אלא בדבר מועט נראה שכ"כ משום שכתב בסמוך אבל אם אמרה שנפרעה קודם המכר אינה נאמנת במיגו דאי בעיא מחלה השתא דהטעם הוא דאז צריכה לשלם ללוקח כל הדמים ואם מכרה קודם אינה משלמת אלא דבר מועט. גם יש נפקא מינה דאין דין אונאה בקנין זה:

כדפרישית לעיל בסימן ס"ו: (ואפילו אם מת הבעל עיין מזה לעיל סימן צ"ו כ"פ):

צריכה לישבע שלא נפרעה (רש"ל בביאורים שלו פירוש כשטוען הבעל אשתבע לי אבל פירוש אמ"ו ז"ל עיקר כ"פ) פירוש הבית דין משביעין אותה אפילו לא טענו היורשים כלום ונראה דה"ה אם גירשה והבעל עדיין חי וטוען שפרעה אע"ג דאינו טוען שתשבע לי היא מכל מקום הבית דין טוענין לו מטעם שכתב הר"ן וכתבתיהו לשונו לעיל סימן צ"ו דשמא תודה היא היום או מחר לומר שנפרעה ותהא נאמנת במיגו דהיתה יכולה למחול ותהא שבועת שוא או שבועת חנם (ר"ל שבועה שמשביעין הלקוחות או מקבלי מתנה שלא פקדתנו כ"פ) בדבר ובכזה משביעין הבית דין כמו שנתבאר בח"מ סימן ע"ב גם לעיל סימן צ"ו דקדקתי כן מדכתב רבינו לשון ומשביעין לשון רבים ע"ש:

אם אמרה שנפרעה קודם המכר פירוש עתה אחר המכר אמרה שנפרעה קודם לכן:

אינה נאמנת ולא אמרינן תהיה נאמנת במיגו דאי בעי מחלה השתא דאין זה מיגו טוב דאי מחלה השתא היתה צריכה לשלם כל הדמים הכתובים בכתובה אבל אם נפרעת מקודם אינה חייבת לשלם אלא הדמים שקבלה מן המכר דהוי מקח טעות אשיר"י בסוף הכותב וב"י הביאו בסימן צ"ח ואפי' לדברי המפרשים דכל מוחל לשטר חוב אינו חייב לשלם כל דמי המכר מ"מ כ"ע לאו דינא גמירי והיא יראה למחול דסבורה שמא תתחייב לשלם כל דמי השטר אבל מה שאמרה שנפרעה קודם המכר דבר הידוע הוא כיון שמקח טעות היה הדמים חוזרין אשיר"י ועיין בח"מ סימן ס"ו:

המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה נלע"ד פשוט דאין לה מזונות אחר מיתת בעלה אף במוכרת וכמ"ש רבינו לעיל בהדיא בסימן צ"ג ז"ל מכרה או משכנה כתובתה כו' עד הפסידה מזונותיה וכ"כ הרמב"ם בהדיא בר"פ י"ח דאישות והוא מדברי ברייתא ר"פ אלמנה ניזונית והא דכתב רבינו כאן דלא הפסידה "שום דבר כו' אין מזונות בכלל זה דהא מעולם לא נתחייבו לה מזונות אלא עד שתגבה כתובתה והרי היא כבר גבתה אותה בשעת שמכרה כתובתה בחייו אלא שבחייו יש לה מזונות מדאורייתא מדכתיב שארה כסותה כו' משא"כ במוחלת דלא גבתה כלום ואדרבא עשתה לו טובה שוויתרה לו כתובתה וה"א דלכל הפחות ישאר לה מזונותיה וכדס"ד דרב חסדא לאמר משיב רעה תחת טובה לא ימוש רעה מתוך ביתו מה הוצרך רבינו לכתוב דבמוחלת ג"כ אין לה מזונות לאחרי מותו אליבא דכ"ע אבל במכירה פשיטא ליה ולא הוצרך לכותבו ועד"ר:

שום דבר מתנאי כתובה דזוזי אנסוה (ומוכר בעין רעה מוכר ומסתמא לא מכרה תנאי כתובה משא"כ מיחלת דאחולי אחליה מדעתה ובעין יפה מוחלת ומש"ה הפסידה תנאי כתובה: ואני כתבתי למעלה בסימן צ"ג: לא קניין דמחילה א"צ קניין כמ"ש בח"מ סימן רמ"א כ"פ):

ולא עדים פירוש בזמן שהיא מודה דלא איברו סהדי אלא לשקרי ה"ה:

כשאר מוחלין והא דכתב בשם הרא"ש לעיל דמחילה טמירתא היא היינו משום שכבר הכריזו עליה הב"ד וא"כ היה להם לפרסם והיינו מרמה מ"ו. ולעד"נ דלא משום ריעותא דמחילה טמירתא פסק הרא"ש לעיל אלא משום המרמה וז"ש כי לא ידעו באותה מחילה טמירתא כי אילו שידעו הב"ד מאותה המחילה שנעשית בסוד ודאי לא היה מוכרין הב"ד אע"פ שנעשית המחילה בסוד כי דוקא במתנה טמירתא אמרו דלא מהני ולא במחילה אלא משום שעשו הדבר בסוד כדי לרמאות את הלוקח ולהפסידו מש"ה הפסידו זכות היתומים וק"ל:

שחוק והיתול פי' אם אומרת אמת שמחלתי אבל היה דרך שחוק והיתול ולא כוונתי למחילה או יורשים או לקוחות טוענין כן: (וחזרו ומחלו מחול כמ"ש בח"מ סימן ס"ו כ"פ):

ואפי' אין להם כצ"ל וכן הוא באשיר"י ור"ל לבעל ואשתו שמתו אין להם שום ולד זולת זה ומיהו אין צריך למחוק גירסת הספרים ושפיר גרסינן "לו דמתחלה דיבר שבנה ימחול ליורשים של בעלה וע"ז קאמר דאפי' אין לו לבעל שום יורש זולת זה הבן שירש כתובת אמו הוא גם כן בן כל בעלה זה שמת והוא יורש הכתובה וגירסא זו "דלא נראה עיקר דלגירסא להם קשה מנ"מ שהוא יורש שלה דנקטה:

ונמצא הפרעון עליו פירוש פרעון הכתובה שהלוקח יתבע ממנו כתובת אמו שלקח ממנה והוא ימחול לאביו ויחזור וירש ממנו:

ויורש הכתובה ומכל מקום צריך לשלם מה שנתן הלוקח כדלקמן בטח"מ סימן ס"ו ואני כתבתי בפרק הכותב סימן ט"ו שאין היורש יכול למחול כה"ג מ"ו:

ודאי קבל לשון הגמרא נהי דאחריות דעלמא לא קביל עליה אחריות דידיה מי לא קיבל