מי שטוען בפני ב"ד טענה א' כו' עד בד"א כו' דוקא שנתחייב בדין כו' כל הדברים הללו מב"ב דף ל"א ע"ש גם בב"י שהביא ל' הגמרא וממודים נהרדעי דאיתא שם בב"ב נשמע לדעולא דס"ל דהיכא דסתר טענותיו הראשונים לגמרי דאינו חוזר וטוען היינו (דין) [דוקא] כשטען טענה הראשונה בב"ד אבל חוץ לב"ד לא והלכה כעולא. כלל העולה מסוגיא דב"ב דאפילו טען טענה בב"ד ובאו עדים והכחישוהו באופן שיהיה יוצא חייב ע"פ טענתו המוכחשת (דהא עובדא דבגמרא איירי בזה ובאו עדים ואמרו דדאבותיו דאידך הוא) אפ"ה אם יכול לתקן דבריו חוזר ומתקנם אבל לטעון טענה אחרת הסותרת הראשונה לגמרי לאו כל כמיניה כיון שהוכחש בעדים ופליגי הרמ"ה והר"י ן' מיגא"ש בזה אם דוקא בשכבר באו עדים והכחישו אטענתו הראשונה או אם אפילו באו עדים אחר הטענה השנייה ובזה כלל דברי רבינו מבוארים. ועכשיו אכתוב ביאור פרטי דברי רבינו. מ"ש א"י לטעון טענה אחרת הסותרת הראשונה היינו ע"ד שכתבתי. ומ"ש כדפרישית לעיל כו' יכול לחזור כו' נראה שטעות נפל בדפוס בסדר ל' רבינו וצריך להיות מהופך וה"ג אבל אם יכול לזכות בדין גם בטענתו הראשונה יכול לחזור ולטעון ולזכות בטענה האחרונה כדפרישית לעיל בסימן שלפני זה והוא מ"ש שם ואינו מוחזק כפרן אלא בכופר בב"ד והכחישוהו עדים כו' עד שאין זה חוזר וטוען כיון ששני הטענות באין לפטרו:

ומ"ש וכתב הרמ"ה והוא דלא אתי סהדי כו' כוונתו דאם הוכחש מעדים אטענתו הראשונה אפי' אחר שכבר טען השניה לא משגחינן לטענתו השניה דאמרינן דמש"ה חזר כבר מטענתו הראשונה לפי שהיה יודע שיש עדים בדבר ויבואו ויכחישוהו עליה ואע"פ שמ"ש בגמרא ומודה עולא דאם אמר מתחלה בפירוש ולא של אבותיך דאין שומעין לו לחזור בו קאי אמעשה שהיה ושם כבר באו העדים והכחישוהו ס"ל להרמ"ה דלאו דוקא דומה לההוא קאמרי דמודה אלא בכל ענין שבאו עדים והר"י מיגא"ש ס"ל דדוקא דומיא דההוא קאמר דמודה עולא וק"ל. ומ"ש דבתוך כדי דבור יכול לחזור בהא ל"פ אלא משום דלר"י ן' מיגא"ש לא שייך האי דינא דאליביה יכול לחזור מטענתו הראשונה עד שכבר באו עדים והכחישוהו ואז ודאי הוא לאחר כ"ד מש"ה כתב האי דינא בדברי הרמ"ה וק"ל: ה"ג בספרים מדוייקים והר"י מיגא"ש כתב הא דאין טוען וחוזר וטוען דוקא בהכחישוהו כו' ובקצת ספרים הגי' והר"י ן' מיגא"ש כתב דאין טוען וחוזר וטוען אלא דוקא כו' ולפי גי' זו ה"פ דלא מקרי חוזר וטוען אלא כשהכחישוהו ומש"ה שומעין לו בטענתו השנייה וכן הוא ל' רבינו בסי' ע"ט סכ"ז ע"ש אבל גם גירסא הראשונה מתיישב שפיר דהא כן אל' הגמרא קאי ובגמרא קאמר עולא דטוען וחוזר וטוען וק"ל: ומ"ש וכ"כ הרמב"ם שיכול לחזיר בו פי' אפי' באו עדים אח"כ שהרי כתב עד שיבואו עדים ויכחישוהו אבל אחר כו': ומ"ש כל מה שירצה כו' פי' אפי' סותר הראשונה לגמרי ומיהו היינו דוקא כשהיה יכול לזכות גם בראשונה וכמשמעות ל' הר"י מיגא"ש כנ"ל שכתב במגו דאי בעי קאי אטענתיה ומפטר וכך איתא בהדיא בר"ן שם פרק חזקת ומה"ט כתב אפי' נפק לברא שומעין לו. ומש"ה בריש הסימן דכשיצא לחוץ אין שומעין לו אפי' לתקן הראשונה היינו כשלא היה יכול לזכות בראשונה בלי תקון וק"ל: אא"כ נתן אמתלא לטענה שסמך עליה כצ"ל ור"ל שנתן אמתלא לטענתו הראשונה ואמר שסמך על אמתלא זו: