שהעדים (עומדין שם בשעת חתימה ר"ל ולכתוב למנין שאנו מנין בו כאן במתא פלוני כו' כ"פ):

וכן כתב הרמ"ה כו' ז"ל מ"ו האי וכן דקאמר כלומר שהוא ג"כ כתב תצא מן הבעל אבל מכל מקום סבר שהגט כשר ולא פסול כ"כ לעשות הולד ממזר ואם כן ממילא אם נישאת לשני או אפילו נתקדשה ואחר כך נישאת לראשון בלא גט הוי ממזר דהא קידושי השני הוו קידושי דאורייתא וכעין זה כתב נמי ב"י:

ול"ג לא"א הרא"ש ז"ל פירוש שיהיה שום אחד מן הדרכים בה או צד ממזרות או תצא אלא אם ניסת לא תצא מן הבעל אבל הרא"ש לא הכריע בזה אם כרש"י אם כר"ת (ובזה מתורץ למה הביא דעת הרא"ש באמצע בין הדיעות כ"פ) ולא שרש"י ורי"ף כתבו בהדיא כן אלא מתוך פירושם משמע כן שלא פירשו כרבינו תם וצ"ע גדול באשיר"י דף קי"ב בפרק הזורק גם לא כתב בהדיא שכך הוא לרש"י או לרי"ף אלא כתב ולשאר מפרשים רבנן דפליגי אר"מ אכשרי לגמרי ומסתמא כיון על רש"י ורי"ף ועיין בב"י:

ורבינו תם פסק שהולד מהשני כשר כצ"ל:

תנשא בו לכתחלה כו' נ"ל אם ניתן הגט כבר דהיינו קצת דיעבד עכ"ל מ"ו אבל אין לגרש לכתחילה בו אע"ג שכבר נכתב ונחתם וכן מוכח מדברי רבינו שהרי כתב וכן הוא דעת האלפס משמע שהסכים לדעת האלפס וא"כ היאך כתב לעיל בתחלת הסימן ואם שינה כו' פסול אלא פסול דקאמר שם היינו לומר שאף ע"פ שכבר נכתב הגט לא תתגרש בו לכתחלה אבל אם נתגרשה בו בדיעבד תינשא לכתחילה:

דאית לה וכתב "הרמ"ה כשמגרש כצ"ל:

ושם מקום הנתינה פירוש איך שקורין מקומו זה במקום הנתינה:

ולכך טוב לכתוב כו' אתחילת דבריו קאי וכו' כמ"ש ב"י:

ומן הדין היה צריך כו' זה לשון ב"י שכל זה הוא מדברי הרמ"ה (ומשמע ליה הא דלא הוזכרו בדברי חכמים שיכתבו מקום הלידה משום דחיישינן שמא יטעו אבל מן הדין היה צריך לכותבו כ"פ) ומה שכתב ואם כתבה ולא טעה בה כשר לא לגופא איצטריך אלא לדיוקא הא אם טעה בה פסול אי נמי לגופא נמי איצטריך דל"ת כיון שלא נזכר מקום הלידה בדברי חכמים כשכתבו הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים וגט פסול מיהא הוי קא משמע לן:

שמא יטעה בעיר מולדתו אף על גב דאינו פסול בשינוי זה כמו שכתב רבינו תם בסמוך מכל מקום מוטב שלא יבואו לטענת דמיחזי כמשנה ולפי תירוץ קמא דבית יוסף הרמ"ה סבירא ליה פסול אם שינה המקום לידתו ודלא כרבינו תם:

דעירו ועירה פירוש הנזכר בגמרא שצריך לכתוב עירו ועירה קאי אעיקר דירה וגם עיקר דירה דוקא לכתחילה אבל אין עיכוב:

של עמידה רצה לומר שעומדים בשעת הגט: