ואינו כשאר תנאי כתובה אלא תקנה שתקנו חכמים לפיכך אם צוה כו' האי לפיכך קאי אמ"ש ואינו כשאר תנאי כתובה דאילו היה כתנאי כתובה לא היו שומעין לו לבטלו אבל השתא שהוא תקנת חכמים ור"ל חכמים תקנו משום שאמרו לדעת האב שמן הסתם כל אב רוצה ליתן פרנסה ונדוניא מה לבתו כדי שיקפצו עליה אנשים לקחתה (ושלא תזלזל בתו שינהגו בה מנהג הפקר אם לא ישיאוה כ"פ) לפיכך כיון שאינו אלא משום אומדנא אם גילה דעתו לפני מותו שלא יתנו פרנסה לבתי שומעין לו:

ואם התנה בשעת נישואין כו' הואיל שפרנסתה תולה בדעת האב לפי ותרנותו או קמצניתו א"כ אע"ג שאומר בשעת נישואין שאל יפרנס אותה אינו כלום דאפשר אם היה רואה אותן אח"כ כשהגיעו לפירקן היה מרחם עליהן ומשיאן ועד"ר ותמצא מבואר היטב:

אפי' לא הניח אלא שיעור כי' עיין מ"ש בסמוך בדרישה דנ"ל דהרא"ש והר"ן חולקין ע"ז:

ב"ד אומדין דעתו שיתן כו' פירוש אם היה חי היה נותן לשנייה כל מה שהניח והוא הוי טרח לחזור כו':

ואם היה עשיר והעני או ותרן ונשתנה דעתו כו' ר"ל דאשמועינן אף ע"ג שיש שינוי לא סבירא ליה כחכמים ליתן דבר הקצוב וקבע לעולם דהיינו עישור נכסים אלא כרבי יודא ועד"ר:

אלא מקרקעי וכתב הרא"ש והר"ן דמ"מ שמין הכל ממטלטלי ומקרקעי אלא שמסלקין העישור ממקרקעי וכ"כ רבינו בסמוך דפרנסה אינה נגבית אלא ממקרקעי וז"ל הרי"ף והרא"ש וב"י מביאם והאידנא תקינו רבנן דמתיבתא למיגבא כתובה ממטלטלין הלכך מזוני נמי ממטלטלי דקי"ל תנאי כתובה ככתובה דמי אבל פרנסה דליתא מתנאי כתובה כדקיימא קיימא (ומשום שדרכן של בני אדם שנותנין נדוניא לבנותיהן לפי עשרו הן ממקרקעי הן ממטלטלי ע"כ שמין לידע העישור גם ממטלטלין רק מן היתומים אינה נגבית אלא ממקרקעו כ"פ:

ואצטרובלי פירש"י מושב אמת הריחיים:

כגון אם השכיר פירוש האב:

שעברה ואף על גב שעלה השכירות כצ"ל וכן משמע ברא"ש דף קל"ד ע"ב ובתוס' דף ס"ט ע"א ובר"ן ד' תק"א ע"א ולפי גירסא שלנו שגורסים ואפילו עלה כו' י"ל קצת דה"ק כגון אם השכיר כו' פי' שהאב (וה"ה היורשין קודם שנחתו הבית דין לשער לה העישור) השכיר הבית ומת מיד אחר שהשכירו והשכירות עלה בפני הבנים קודם גביית העישור נכסים ואח"כ אמר שאפילו אם האב לא מת מיד אלא שעלה השכירות בחיי האב כו':

חשיב כמקרקעי ז"ל הר"ן דה"ל השכירות כנגד מה שנשתמשו בו בחייו כפירות המחוברין לקרקע שדינן כקרקע:

כששמין הנכסים כו' עיין בדרישה: (ובס"ה כתב שלתקנת הגאונים כו' כ"כ להדיא במצות עשין סי' מ"ח אבל במצות לא תעשה בסימן פ"א כתב ממש כדברי הטור כסברא הראשונה רנ"ש כ"פ):

וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל מ"ו לאו בכל אומדנות קאמר דהא אם השיא אחת בחייו נותנין לשנייה כל מה שנתן לראשונה מכח אומדנא אפילו יותר כדלעיל ודוק מ"ו ועד"ר שהוכחתי שאין לחלק באומדנות הנ"ל:

מה ששיירה הראשונה דאל"כ מי שהניח י' בנות יקחו כל הנכסים ואם כן מה יקח הבן גמרא:

וכן כולן שכל א' נוטלת עישור מה ששיירה הראשונה (דאין חיוב הפרנסה חל על האחין אלא כשיגיע זמן נישואים כ"פ) והואיל שלא נשאום יחד כל אחד זכתה בעישור שבפניה (אבל אם באו כולן לישא כאחת אין כאן בת אחת קודמת לזכות כ"פ:

של האחין לאפוקי של האב:

בלא שבועה לאפוקי אם היתה ב"ח של האב הוי דינה ליטול מזיבורית ובשבועה כדין הנפרע מנכסי יתומים וגם לא היתה גובה מן הראוי כמ"ש בח"מ סימן ק"ד ור"ף (ובהג"מ פ"כ דאישות אם יטעון היורשים בפירוש השבעי לנו שלא התפיסה צררי שאז נשבעת כ"פ):

אלא מזיבורית ובשבועה כדין הנפרע מנכסי יתומים:

טורפת מהלקוחות דשויוה רבנן כבעל חוב בעישור נכסים משמת האב רש"י וכתב ה"ה בשם הרשב"א שצריכה שבועה כשטורפת מהלקוחות כשאר ב"ח:

שיתנו לה עוד מזונות דאם פסקו לה מזונות אפילו בנערה אמרינן הא דשתקה משום דמיתזני מינייהו ולא משום דמחלה פרנסתה (ועודה קטנה דאז לאו בת מחאה היא כ"פ):

או פסקו ליתן לה מזונות דהואיל דעשו לה יתור שהרי אינן חייבין לזונה עוד מש"ה שתקה (וכתב הר"ן דוקא שידעה בשעת נישואין שהם יזונו אותה אבל בלא"ה אע"ג דזנין אותה לאו כלום הוא כ"פ):

ואם בגרה ואח"כ נישאת עיין בב"י שכתב שרבינו דקדק בלשונו לומר שנשאה אחר שכבר בגרה הא נישאת קודם לכן ואחר כך בגרה לא אבדה פרנסתה כשיש לה מזונות ושכ"כ הר"ן:

אפי' אם יפסקו ליתן לה מזונות פי' אחר הנישואין. ומיהו במחאה לחוד סגי ולא אמרינן ולא הוה לה להנשא כלל ותיפוק דמחלה ועד"ר כ"פ):

ואין נראה כן דעת התוס' כצ"ל וכן הוא גירסת ב"י וכן מצאתי הגירסא בדפוס תוגרמא ועיין בתו' בדף ס"ח ע"ב בד"ה בין נשאו כו':

בנות קטנות ל"ד וה"ה נערו' ונקט קטנות לאפוקי בוגרת ושם באשיר"י כתב ז"ל דלישנא דהבנות קטנות משמע. מפני שאמרו חכמים כצ"ל:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה כו' ותימא הלא פסק כן בהדיא בפסקיו בפרק מציאת האשה מ"ו וע"ש באשיר"י פרק מציאת האשה סוף דף קנ"ג שכ"כ בשמו ביותר אריכות וראיתי בא"ע של קלף שלא כתב בו האי תיבה בתשובה וכן נ"ל עיקר כי לדעתי לא נמצא כ"כ בתשובה מאחר שהב"י ולא בעל מראה מקום סמנוהו:

הפסידה עישור שלה ומפרש טעמא משום דאיכא רווח ביתא כלומר שהרי נשתכרה הרבה שנוטלת חצי הירושה: (ואפי' אין שם אלא מטלטלין ע"ל בח"מ סימן ק"ד כ"פ):

ולענין דינא כו' (כשם שהיא קודמת לענין דינא במקרקעי ה"נ במטלטלי כ"פ) צ"ע לעיל סימן ק"ב מ"ו. ורצה לומר דהכא אמרינן דאזלינן בתר המוקדם ולעיל בר"ס ק"ב אמרינן דאם הניח מטלטלין ויש כאן בעל חוב וכתובת אשה דינתנו לבעל חוב אפי' הוא מאוחר ותדחה האשה ולא אמרינן שמטלטלין כעין דינא דמקרקעי תיקון ובמקרקעי מבואר שם דנותנין למוקדם. ול"נ דלק"מ דלעיל בבעל חוב דמדאורייתא מטלטלי דבעל חוב משועבדים הם למלוה אלא שהחכמים אמרו שאחר שמת הלוה שמטלטלין שלו אינן משועבדים למלוה ולהכי אמרינן דכשחזרו ותקנו הגאונים שהמלוה יגבה ממטלטלי תקינו שיהא קודם לכתובת אשה שהם אמרו והם תקנו (ומטעם דב"ה משום לא תנעול דלת כו' אבל האשה יותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא כ"פ) אבל הכא גבי כתובתה ומזונות ופרנסה שאין זמנה אלא לאחר מיתה ומחיים אין להם שום שיעבוד על מטלטלים של בעל ואביה (ואין שיעבוד של האלמנה וגם הבת דאורייתא כ"פ) אמרינן שהמוקדם קודם דהכא שייך לומר דמטלטלי כעין דינא דקרקעות תקנו כיון שאין צד שיעבוד חל מעולם על המטלטלין כי אם מתקנת הגאונים (גם שהאלמנה בעל חוב דאב והבת ב"ח דאחין ונמצא שקודם שנפלו לרשות האחין היא קודמת לגבות אחר תקנת הגאונים אף ממטלטלין כ"פ):

ואפי' נשאו הגדולות כו' וכ"כ בח"מ סימן רפ"ז: