אע"פ (שאין בעלה עמה דהא זכות הוא לבעל וזכין לאדם שלא בפניו כ"פ):

ושם בעלה וקשה בשלמא דשם האשה צריכין להכיר דחיישינן דלמא אשה זו העלה שמה בשם אשה אחרת (ותעשה קנוניא עם אותו בעל ששמו כשם בעלה כ"פ) ותתן השובר לבעל של אותה אשה ותפסיד אותה אשה את כתובתה אלא שם הבעל למה צריכין להכיר ובח"מ סימן ל"ט ומ"ט כתב נמי שצריכין להכיר שם הלוה והמלוה אבל אותו הטעם אין שייך כאן וי"ל דיש לחוש שמא יש עוד אשה אחרת בעיר הזאת ששמה כשמה והיא תעשה ערמה ליתן שובר זה לבעל אותה האשה שגירש אותה אשה וכן איתא שם בגמרא אגט ושובר דתנא להו במתני' יחד בפרק ג"פ דף קט"ז ע"א ועיין בדרישה:

והבעל נותן שכר הסופר דזכות הוא לו שלא תחזיר ותגבה כתובה זימנא אחריתי רשב"ם:

ה"ג בספרים של קלף והודה לדבריה ואמרו לו שציותה לכותבו יכול לחזור בו מדבריו הראשונים ולומר זו היא ואין כאן משום חוזר ומגיד. פירוש אף שאמר מתחלה לא זו היא לאו הגדה היא משום דת"ח אין דרכו לדקדק בנשי מש"ה יכול לחזור ולימא מה שאמרתי מתחלה לא זו היא טעיתי כי לא דקדקתי אבל אי אמר תחלה ברי לי שאינה זאת הרי דקדק ואינו יכול לחזור ודברי רבינו אלו ע"פ פירש"י ותוספתא דפרק ג"פ ריש דף קפ"ח ע"ש אבל נ"י פירשו שם בע"א ועד"ר:

המוצא שובר כו' (עיין בח"מ סימן ס"ה) ועיין בדרישה: