Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ראובן הוציא שט"ח על שמעון כו' עיקרא דהאי מילתא בכתובות דף ק"י פלוגתא דחכמים ואדמון ומפרש לה בגמרא שם דאיירי במקום דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי דאדמון סבר דהו"ל למסור מודעא וחכמים סברי חברך חברא אית ליה ויודיעוהו ולא יקחו ממנו השדה וסמך ראובן אש"ח שבידו לתבעו בו מה שאין כן במסירת מודעא דעלמא דלקמן סי' קנ"א ור"ה ורמ"ב דלא הו"ל על מה לסמוך דאמרי' דהו"ל למסור מודעא. ועמ"ש הד"מ שם עוד מזה והלכה כרבנן: ומש"ר אחרי שהגיע זמנו של שטרו פירוש זמן הפרעון וכ"כ הר"ן שם: ולא למסור לי שדך ס"א למכור. אפי' שיש בו נאמנות עד"ר: כיון שהוא מקוים והיינו כמש"ר בסי' פ"ב סי"ו בשם הרמב"ם ורבותיו ע"ש מ"ש ומ"ש בד"מ בעמוד: ומ"ש ל' כיון כו' ה"ט משום שהתחיל וכ' ראובן שהוציא ש"ח ואין שם ש"ח עליו אם אינו מקוים ואז הוי שמעון נאמן אפי' לא הוציא שטר שמכר לו שדהו: אלא כדי שיהיה לך ממה לגבות חובי שירא שיוציא שמעון או יטמין מעותיו הללו שבידו ולא יפרע לו וא"ת ל"ל ה"ט דכדי שיהא לו ממה לגבות תיפוק ליה דיכול לומר משום שהוצרך למעות מכרתיה וי"ל דא"כ הו"ל למכור לאחר ולא לזה שאפשר להיות לו פתחון פה עליו והא דאמרינן בסמוך גבי הוציאו שטרות זע"ז שיוכל ראובן לומר הוצרכתי למעות ולא אמרינן דהו"ל ללות מאחר הלואה שאני דאפשר דמאחר לא היה מוצא ללוות משא"כ במכר דהכא דכל אדם ניחא ליה לקנות קרקע והא דאמרינן בתר הכי גבי בעל זיבורית שלוה כו' עד היה לך ללוות מאחר כו' שאני התם דאיכא עוד טעם אחר ובלא"ה צ"ל שם כן וכמ"ש שם ודו"ק: כשאין לו שדות אחרים פי' לשמעון: שהיו עליך חובות אחרים אע"ג דלעיל סימן ל"ז סי"ז כתבתי דלא חיישינן להכי אלא בשותף שהוא יודע על עצמו הרבה חובות אבל מלוה לא חייש להרבה חובות כל זמן שיש לו כדי חובו היונו שמסתמא לא חיישינן שמעיד שקר בשביל חששא זו אבל מכל מקום אמתלא היא אם אמר דמש"ה מכר לו שדהו ובפרט מאחר שיש בידו שטר מקוים מהניא אמתלא כל דהוא אבל בעל התרומות שער ל"ד והר"ן כתבו הטעם משום שיכול לומר בדידי אני רוצה והיא חביבה עלי וכן מוכח מהירושלמי ע"ש: דלוה ולוה ואחר כך קנה משועבד לשניהן ואף על גב דאיכא למיחש דכתב להראשונים דאקני וכשלא כתב גם לו הן יגבו חובם ממנו ולא הוא וכמו שכתב רבי' בר"ס ס' דדוקא כשכתב לשניהן דאקני ולא כשכתב להאחד ולא להשני וכן מוכח לקמן סימן ק"ד מכל מקום יכול לומר עשיתי ככל אשר בכחי לעשות גלא עלתה על דעתי לכתוב גם בשטרי קנין (אגב) [דאקני] אי נמי קנין (אגב) [דאקני] ט"ס הוא כמו שאר אחריות בעלמא (היכא דאין נפרעין בשט"ח אחר אחריות בהדיא) וכמ"ש בסי' קי"ב עיין שם: ואח"כ קנה משועבד לשניהם פירוש בשוה וע"ל ר"ס ס' ולקמן סי' ק"ג וק"ד:
ראובן הוציא שטר כולי שם דף ק"י ומשמע שם מל' רש"י דאיירי שבשעה שהוציאו השטרות כבר הגיע זמן הפרעון דשני השטרות וזהו שמסיק רבינו בסמוך וכתב דשניהם תובעים זא"ז וכ"כ המ"מ פכ"ד דמלוה ע"ש: אלא היה לך ליפרע בחובך פי' היה לך לתבעני ולהפרע בחובך ב"י: אבל הכא אפילו באתרא וכו' יכול לומר לו היה לך ליפרע בחובך. כלל הדבר דחלוקה זו הוא זה דכאן בהלואה אין לומר שירא שמא יכפור שמעון בהמעות כשיתבענו דאם כן גם כשבא ללוות ממנו יכפור שמעון בהן מחשש שהוא לוה ממנו כדי לתפוס המעות בחובו ואף שלא היה דעתו לכך מתחילה הלא כשיהיו המעות בידו יכול לתופסן בחובו בעת שירצה והלואה זו היא בעצמה פרעון חובו משא"כ במכר לו קרקע דעביד אינש דזבין ארעא לחד יומא וכמש"ר לקמן ס"ס ק"ח ויותר נראה לומר דהכא בהלואה כיון שעל ידי ההלואה זו נעשה עבד לוה לאיש מלוה אמרינן דחזקה דלא הוה יזיף מיניה להיות עבד לו אלא הוה תובעו בדין בשביל מעותיו משא"כ במכר דמה איכפת ליה במכירה זו הא אכתי נכסיו משועבדים לו מכח שטר מלוה שיש לו עליו וישוב זה נרמז בדברי רבינו במ"ש ולכך מכרתי לך השדה כדי שאוכל למשכנך דר"ל שהוא ברשותי כבתחילה דהא אוכל למשכנו מידך אימת שארצה משא"כ במעות וק"ל וכהאי טעמא משמע מתוך פירוש רש"י שם דף ק"י וכן משמע מדברי רבי' בסמוך ס"ד. ודעת הי"א דגם בהלואה יוכל לומר הוצרכתי למעות ולא יכולתי להפרע ממך ואמרתי ללוות ממך כדי שאוכל למשכנך כדי הלואתי וכן כתב ר"ן שם וכ"כ ב"ה בשם הרמב"ן: לפיכך אם הוא במקום שהמלוה כו' לשון לפיכך קצת דחוק דהא במה שהתחיל פסקו במקום שנותנים המעות תחילה כו' הוא פשוט דאינו גובה ראובן ודינא דסיפא דבמקום שכותבין תחלה כבר כתב בו הסכמתו דשניהן גובים ואי משום חילוקי הגבייה דעידית וזיבורית זה אינו תלוי בפלוגתא שלפני זה ונ"ל דלשון לפיכך נמשך למטה וכאילו אמר כללא דמילתא אם הוא כו' ואם הוא כו': למה לוית ממני כלומר למה כתבת שטר שלוית ממני: ואפי' יש לראובן זיבורית ולשמעון עידית אין יכול לומר לויתי ממך כדי שאגבה העידית כו' כך הגירסא בכל הספרים וא"ת הא כ"ר בסמוך דכל כה"ג כ"א עומד בשלו ויש לומר שרבי' בא לכתוב דין זה אליבא דכ"ע והיינו דאפי' ר"נ דס"ל דזה גובה וזה גובה וכמ"ש מודה בזה דאין יכול לומר דמש"ה לוה כדי לגבות ממנו עידית כו' משום דבלאה"נ היה יכול כולי לגבות ממנו העידית כו' וכדמסיק והיותר נראה דכיון דלאו כ"ע דיני גמירי יש לראובן להתנצל בטענה זו לומר טעיתי וסברתי שאגבה ממנו עידית שלו והוא יגבה ממני זיבורית שלי וגם הקושיא מעיקרא ליתא דהא (דלא) אמרינן כ"א עומד בשלו אלא כשהגיע כבר זמן פרעון על שניהן אבל זה פשוט דכל שלא הגיע זמן פרעון של שמעון לזמנו של ראובן גובה ראובן עתה משמעון וכשיגיע זמנו של שמעון יחזור ויגבה ממנו דלא אמרינן אפוכי מטרתא ל"ל אלא כשכבר הגיע זמן שניהן וכיון שכן יכול ראובן לומר בשעה שלויתי ממך היה דעתי לגבות מיד חובי שאתה ח"ל ואז הייתי גובה מעידית שלך וכשתבוא אתה אח"כ לגבות ממני בהגיע זמן פרעון שלך היה דעתי ליתן לך זיבורית שלי וק"ל ועד"ר. שאפי' אם לא לוה ממנו יכול לגבות העידית שלו ואין לומר שחשש שמא יתן לו מעות שבידו ומש"ה הוציא המעות מידו בהלואתו דא"כ לא יצא בזה מידי חששא שמא היו לו עוד מעות אחרים לשלם לו או ימשכן העידית לאחר וישלם לו מעות אלא גם מעות מקרי עידית דיכול לקנות בהם מה שירצה וכל עיקרו אינו (לא) [אלא] להגבותו זיבורית שלו ולא הזכירו בגמרא גם רבי' גביית עידית אלא לומר לך שדעת ראובן היה שלא יעמוד כל אחד בשלו אלא עכ"פ יגבה ממנו הוא בתחלה עידית או מעית וק"ל: אין דרך בני אדם כו' ואם יאמר כיונתי למכרה כו' המשך לשון רבי' כך הוא תחלה כתב אם יאמר שלוה ממנו כדי להגבותו זיבורית אין דרך בני אדם ללות כדי למכור נכסיהן דמסתמא דעת כל לוה הוא שיפרע חובו במעות ויעמוד בשלו ואם לפעמים צריך אחד למכור קרקע אזי מוכרו בלי המצאה דהיינו ללות כדי שימכור עי"ז שדהו ועל זה מסיק וכתב ואם יאמר אני הוצרכתי למכור ולא מצאתי קונים לקנות הזיבירית בשוויו ומש"ה לויתי מזה דעי"ז ימכר בשוויו בשומת בית דין וזהו שאמר שאפרע ממנו המעות ר"ל כל דמי שוויו ע"ז אמר דאין זה טענה דהיה יכול להפק זממו זה ע"י איש אחר ללות ממנו ולהגבותו ולא מזה שחייב לו כבר ומיהו ה"ט לחיד אינו מספיק אלא לסתור טענת כוונתי היתה למכור זיבורית שהיא גם כן טענה גרועה אבל לעיקר הטענה לויתי ממנו כדי להגבותו זיבורית צריך טעם אחר ומש"ה כתב רבי' בתחילה הטעם דאין דרך בני אדם וכולי וק"ל: ומיהו אם יש לשניהם עידית או בינונית וכו' פלוגתא דר"נ ור"ש היא שם דף ק"י והלכה כר"נ דאמר בשלו הן שמין ומדבריו מסתעפים דינים הללו ודקדק רבי' וכתב מיהו אם יש לשניהם כו' אבל אם יש לא' עידית או בינונית או זיבורית ולהשני אין לו כלום פשיטא ואצ"ל דאין מגבין לזה שאין לו מזה שיש לו כיון דגם זה ח"ל ואין לו ממה לשלם לו כ"א במה שיגבה מזה ואטרוחי בי דינא בכדי למה לן וק"ל: ולהגבותו זיבורית דבשלו הן שמין כדבסמוך: כיון ששניהן תובעים זה לזה פירוש כיון שבשעת התביעה זמן שניהם הגיע ליפרע ותובעים זא"ז כמ"ש לעיל. דבשלו הן שמין פי' כיון שאין לו שדה טובה הימנה אע"ג דלגבי אחרים שיש להן עידית אין זו אלא בינונית ודינו דב"ח בבינונית מכל מקום בזה שאין לו עידית בשלו הן שמין רש"י וכיון דליכא ריוח לא' מהם בגבייתן למה לן לאטרוחי בי דינא. ומגבין לו ממנה שהרי יש ריוח לבעל הזיבורית בגבייתו: ואם זמן השטר שמוציא שמעון על ראובן כו' ר"ל זמן כתיבת השטר שנעשית הלואת ראובן משמעון היה קודם שהגיע זמן פרעון שמעון לראובן וק"ל: או בכל ענין יעמוד כל א' בשלו ר"ל אפילו באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כ"א גובה שטרו וז"ש יעמוד כ"א בשלו ור"ל ואין שמעון יכול להוציא מידו ולומר אתה ח"ל ואיני ח"ל לך מטענה הנ"ל אלא גם ראובן עומד בשלו והוא קצת דחוק וצ"ל דנמשך אחר ל' הגמרא דף ק"י בפלוגתא דר"נ ור"ש וכצ"ל בסמוך שכתב כגון שראובן הלוה לשמעון לה' שנים כו' נמי נמשך אחר ל' הגמרא דאל"כ הול"ל בקיצור דביום שנשלם זמנו לוה ראובן משמעון לג' ימים מיהו בסמוך אפשר לומר דלרבותא כ"כ דאע"פ שלוה ראובן לזמן ארוך לי' שנים אפ"ה לא אמרינן אי איתא דחייב לו שמעון איך נשתעבד לו להיות עבד לוה לאיש מלוה כ"כ זמן רב בשביל המתנת יום א' דאפשר דלא רצה שמעון להלוות לו בענין אחר וק"ל:
אין שמעון יכול לומר אילו הייתי חייב לך כו' ואע"ג דנתבאר בסימן ע"ח דאדם עשוי לשלם ביומא דמשלם זמניה מ"מ אינו יכול לכופו שיפרענו באותו יום לכן יכול ראובן לומר הוצרכתי למעות באותו יום ולא יכולתי לכופך שתפרעני באותו יום: אם מת אחד מהם כו' שם בגמרא ע"ש: מדינא דגמרא היתומים כו' פי' כדין ב"ח דגובה מטלטלים דלוה אם יש לו ואינו יכול לדחותו אצל מקרקעי וצ"ע למה כתב והניח יתומים קטנים הא אפילו מיתומים גדולים לא מגבין מטלטלין מדינא דגמרא וכמשר"ל בסי' ק"ז וק"ח וגם בב"ה לא כתב בדין זה קטנים ע"ש של"ד ואפשר דמשום סיפא נקט לה לרבותא דאפי' מקטנים אם פקח הוא יחזור ויגבה מהן קרקע או מטלטלים בתר התקנה: ומ"ש ואם הוא פקח יגבה אותם קרקע כו' דאע"פ שדינם במטלטלים כמ"ש מ"מ במקום פסידא דהלוה מגבהו קרקע אבל אם אינו פקח לטעון כן מעצמו אין ב"ד טוענין כן בשבילו וכה"ג כ"ר לק' ר"ס ק"א ועמ"ש שם: וכתב הרמב"ן אפילו אם היתומים קטנים כו' עד סוף הסי' כ"כ בע"ה בשמו בשל"ד והר"ן שם דייק לה מדאמרינן בגמרא לענין עידית וזיבורית דכיון דתפס תפס. וכתבו רבינו לקמן בס"ס ק"ח ע"ש ואיירי כאן אפילו בקרקעות דמהגדולים היו גובין מיד וק"ל: כיון שתפס בחיי אביהן שגם אביהן היה ח"ל והוא תופס בממון אביהן מחייו שהלוה לו וטעמא כתב הר"ן דכיון דהא דאין נזקקין לנכסי יתומים ליתא אלא משום חשש צררי לא אלים האי חששא דנפיק מהאי וניתב להו:
והם שווים בנכסיהם פי' לאפוקי אם יש לא' עידית ובינונית ולהשני זיבורית וכנ"ל ומלתא דפסיקא נקט בקיצור וק"ל: משום אפוכי מטרתא כך הוא ל' הגמרא ופירש"י אדם הנושא על שני כתיפיו שני מרצופין של עור ומשאן שוה מה יתרון לו להפך של שמאל לימין ושל ימין לשמאל אף ה"נ מאי מרויחים כשכל א' גובה מחבירו כשנכסיהם שווים כמ"ש לעיל: אם גבה הלוקח קרקע מזה חוזר וגובה ממנו כר עד רואין אם שיעבד לו מטלטלי אג"ק שקנה ושיקנה כו' מדלא כ"ר גם בגבה קרקע דבעינן שיכתוב לו דאקני צ"ל דהרמב"ן איירי דוקא כשהמלוה הראשון מכר שטרו או אם הלוקח גובה קרקע א"צ שיהא כתוב בשטר של שמעון שכתב לו ראובן דאקני כיצד ראובן הלוה מנה לשמעון בניסן בשטר ואח"כ הלוה שמעון מנה לראובן בשטר בתשרי ומכר ראובן שטרו ללוי ולשמעון יש קרקע ולראובן אין לו ובא לוי הלוקח וטורף הקרקע משמעון אז חוזר שמעון אח"כ וטורף שדה שלו מלוי אפי' לא כתוב כשטר שלו שכתב לו ראובן דאקני דאין נפקותא בכתיבת דאקני אלא לענין שיטרוף הנכסים שלא היו ללוה בשעה שלוה אלא קנאם אח"כ וחזר ומכרם שיבוא המלוה ויטרפם מהלוקח שקנאם מהלוה אחר שלוה דאי לא כתב ליה דאקני לא היה יכול לגבות מיד הלוקח דקיי"ל לוה ואח"כ קנה וחזר ומכר שהמלוה שלו אינו יכול לטרוף מהלוקח כיון שלא היתה משועבדת לו בשעת ההלואה וכמו שכתב רבינו בסימן ק"ד אבל בנדון דידן היה לראובן שיעבוד על קרקע של שמעון בשעה שלוה משמעון שהרי משעה ראשונה שהלוה הוא לשמעון נשתעבד לו שדה זה של שמעון משא"כ כשמכר שמעון מלוה השני שטר שיש לו על ראובן ולוקח בא וגבה שדה של ראובן לא מצי ראובן לחזור על הלוקח א"ל כתב לו שמעון דאקני בשטר שלו דהא שדה זו לא נשתעבד לשמעון עד שחזר והלוה לראובן נמצא הו"ל שמעון לוה מראובן תחלה ואח"כ קנה ובלוה ואח"כ קנה כבר כתבתי דקיי"ל המוקדם יכול לגבות ממנו א"ל כתב לוה למלוה דאקני ודו"ק כי זה ברור. וכל זה כשגבה הלוקח משמעון קרקע אבל אי גבה משמעון מטלטלי דקיימא לן בהו דלא מצי מלוה מוקדם לגבות מלוקח המאוחר ממנו אף על פי שאותן מטלטלים היו ביד הלוה בשעה שהלוה א"ל כתב ליה למלוה בשעת הלואה שיעבוד מטלטלי אג"ק ומש"ה כתב הרמב"ן שיעבוד מטלטלי אגב כו' פי' כשמכר ראובן המלוה הראשון את שטרו וגובה הלוקח משמעון מטלטלי אין שמעון יכול לחזור על הלוקח לגבות מידו אותן מטלטלים א"ל כתב לראובן בשעה שחזר ולוה ממנו מטלטלים אג"ק שקנה ושיקנה שאז דין המטלטלים כדין קרקע ויש בהן דין קדימה לשמעון על הלוקח ומ"ש הרמב"ן דצריך שיכתוב לו דקנינא ודאקני אע"ג דמטלטלין הללו היו משועבדין ביד ראובן בשעה שלוה משמעון ה"ט כדי שלא יאמר הלוקח מאן יאמר דמטלטלין הללו היו משועבדין ביד שמעון בשעה שלוה ממך דלמא אחר זמן קנאם (דאין מטלטלים כקרקע דנוכל להוודע זמן שבאו לידו וע"ל סי' קי"ב משא"כ בשכתב לו דאקני שאז נעשו לו משועבדים למפרע כאילו היו בידו בשעה שלוה משמעון ודו"ק. וכל זה מיירי שהלוקח קנה השטר מראובן אחר שלוה משמעון דאל"כ הוי הלוקח מוקדם לשמעון המלוה ואיך יבוא שמעון המאוחר לטרוף מהלוקח המוקדם וכ"כ הר"ן ופשוט הוא. וגם נראה שאם ידוע שאין להמוכר לא קרקע ולא מטלטלין שאז מיד שיבוא הלוקח לטרוף יאמר לו זה חובי קודם לחובך ואפוכי מטרתא למה לן ודו"ק: ומ"ש ואם אין למוכר נכסים כו' אף ע"ג דהתחיל דין זה כששניהם שווים בנכסים וכיון שגובה הלוקח מהלוה צריך לומר דגם למוכר יש נכסים דאם לא כן לא היו שוים בנכסים צ"ל דמכאן ואילך לא קאי אדין שהתחיל בו רבינו אלא הרמב"ן מפרש ואזיל פרטי דיני הגבייה איך יחזור ויגבה זה מה שגבה ממנו הלוקח: