כך וכך לחשבון פלוני רצה לומר כך וכך שנים לבריאת עולם או לשנות המלכים כדלקמן בס"ס זה:

לחפות עליה לשון ויחפאו בני ישראל ואפי' בזמן הזה דליכא דיני נפשות מ"מ יחפה עליה משום בניה שהם ממזרים א"נ שלא תאסר עליו קודם גירושין אשיר"י: (והיא תאמר כו' רצה לומר כשיעידו עליה בב"ד שזינתה כ"פ):

ואם תאמר כן זה לשונו מ"ו פי' שתכבוש הגט תחת ידה ותאמר שכבר קיבלה א"נ ה"פ א"ת כן פי' שיתן לה הגט בלא זמן והרי הוא כשר בדיעבד כדלקמן שהרי אם ניסת לא תצא מ"מ מאחר שזינתה בודאי צריכה להביא ראיה כו' ודו"ק עכ"ל וכן ב"י כתב כפי' השני:

דקי"ל יש לבעל כו' כר"י דס"ל כן בפ"ב דגיטין לאפוקי מר"ל דס"ל דמזמן הגט ואילך אע"ג שלא נתנה לה עד אחר כמה ימים תגבה מבעל הפירות למפרע ואם לא יהיה בו זמן צריכה ראיה מאימת מכר הבעל פירות: (ואם ניסת לא תצא והוא שתברר בעדים כשרים שקבלת הגט קודם לנישואי השני היה דאל"כ אסורה על בעלה כ"פ):

שהוא כשר בשעת הדחק קאי נמי אנכתב ביום ונחתם בלילה שאינו כשר אלא בשעת הדחק ויישוב לשון רבינו כך הוא ואם הקדים בזמן כגון שנכתב בי' לחדש והקדים וכתב בה' פסול ומ'"מ אם נכתב הגט ביום הזמן אלא שאיחר החתימה פסק הרא"ש שהוא כשר ואיפשר לפרש דה"ק אם הקדים הזמן כגון שנכתב ביום ונחתם בלילה היכא דאינו שעת הדחק פסול מ"מ היכא שהוא שעת הדחק פסק הרא"ש דכשר:

בגט מוקדם כו' ז"ל ב"י ל"ד לנכתב ביום ונחתם בלילה או עד עשרה ימים דמכשיר הרא"ש בשעת הדחק דשאני התם שכשנכתב היום הכתוב בגט קושטא קאמר שבאותו יום נכתב אבל כשכתב בעשרה לחדש והקדים וכתב בחמשה כיון שכתב שקר פסול לגמרי. וז"ל מ"ו וחלילה לסמוך על דברי הרא"ש בזה שהרי פסול של הגט אינו אלא מדרבנן ואם כן ממילא חלו הקידושין של שני מדאורייתא והארכתי בפרק שני דגיטין עכ"ל וכהאי גוונא כתב גם כן ב"י:

ולא נודע פסולו עד שקדשה כו' רבותא דאפי' הכי לא תפסי בה קידושי שני:

כשר כיון דאית ליה קלא כו' הואיל שנכתב ונחתם ביום הזמן יש לאכשורי טפי מאילו נכתב ביום ונחתם בלילה דלא מכשיר הרא"ש אלא בשעת הדחק:

ופסק רבי' יצחק כו' ספרים אחרים ופירש ר"י והיא היא דמתוך פירושו מוכיח פסקו ועד"ר:

אלא על ידי שליח כו' זה לשונו מורי ורבי ולפי זה הא דתנן המביא גט לאשתו ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם איירי בבא ממקום קרוב ביום הכתיבה אבל מצאתי שמהרא"י היקל בזה ועיין בתשובת מהרי"ו עכ"ל:

משום דאתיא למטרף מלקוחות אבל משום דידיה לא היינו פוסלין דאיהו דאפסיד אנפשיה:

ואין נראה כן מדברי הרמב"ם רצה לומר שיסבור כדעת רבינו יצחק שמכשיר על ידי שליח אע"ג שלא נמסר ביום הכתיבה שהרי הרמב"ם כתב סתם הרי שאמר לשנים כו' וליתנו לאשתו דהיינו ע"י שליח. ונתאחר הדבר ימים כו' משמע אפילו אם נכתב ונחתם מיד ונתאחר הדבר מליתנו עד ימים או שנים ועל זה כתב והוצרכו לכתוב גט אחר כו' וקאי אשנמצא גט בטל ועל ונתאחר הדבר כו' משמע שפשיטא ליה לפסלה אם לא נמסר ביום הכתיבה שהרי כתב והוצרכו לכתוב גט אחר. דדוקא גיטין הבאין ממדינת הים מכשירין על ידי שליח דאותן יש להם קול. ומה שכתב אחר זה ונתאחר עד ניסן רצה לומר נתאחר מלכתוב גט אחר עד ניסן וקאי אשני דברים הנ"ל ועיין בדרישה:

מאוחר כשר לגרש בו בגמרא אהא דאמר ר"ל דכותבין זמן בגט משום פירות כתבו התוס' זה לשונו ואם תאמר גט מאוחר יפסול מהאי טעמא דבעל יאכל פירות עד זמן הגט ואומר ר"י דבמאוחר אין הבעל מפסיד משעת חתימה אלא משעת הזמן דאין ראוי לגרש בו אפילו נתנו לה לאלתר ואין הגירושין חלין עד הזמן עד כאן לשונו אבל הראב"ד סבירא ליה דמגורשת בו מיד והבעל אינו אוכל פירות דהיא תראה גיטה בבית דין ויכתבו לה בית דין יום שנתגרשה אלא אם כן שיביא ראיה שנכתב הגט מאוחר מדעת האשה דאז יש לבעל פירות עד זמן הכתוב בגט דהא מחלה לו ואם תאמר אכתי איכא למיחש להראב"ד שמא יחפה עליה ועל כרחך זמן אין הוכחה שהרי מאוחר והוי כגט שאין בו זמן ויש לומר מכל מקום כיון דכתב זמן וכשיודע הזמן שנתן להגט לידה א"א לחפות עליה כשר ומדמכשרינן אם היה כתוב בו זמן שנה או שמיטה מהאי טעמא כמו שכתב בית יוסף:

ורבינו יצחק פירש שאינו כן צריך להיות וכן ברא"ש ובתוספות (וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה רצה לומר כסברת ר"י דאינו גט אלא עד זמן שכתוב בו כ"פ):

אע"פ שעסוקין באותו ענין משמע הא אם אין עסוקין באותו ענין גם הרא"ש סובר שפסול והיינו בלא שעת הדחק אבל בשעת הדחק מכשיר הרא"ש כדלעיל בסמוך:

או בשנת פלוני כו' ז"ל מ"ו נראה דדעתו כזה מאחר שכתוב זמן כתיקון חכמים אף שלא ידעינן שפיר אימתי עליה להביא ראיה עכ"ל (לכאורה נראה דרצה לומר שצריכה להביא ראיה לענין אם תרצה לטרוף מידי מהבעל בתוך אותה שנה כ"פ) רצה לומר ראיה שהיתה גרושה בעת שזינתה ותימא הלא גמרא ערוכה היא בפרק שני דגיטין ולא משמע כדכתב מ"ו דפריך אם כן מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני משום שבוע דלקמיה ופירש רש"י שאם זינתה תיהרג (ואהני לשבוע דבתריה שאם ימכור הבעל הפירות תוציא גיטה ותגבה וזהו הטעם בשבת פלוני או בשנת פלוני כ"פ) ע"ש ובית יוסף הביאו:

ואפי' בשבוע רצה לומר בשמיטה ראשונה או שנייה או שלישית ביובל:

בו היום גירשתיך שמשמע היום הזה שיצא כצ"ל (ור"ל והוי כגט שיש בו זמן כ"פ):