אלא נתארסה לאחר כחכמים דס"ל הכי וטעמא מדכתיב והיתה לאיש אחר (והויה ל' קידושין כ"פ) וקרא דואחרי הוטמאה מוקים להו לסוטה שנסתרה:

ואסור לו לדור עמה בכל השכונה פי' בעודה תחת השני דכיון דרגיל היה עמה החמירו לדור עמה בשכונה משום חומרא דא"א:

ובלבד שיהיה חוץ למבוי (ודוקא בסתם מבואות האמורים לעניין שבת שהם סתומים אבל במבואות המפולשים מתוך שרבים בוקעין שם ליכא למיחש ר"ן וריב"ש סי' ש"ס כ"פ) בכאן מוכח דס"ל לרבינו דשכונה גדולה ממבוי כדעת הרא"ש ולא כדעת התוס' דסברי דשכונה אינו אלא ג' בתים ועמ"ש לעיל סי' ו' ולקמן סי' קי"ט ובגליון דפוס אוישפר"ג וקרימונה נדפס על דברי רבינו שכונה ג' בתים וטעות הוא: כדפרישית לעיל בסי' ו':

אבל זינתה אחר הגירושין כו' דהויה ואישות כתיב בה הויה דכתיב והיתה לאיש אחר דהיינו קידושין אישות דכתיב או כי ימות האיש האחרון וגו' לא יוכל לשלחה וגו' משמע דבכה"ג קאי בלא יוכל אבל מזנה לא:

משום ש"ר בפ' השולח (גיטין דף מ"ה) פירש"י ש"ר שיצא עליה לעז זנות. משום נדר שנדרה ואמר אי אפשי באשה נדרנית:

לא יחזיר אפילו נמצא דברים בדאים או הנדר התירו החכם. ובגמרא אמר רב נחמן והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך וכו' ופירש"י וכו' וכמו שהעתיק הב"י קחנו משם רש"י:

שנדר להוציאה יכול להחזירה דליכא למיחש לקלקולא רש"י ופי' לדבריו שהרי בידו היה להחזירה מיד לאחר שגירשה וקיים בזה נדרו וכיון שלא החזירה ודאי לא היה חפץ בה ואינו גרשה אלא מחמת שנאה כ"פ) לפיכך אפילו אמר בשעה שגרשה שאילו לא נדר לא היה מגרשה נ"מ ליכא למיחש לקלקולא. ולפ"ז אם נדר שתהא אסורה עליו לעולם ובשעת גירושין ג"כ אמר דמשום נדר זה מגרשה ג"כ הוא אסור להחזירה משום דיכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע שיש לו פתח לנדרי לא הייתי מוציאה ודו"ק: