על (כל דבר תלוש לאפוקי מחובר מדכתיב וכתב ונתן בידה משמע דבר הניתן מיד ליד ושתהא הנתינה מיד אחר הכתיבה ולא יהא מחוסר מעשה ביניהם ע"כ צריך גם הכתיבה על התלוש ועד"ר כ"פ):

אפילו על איסור הנאה ואע"ג דכתותי מכתת שיעורייהו הגט לא בעי שיעור (לאפוקי שופר ולולב דבעי שיעור כ"פ) ומיהו בדבר שצריך ביעור מן העולם למ"ד כל העומד לישרף כשרוף דמי משמע דלא הוי גט ר"ן:

אפי' על עלה של זית דוקא כהאי גוונא דבר שיכול להתקיים אבל עלה של בצלים (או של ירקות) וכיוצא בו לא ר"ן ולכתחילה יש לכותבו על קלף מתוקן לספר תורה רמ"א בשלחן ערוך:

דבר המזדייף לאפוקי שאר שטרות דפסולים כשנכתב בדבר המזדייף כמבואר בחושן משפט סימן מ"ב משום דבעינן שיעמדו ימים רבים וגזירת הכתוב דכתיב ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים:

אפילו לזמן מרובה פירוש אפילו לא הביאתו לבית דין עד אחר זמן מרובה שנמסר לה:

ולא חיישינן כו' דכיון שצריכה להביא עידי מסירה (וקיימא לן עידי מסירה כרתי כ"פ) אם איתא דהוה ביה תנאי מידכר הוו דכירי:

והוא שיהיו עידי כו' מפני שיכול להזדייף צריכי שיבואו ויעידו שבפניהם נמסר ובשעת מסירה הם קראוהו ולא היה בו תנאי גמרא:

אפי' הם לפנינו כתב ב"י מדסתם רבינו דבריו אפשר לומר דאפילו למכשירים בעידי חתימה לחודייהו כמו שנתבאר בסימן קל"ג פסלי הכא אפילו כשעדי חתימה בפנינו משום דכיון שיכול להזדייף הוה ליה כמזוייף מתוכו אי נמי גזרינן אטו היכא שאין עידי חתימה באין לפנינו אלא אחרים מעידין על חתימתן דאז ודאי איכא למיחש דלמא תנאה היה ביה וזייפתיה דכיון שכתוב על דבר שיכול להזדייף איתרע ליה חזקה דכשרות וחיישינן לכל מאי דאפשר למיחש ביה מה שאין כן כשנכתב על דבר שאינו יכול להזדייף (ונתקיים עדי חתימה כ"פ) דאז כשר אפי' למ"ד דוקא עידי מסירה וליכא לפנינו דאמרינן מסתמא בא לידה כמצותו כלומר בעידי מסירה ע"כ ע"ש:

והוא שיהיה בעידי מסירה מפני שיכול להזדייף (אבל אם חקק עליו בכתובת קעקע דאינו יכול למחוק כתב רבינו לקמן דאין צריך עדי מסירה כ"פ):

שעוקר דבר מגידולו קאי נמי אבעלי חיים דחשיב נמי כשחותך מהם שעוקר דבר מגידולו:

ומעשה היה בימי ר"י מזה נמי ראיה שכשר דהא נחלקו עליו בני דורו והיו מכשירים

אע"פ שיש ענינים אחרים כו' ולא אמרינן דלא מקרי ספר כריתות אלא ספר א':

אפי' יתן לה המחובר כלומר ואז ליכא למיסריה משום קציצה:

ונתן בידה דבר הניתן מוד ליד.

עד שיכתוב כולו כו' משום דגזרינן טופס אטו תורף. ומה שכתב ול"נ ואע"ג דגבי סופר שכתב בלא רשות הבעל גזרינן. חולק ר"ן דשאני התם דשכיח שעושין כן כדי להשתכר גזרו מה שאין כן במחובר דלא שכיח כולי האי:

ולבסוף חיברו פסול ודוקא שבטלו אבל אי לא בטלו הוי כנוטלו מעל גבי שלחן א"ל שאשרוש ועיין בדרישה:

ונתנו לה פסול והרשב"א חלק ע"ו וס"ל דכתב ונתן דוקא אשעת כתיבה קאי ולא אבין שעת כתיבה ונתינה ב"י וכ"כ מ"ו ז"ל והשגתי עליו בספרי מכח התוס' בפרק שני סימן כ"ט עכ"ל:

של כעין (פי' כעין חצי קדרה של חרס שזורעין בה וכתב על החרם כשר דאינו מחוסר קציצה כ"פ) נקוב לרשותא נקט נקוב ב"י (אע"ג דחשיב כמחובר כ"פ):

שמא יקטום כו' (פי' העלה והיא קציצה מן המחובר כ"פ) והוי מחוסר קציצה אבל גבי עציץ של חרס לא גזרינן שמא יקטום שבר ממנו דלא מהני ליה לעציץ רש"י:

אפי' אם קוטם ונותן לה לטעמיה אזיל דמכשרינן לעיל בסמוך במחוסר קציצה שאינה במחובר:

ולרבינו תם פסול רצה לומר אפי' אינו קטום ב"י ועד"ר:

והיא מוחזקת בו כו' פירוש והבעל אמר שעדיין לא נתן לה העבד והוא שלו וחזקתה אינו מועלת לפי שגודרות אין להן חזקה פירוש גדרות צאן (ורצה לומר כל דבר שיכול לילך מעצמו אין לו עליהן חזקה כמו שנתבאר בחושן משפט סימן קל"ה כ"פ):

לפי שאינה נאמנת כו' וכתב ב"י דה"ה דשייך דין זה אם היתה מוחזקת בפרה כו' ועד"ר:

דחיישינן מספק כו' ואע"ג דרבינו נמי לא קאמר אלא "פסול ובכל מקום שנאמר פסול היינו מדרבנן והויא מגורשת ואינה מגורשת כמו שכתב הרמב"ם בפרק שני דהלכות גירושין וכתבתיו לעיל בס"ס קכ"ג ויש לומר דרבינו לא דייק בזה שיהא בכל מקום שנאמר פסול בספרו פירוש פסול מדרבנן:

והויא ספק מגורשת ומוכח מדברי הפוסקים דהיינו דוקא אם לא החזיקה כו' שלשה שנים מזמן הכתוב בגט. וגם דוקא בגדול דאילו בקטן המוטל בעריסה דלא שייך למימר מנפשיה עייל לאלתר הוי חזקה:

ה"ז מגורשת דהא אין כותבין גט לאשה בלא הבעל ובודאי הבעל כתב ונתן לה:

דודאי אקנויי אקני ליה כצ"ל ורצה לומר היא הקנתו לו תחלה והוא חוזר והקנה לה ושם בגמרא איבעיא הוא אי אמרינן דידעה היא להקנות ליה או לא ופשיט דידעה להקנות:

וכתובתה וכתב הר"ן בשם הרשב"א הואיל שנתקבלה כתובתה הוה ליה גט כפורח באויר ובמאי תהיה מגורשת ותירץ דהוי כאומר התקבלתי גיטך ומחלי לי כתובתך: