ונתן לה דהוי משמע לה ממש ז"ל ב"י בריש פרק הזורק ת"ר ונתן בידה אין לי אלא ידה וכו' פירש רש"י כו' עד דידה משתמע נמי רשותה כדכתיב ולקח את כל ארצו מידו עכ"ל ב"י והא דנקט קרא ל' בידה משום דבעינן שיהא רשותה משתמר לדעתה כידה כדלקמן: (כיצד אמר לה כו' קאי אמ"ש דנתינתו צריך שתהא מידו ממש בא לבאר כיצד ובסי' שאחריה מבאר כיצד קבלתה וכתב הר"ן דעסוקין באותו ענין מיירי ואפ"ה לא הוי גט כ"פ):

והיא לקחה אותו בראש השני ר"ל שמסייעתו להביא הגט אצלה:

לא הוי נתינה ואע"ג דס"ל כר"ת דבעינן תרתי שיסייע בנטילתה וגם שיקרב אליה הגט ואפ"ה כתב רבינו לעיל שאם אוחז הגט בראש א' ומושיטה לה והיא לקחה אותו מיד דהוי גט די"ל ה"מ היכא דצריכי לתרתי אבל אם אינה צריכה סיוע בנטילתה כגון הא כשיקרב אליה הגט סגי ב"י:

והרמב"ם כתב בזה שהוא גם נראה שדקדק לכתוב בזה משום דסבירא ליה דוקא בזה האחרון דסיים מינה דהיינו שהיטה עצמו ולא צמצם מתניו הוי גט שהרי כ"כ בפ"א מה"ג הרכין לה גופו הטה ידו עד ששלפה הגט מעליו וא"ל הרי זה גיטך הרי זה גט משא"כ בבבא קמייתא בצמצם מתניו ולא הטה עצמו אליה שלא גילה בזה הרמב"ם דעתו מיהו איפשר לומר דס"ל לרבינו דשוין הן ומ"ש בזה ר"ל גם ובזה ס"ל להרמב"ם דהוי גט וכ"פ בשניהן יחד דהרכין וגס צמצם נפשו:

ולהביאו אצלו אינה מגורשת מ"מ בעינן כריתות וליכא גמר':

ור"י כתב דהוי כו' עיין בדרישה:

שאני נותן לה אינו כלום משום דלאו בת איגרשה היא לפי שאין הגט שמור בידה רשב"א:

דה"ה כלומר כשם שנתן בידה והיא ישינה א"צ לחזור וליטלו ממנה כן הדין במוסר מודעא כו' ודברי הרמ"ה אינם במוסר מודעא קודם כתיבת הגט דאז הגט עצמו בטל ואינו יכול לגרש בו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו אלא כשנכתב הגט בכשרות ואח"כ מסר מודעא על נתינתו ונתנו ב"י ע"ש שהאריך עוד: ואמר לה תתגרשי בגט שנתתי לך הא דלא כתב לישנא דלעיל שאמר לה הרי זה גיטיך וכן בסי' קל"ו ס"ב משום דשם לא נתן לה בתורת גירושין אלא בתורת שטר חוב או שהיתה ישינה שייך לומר ה"ז גיטך אבל במוסר מודעא שכבר א"ל ה"ז גיטך כשנתנו לה תו לא שייך אח"כ לומר ה"ז גיטיך אלא תתגרשי בו בגט שנתתי לך כ"פ): שלא א"ל לעדים קמה פירוש שאמר כן בפני עדים ושלא בפניה שהיא לא שמעה שאמר לה כן כ"פ):

ש"מ בטולי בטליה ז"ל מ"ו ואף לטעם השני שמתיירא שלא תקבלו ג"כ לא היה לומר תחלה קמה שמא תברח כדי שלא לקבל וק"ל עכ"ל ועיין בגמרא דף נ"ה פרק הניזקין ע"א דשם בגמרא לא קאמר אלא טעם הראשון מפני הבושה ומש"ה לא הזכיר הרמ"ה טעם השני:

גט שני ל"ד אלא כל שצ"ל לה ה"ז גיטיך גט שני קרי לה ב"י:

ואמר לה כנסי שטר חוב זה כו' (אע"פ שהיו עסוקין באותו ענין כ"פ) ה"ה כשנתן לה סתם נמי צריך שיאמר לה ה"ז גיטך אלא נקט ואמר לה כנסי כו' דאפי' בכה"ג א"צ ליטלו ממנה כו':

לשם פקדון בעלמא דאז לא זכתה כלל בנתינה קמייתא וכן כל הנ"ל דלא הוי נתינה לשום דבר כשמסרו לידה:

מגו דקנתה ומה"ט כתב לעיל ר"ס קל"ז כשאומר חוץ מפלוני דצריך לחזור וליטלו ממנה כו' דשם ג"כ זכתה בנתינה דחוץ שהרי מהני אותה כתיבה לפסלו לכהונה (כמבואר לעיל סי' ו' וכן הוא בגמרא בפרק המגרש (גיטין דף פ"ד) כ"פ) וכן כתבתי לעיל בריש סימן קל"ז: