ' ג"ז שם ופי' לאחר שא"ל הב"ד צא תן לו ויצא חזר והשיב בפני ב"ד פרעתי ע"פ פסק דינכם הוחזק כפרן על ידי עדות העדים שמעידין שלא פרעו אח"כ אבל אם היתה טענת פרעתי חוץ לב"ד לא הוחזק כפרן על ידי הטענה ההיא כמשר"ל ס"ח וכן הוא ל' הרמב"ם פ"ו דטוען שכתב ז"ל א"ל צא תן לו ויצא וחזר ואמר פרעתי ועדים מעידים שלא פרע וכלשון זה כתב נמי הרי"ף שם ומלשון ויצא וחזר מוכח דר"ל שחזר לב"ד וטוען בפניהם שפרע אחר פסק דין ועד"ר מ"ש עוד בזה להוכיח כן: ומש"ר שאמר פרעתיך ביום פלוני כו' צ"ל שאומר בבירור ביום פ' פרעתיהו דאם לא כן לא הוחזק כפרן ע"י עדים שמעידים שהיה עמם כל אותו היום כיון דלא רמיא עליה לפרוע דוקא באותו היום אבל בגמרא וברי"ף כתוב סתם ואמר פרעתיך וכתב עליו נמ"י דמיירי דהעדים מעידים שלא זזה ידם מידו מיום שיצא מב"ד וראו שלא פרעו ע"ש וק"ל: שלא אמר פרעתי כו' אע"ג דכבר כתבתי בשם הרא"ש דאין המון עם מבדילים בין צא תן לו כו' היינו לקולת הנתבע (ולהעיד) [להחזיק] הממון בידו וכאן קולתו היא כשאמרינן שידע ההבדלה הילכך אמרינן שידע וזיל הכא קמדחי ליה כו' וק"ל: ואפי' אמרו ליה צא תן לו הכל שם באשר"י ע"ש: