לשם האיש והאשה שנאמר וכתב לה (והאי לה מיותר דמצי לכתוב וכתב ספר כריתות ונתן בידה כ"פ) לשמה:

שכתבו כבר רצה לומר טופס:

שפסול לגרש בו דגזרינן טופס אטו תורף דגזירה מצויה היא דאגב טרדייהו מנשי ויכתוב אף תורף שלא לשמה:

והרמב"ן מכשירו אפילו כו' כצ"ל ולפני זה צ"ל כתב הרמב"ם שפסול ועיין בדרישה:

וכ"ב א"א הרא"ש ז"ל ול"נ דלא נפסל כו' כל זה הוא מדברי הרא"ש וכ"כ בהדיא בפסקיו (ומה שכתב ול"נ קאי אדברי הרמב"ם והרמ"ה שסברו שפסול לגרש בו וכן הוא בהדיא בפסקיו. כשהבעל מצווה לסופר שיאמר כו' גם לעדים צ"ל הבעל להם שיחתמו לשמה ולשם גירושין בית יוסף בשם קונטרס כ"פ):

שיאמר כתוב לשם פלונית אשתי לשון המשנה דר"פ כל הגט נקט דתנן שם כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול (וכן הוא משמעות התורה וכתב לה לשמה אלא שבתורה משמע שהבעל בעצמו כתב וכמ"ש אמ"ו ז"ל בסמוך כ"פ) והאי פסול ר"ל שהוא בטל וכ"כ בית יוסף והא דלא קאמר נמי שיאמר לסופר שיכתבו לשמו דבעל משום דמסתמא כיון שהוא מצווה לסופר לכתוב כתבו לשמו א"נ משום דלפעמים הבעל עצמו כותב ואז ודאי כותבו לשמו ואין צריך להזהירו כי אם שיכתבנו לשם אשתו. ועיין בב"י שמביא לשון הסמ"ג שכתב גם כן כלשון רבינו וגם בלשון הסופר שאינו אומר כ"א שכתבו לשם פלונית אשת פלוני וכמ"ש רבינו גם כן אסופר ובשם קונטרסים כתב ב"י שיאמר העדים לשם האיש ולשם אשתו והיותר נראה דכשכותבין לשם אשתו שתהא מגורשת בו ממנו היינו לשמו ומש"ה התחיל רבינו בתחלת הסימן שצ"ל לשמה ולשמו ולא סיים כ"א בלשמה וק"ל:

וכן יאמר הסופר בפיו ולא סגי במחשבה כדאשכחן בס"ת דבעינן שיוציא בשפתיו:

ושיכירוהו שזהו הגט כו' כלומר שאחר שכתבו הסופר לפניהם לא יתחלף להם באחר ולא יתעלם מעיניהם עד שלא ידעו אם הוא זה שנכתב הסופר לשמה אם לאו: (ובא האיש שנכתב בשמו ר"ל אפי' ביום שנכתב דאל"כ הוי מוקדם כ"פ):

אפי' אם צוה אחד כו' ר"ל אע"ג שכתבו לשם גט:

ואפי' תלה בדעת אחרים כו' ר"ל כשתלה בדעת עצמו וי"ל שאינו מועיל דשמא שינה דעתו ממה שהיה בשעת האמירה אבל אם תלה בדעת אחרים דליכא למימר הכי ה"א דיועיל לכן כתב ואפי' תלה כו':

שאין ברירה רצה לומר מש"ה אינו גט ודאי דבדאורייתא לא אמרינן ברירה אבל בדרבנן יש ברירה ומש"ה נפסלה לכהונה וכדמסיק רבינו דלחומרא הוי גט וכמ"ש רבינו בהלכות עירובין במניח שני עירובין בערב שבת משני צדדין ואומר למחר לאיזה צד שארצה אלך וכן לענין הזמנה ביום טוב דבערב יום טוב אומר על כלי מלא עופות למחר איזה שארצה מהן אטול משום דבדרבנן יש ברירה אלא שהחמירו משום שמא ימצאו כולן כחושות וכמ"ש הר"ן וב"י הביאו בהלכות יום טוב סימן תל"ג ע"ש:

לכהונה לא נפסלה כו' פירוש אם הבעל כהן אינה אסורה עליו או אם ימות הבעל מותרת לינשא לכהן:

(והעביר עליו קולמוס פירוש שהעביר על כל אות ואות הקולמוס עם דיו לשמה לא מהני דהתורה אמרה וכתב לה וזה אינו נקרא כתיבה כ"פ):

כתב הרמב"ם י"א שהוא בטל לגמרי כו' כתב ב"י וז"ל ואע"פ שהוא ז"ל מכשיר בגיטין וכו' כמבואר בב"י:

ויראה לי כו' גם זה מדברי הרמב"ם ושם בדברי הרמב"ם כתוב ולא יראה לי והיא היא ועיין בדרישה: