בנותיה פירוש הנולדים ליה מינה (ע"ל סימן פ"ט בת הניזונת אם היא אצל אמה או אצל האחים כ"פ):

אחר מותו אבל בחייו אינו חייב במזונותיהן אם הם יותר משש:

עד שינשאו ל"ד דהא בסמוך כתב דאם נתארסה אפילו בקטנותה אין לה מזונות אלא לשון המשנה נקט דקתני ומתזינן מנכסי עד זמן דתנסבן לגוברין ומפרש רב דלשון דתנסבן היינו עד שתתארס:

אפילו לא נכתב פירוש התנאי דמזונות:

מעשה ידיה ואף על גב דמעשה ידיה של אשה ליורשין הואיל שחייבים במזונותיהן כדלעיל ר"ס צ"ה בתו שאני דניחא ליה לאב שתרויח מע"י כדאמרינן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ"ג ע"א) (וז"ל הגמרא שם אמר רב כהנא מאי טעמא דכתיב גבי עבדים כנענים והתנחלתם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו כ"פ):

ומציאתה לעצמה אע"ג דמציאת הבת לאב היינו משום איבה דאב אינו חייב במזונותיה ואי אמרת מציאתה לעצמה תו לא יהיה לה מזונות אבל אחין על כרחייהו מתזנן מנכסי האב רש"י במקום הנ"ל: (ומיאנה יש לה מזונות פירוש עד שתבגר והטעם מאחר שמיאנה עקרינהו לנשואי קמאי והוה ליה כמי שלא נשאת כ"פ):

וחזו בי דינא דליכא מאן דיהיב לה מזוני דהרמ"ה סבר כהרא"ש שמביאו רבינו לעיל סימן נ"ה דסבר שאין הארוס חייב במזונות קטנה ועיין בדרישה:

יש לה מזונות ארסה אביה ונתגרשה מן האירוסין ומת יש לה מזונות וכן כו' כצ"ל:

אבל אם נתארסה בחייו כו' לכאורה נראה דמכ"ש אם נתארסה כשהיא נערה אחר מיתת אביה ונתגרשה בעודה נערה דאין לה מזונות דהא מיד שנתארסה מעצמה והיא אצל האחין אין לה עוד מזונות כמ"ש לעיל. ומיהו לא נראה דכיון דכשמת אביה היה לה שיעבוד וחיוב על האחין ועל עזבון אביה להתפרנס מהן אף ע"ג דפקע לה כשנתארסה מכל מקום כוון דחזר ונתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין או בעודה נערה חזרה לזכותה דומה לקטנה שנשאת כשמיאנה בנישואיה חזרה למזונותיה שהיו לה קודם שנשאת כנ"ל ומשום הכי דוקא כתב הרא"ש אם נתארסה בחייו כו' דכשמת אביה לא היתה ברשותו: (שלא חל חיוב כתובה על היבם ע"ל בדיני יבום סימן קס"ח כ"פ):

מיבעיא אם הבת ניזונת אבל היא עצמה אף על גב דכתובה על נכסי בעלה הראשון פשיטא דניזונת מנכסיו שהרי כתב לה כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי שהרי מחמתו היא אלמנה עכשיו ועיין בדרישה:

בנושא שנייה פירוש שנייה לעריות (מדברי סופרים) מי אמרינן כיון דלית לה כתובה לית לה מזוני א"ד אמה דעבדה איסורא קנסוה רבנן איהי דלא עבדה איסורא לא קנסוה רבנן:

וכן באנס נערה (שנתחייב לה קנס מן התורה חמשים כסף כ"פ) מיבעיא מי אמרינן דכיון דלית לה כתובה דקיימא לן דיצא כסף קנסה בכתובתה לית לה מזונות א"ד כתובה טעמא מאי משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה דלא יוכל לשלחה כתיב כלומר אבל שאר תנאי כתובה אית לה:

ובבת ארוסתו שילדה לו קודם שנשאה דאילו אחר כך פשיטא דחייב לזונה ומיבעיא כיון דאית לה כתובה (פירש רש"י כגון שכתב לה מן האירוסין אי נמי רבנן תיקון נמי לארוסה אית לה במזונות א"ד כיון דלא תקינו רבנן למיכתב עד שעת נישואין תנאי כתובה נמי מקמי הכי לא חייל:

ואחר כך "נשאה כן כתב הרא"ש שם קכ"ט ע"א זה לשונו והראב"ד פירש ארוסה בתר "שנשאה ומיבעיא ליה כיון שנולדה לו קודם שנכתבה הכתובה והאי פירושא נראה טפי דאילו לא נשאה כיון דהיא עצמה לית לה אף בתה לית לה עד כאן לשונו:

בכל הנך מיבעיא ולא איפשיטא ואין להן מזונות (וכתב במישרים נכ"ג חי"ב דאם תכסה לא מפקינן כ"פ) נמצא בבת יבמה לית לה לא מנכסי ראשון ולא מנכסי שני אע"ג דכולהו הן ביד האחין שירשם מאביהן אלא שבחיי אביה מיבם מכל מקום בתו היא וחייב לזונה עד שיהא בת ששה:

עד ששה שנים לעיל סימן ע"א:

כסות ומדור שהן בכלל מזונות כמו שנתבאר לעיל בסימן ע"ג:

גם הבנות ניזונות מהם דתנאי כתובה ככתובה:

ואפילו קנו מיניה פירוש על המזונות:

וגם ניחא ליה כו' בפרק הנישא דף ק"ב ע"ב הקשו התוספות כתובה נמי לא תגבה ממשעבדי שהרי נגבית בתנאי ב"ד ותירצו דשאני בנות דאיכא תרי טעמו דגם ניחא ליה בהרווחה דידהו חיישינן לצררי פירוש הואיל שהן ניזונות בתנאי ב"ד שחיובן הוא גדול וחזק וגם ניחא ליה בהרווחה דידהו מכח אלו תרי טעמי חיישינן טפי לצררי (פירוש שמא לפני מותו מסר להם צרורות כספים למזונותיהן. ואין להקשות מטעמא דצררי יצטרכו לישבע נגד היורשים ולמה כתב בסמוך דאין הבנות נשבעות יש לומר דלא ניחא ליה שישתבעו ולהבזות עצמן בב"ד ואמרינן בודאי רוצה שיגבו בלי שום שבועה ועוד דלגבי אחין מה יתפיס לה צררי לא ניחא ליה בהרווחה דידה טפי מבהרווחה דבנים. וכתב הר"ן דאין חילוק בין גדולות לקטנות בכל חיישינן לצררי כ"פ):

אף על פי שגירשה ולא החזירה מדאמרינן לעיל סימן פ"ב (ולא אמרינן כבר נתבטל תנאי ב"ד דלאו באם תליא מילתא אלא משום כבוד הבנות עצמן שלא יחזרו הבנות על הפתחים כ"פ):

סתם קנין לכתיבה עומד עיין בדרישה:

ומיהו זימנין דמשכח לה כו' (רצה לומר אפילו לא כתב להן שטר ולא קנו מיניה בפני עצמו כ"פ) אדלעיל קאי דאמר דלא טרפי ממשעבדי:

ניזונות ממנו דמתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה הרי המתנה וחיוב הנכסים בתנאים אלו באים כאחד כן כתב הרמב"ם ולקמן בחושן משפט סימן רנ"ב כתב שקדמו המזונות והכתובה למקבל מתנה שהרי נתחייבו הנכסים במיתתו למזונות ולכתיבה והמקבל מתנה אינו קונה עד לאחר מיתה (וע"ל סימן ק' וצ"ג):

עד שיבגרו הבנות שכך התנה עד שיבגרו או שינסבו ובכלל מזונות כסות ומלבוש נ"י והא דקאמר מה שיבגרו ולא קאמר נמי או עד שיתארסו משום דאין זמן קבוע לאירוסין יש שנתארסה זמן הרבה קודם בגרותן ויש שמאחרין לכך בעינן שיהיו שיעור כדי שיזונו עד שיבגרו שהוא שיעור המאוחר וק"ל:

אלא אם ירצו יותירו במזונות לכאורה נראה דגם כששיערו שיהיה בהנכסים כדי מזונות שניהן שיערו גם כן בהרווחה ובהותרה אלא שה"א שהם אפילו הכי מחויבים לצמצם מפני שמי יודע מה ילד יום ושמא יתייקר השער קמ"ל דלא:

לעולם יירשו הבנים הכל פירוש מתזנין כולם ביחד ומפרש אדמון הטעם שאמר בשביל שאני זכר הפסדתי:

שאינן ניזונות מהן אלא כו' כצ"ל:

ליקח הכל מיהו במקום שכותבין בכתיבה דאקני ליה מטלטלים אגב מקרקעי דינם כקרקעי ב"י (וכמ"ש בסימן קי"א) ע"ש:

היו מרובים כו' (ונתמעטו פירוש כגון שהוקירו המזונות ונתקלקלו הנכסים כ"פ) כבר זכו בהן הבנים כך הוא לשון הגמרא ומפרש ויש להן דין מרובין ויזונו יחד כו':

ורשב"ם פירש ר"ל מה שאמר הגמרא כבר זכו בהן הבנים פירוש רשב"ם שר"ל ששמין כמה הגיע כו':

ורואין כמה נפחתו כגון שהאב הניח מאה זהובים ושמו שהבנות יצטרכו עד שיבגרו עשר זהובים והנכסים נפחתו עשרה זהובים ומגיע הפסד לפי ערך הממון לבנות זהוב אחד ואין הבנות ניזונות עמהן אלא עד ט' זהובים המגיע לחלקן ויכלה חלק הבנות שהרי שמו שצריכים למזונותיהן עד שיבגרו עשרה זהובים והם אין להם אלא ט' זהובים וזה לא ס"ל לרש"י אלא כל זמן שהבן אוכל גם הבת אוכלת ומפרש מ"ש בגמ' כבר זכו בו הבנים שר"ל שזכו שלא יהיו גרועים מהבת אבל לא שיהיו עדיפין מהן כפי'ר"ש ור"ש פי' כבר זכו הבנים להיות עדיף מהבנות וק"ל:

ונתרבו יש להן דין מרובים אע"ג דגבי כתובת בנין דיכרין אמרינן לעיל בסי' קי"א דאם היו מועטין ונתרבו כבר זכו בהן בני הקטנה שאני הכא דיש להן תפיסת יד בנכסים שהרי אם קדמו הבנים ומכרו בנכסים מועטין מכרן מכר ולכן אמרינן אף אם נתרבו יש להם חלק בהן וזכותם בהן עומד והתוס' תירצו עוד דהתם לא מעיקרא כולי האי נחלה דאורייתא דהרי ע"מ כולן יורשים אע"פ שאין נוטלין בשוה אבל הכא מיעקרא לגמרי ועיין בדרישה:

ב"ח או חיוב מזונות בת אשתו או חיוב מזונות האלמנה אלו שלשה הם בעיות בגמ' בר"פ מי שמת ולא איפשיטו ופסק הרא"ש והרי"ף דלקולא עבדינן ולא ממעטי דנכסי בחזקת בנים קיימי ולא מפקינן מינייהו אלא בראיה ברורה ועד"ר:

או חיוב עישור נכסים באשיר"י דעישור נכסים דבת ג"כ לא קמיבעיא דפשיטא דאינה ממעטת דגרוע מכולן כיון דעדיין לא מטי זמן גבייה וג"כ אי מת לא גביא ע"ש:

יזונו שלשתן יחד פי' הבן והאלמנה והבת מאחר שבלאו מזונות האלמנה הוי נכסים מרובים אלא שהיא באה למעט אמרינן שאינה ממעט (וכמ"ש בסמוך שאין אנו עוקרין ירושה בשביל התקנה כ"פ) ויזונו שלשתן יחד ול"ד להיכא שהנכסים מועטים עם מזונות האלמנה שאמרינן בסמוך שהאלמנה דוחה הבן והבת (היינו היכא שהנכסים מועטים בלא מזונות אלמנה מטעמא דפי' לקמן מאחר שנדחו הבן מקמי בת כו' אבל היכא דאיכא נכסים מרובים בלא האלמנה א"כ כולן שוים כ"פ):

אבל כתובת אשה פשיטא דממעט כיון דאית ליה מעליותא דבעל חוב דהא אי מיית או מינסבא אחרי מיתת בעלה על כל פנים גביא כתובתה היא או יורשיה וג"כ בתנאי בית דין אית ליה וכמאן דגביא דמי מה שאין כן בבעל חוב דחשיב מחוסר גוביינא דמכאן ולהבא הוא גובה ולכך לא קמיבעיא ליה (ר"ל כתובת אלמנה) דפשיטא ליה דממעטת וזה שכתב רבינו אבל כתובת אלמנה ממעטת ועושה אותן מועטין:

או אלמנה ובן יזונו יחד כו' כן הוא מדברי התוס' (ע"ל בסימן צ"ג) וה"ט דאלמנה עם הבן או עם הבת שהבן או הבת מכח ירושה והאלמנה אינה מכח ירושה אלא מכח תקנה שניהן ניזונות יחד ולא עקרי ירושה דאורייתא מכח התקנה אבל בת אצל האחין בלא אלמנה ששניהן בני ירושה נינהו דהא אי לא הוי בן הוי בת יורשת והשתא שהבת באה מכח התקנה עדיפא מבן ואמרינן בנכסים מועטין שהוא תיזון והבנים יחזרו על הפתחים אבל היכא דאיכא אלמנה בן ובת הנכסים מועטין שנדחה כבר הבן מקמי הבת מכח התקנה מידחי נמי הבת מכח האלמנה מכח דתקנה דאלמנה עדיפא מינה וק"ל ועיין בדרישה:

אלו ואלו פירוש הבן והבת כ"כ רבינו בהדיא בסי' צ"ג ע"ש:

גם במעות אין להם כלום ואע"ג דניזונות ממטלטלים ה"מ כשהן בעין שעדיין לא מכרום:

הניח בנות גדולות וקטנות כו' ולא הניח בן ועיין בדרישה: