זרק לה גט בחצרה של נכסי מלוג רש"י ריש פרק הזורק:

או מושכר דהוי כמכר ליומיה (וכן הדין בשאלה כ"פ):

שהיא עומדת בחצרה כו' דגט שהוא חוב לה א"א לחצירה שתקנה לה מתורת שליחות (דאין חבין לאדם שלא בפניו כ"פ) אלא מתורת יד הילכך בעינן דומיא דידה שהיא סמוכה לגופה גם מה ידה משתמר לדעתה אף חצרה כ"כ ר"ן ועבד"ר:

משתמר לדעתה פירש"י כלומר על פיה וצווייה נראה דר"ל לאפוקי נתן גט ביד עבדה נעור דאינו גט דהוי חצר המשתמרת שלא מדעתה שהוא משמר עצמו מדעתו ועבד"ר:

עד שתטלנה משם לכאורה קשה מאי מהני כשתטלנה משם הא בעינן שיבא הגט לה או לרשותה מידו ממש כדלעיל בריש סימן קל"ח וכשנותנו לרשותה בעינן שתהא סמוכה לו בשעת נתינה וכמ"ש הרמ"ה מיד אחר זה ושמא י"ל הואיל שבתחילה בא הגט לרשותה מידו ואע"פ שאינה מגורשת באותה נתינה הואיל שהיא לא היתה עומדת שם מ"מ כשאח"כ תטלנו מחצרה חשיב כמידו דהא הרשב"א והר"ן סוברים דאפי' אם אינה חוזרת ונטלתו משם רק מיד כשבאת לחצרה מגורשת. מיהו אכתי קשה הא דמסיק הרמ"ה וכתב ז"ל או שיטלנו הוא ויתננו לה מאי או שיטלנו כו' דקאמר הא כ"ש הוא אי נטילתה מהני כ"ש נטילתו וחוזר ונותנו לה דמהני. שוב מצאתי שהב"י כתב בס"ס זה ז"ל וכתב עוד הרמב"ם שאם אינו כפות וניעור אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה משמע דס"ל שאם נטלתו מן העבד מגורשת וכתבו המ"מ והר"ן שהרשב"א מסתפק אם צריך שיטלנו הבעל ויתננו לה דכשנטלתו דלמא הוה לה כטלי גיטך מע"ג קרקע עכ"ל ב"י והנה לכאורה נראה שגם הרמ"ה נסתפק בזה מש"ה כתב עד שתטלנו משם או שיטלנו הוא כאילו אמר בלא נטילה משם עכ"פ אינה מגורשת אלא בעינן לפחות נטילתה ואפשר דבעינן גם שיטלנו הוא משם ויחזור ויתננו לה. והיותר נראה לומר דמה שמסיק זכתה ויתננו לה להתגרש בו קאי נמי אמ"ש עד שתטלנו משם ור"ל שאם תטלנו והוא אומר יהיה בידך להתגרש בו מהני ובזה נתיישבו שתי הקושיות דאם נטלתו מהני כיון שא"ל ג"כ הרי בידך להתגרש בו. וקאמר או עד שיטלנו כו' ללמדנו דגם בכה"ג צריך שיאמר לה בשעה שיתנו לידה שנותן לה להתגרש בו וק"ל:

וכן בגיטה וחצירה באין כאחד אע"ג דגם מ"ש בתחילת דבריו אם נתן הגט בחצרה כו' פירושו גיטה וחצירה באין כאחד דאל"כ אין חצרה קונה לה כמ"ש בדרישה. י"ל מ"ש כאן וכן בגיטה וחצירה כו' היינו שהוא נותן לה חצירו במתנה ותרי גווני גיטא וחצרה באין כאחד אתא לאשמעינן ועד"ר:

ואע"ג דאזלא כו' ר"ל דאם היתה שם מתחילה בשעת נתינה אע"ג דאזלא משם קודם שאמר לה הרי זה גיטיך ולאחר זמן חוזר וא"ל ה"ז גיטיך מגורשת ומסיק וה"ה בחצר דידה בעינן שתיהוי ג"כ שם תחילה וסוף:

ומ"ש בעינן דתיהוי שם בעידן דא"ל ה"ז גיטך ר"ל גם בעידן דהיינו סוף ומה שצריך להיות שם בתחילה כבר אמר זה בריש דבריו ז"ל אם נתן גט בחצרה כו' עד אינה מגורשת:

מתחילה ועד סוף ל"ד אלא אפי' אם באמצע אינה שם ב"י ול"נ להגיה ולמחוק וי"ו של ועד ולגרוס מתחילה עד סוף ור"ל ואם לא סמוכה לה מתחילה אלא עד בסוף. אם יש לו מעקה דאל"כ לא הוי משתיירת באויר הגג דאתי רוח ושדי ליה מקמיה דלינח וא"כ אף כי לא שדי הרוח לא היתה מגורשת כשנשרף דבעינן אויר שסופו לנוח. ובהגיע ג"ט סמוך לגג הוי לבוד והנח בגג דמי: שקדמה הגט לדליקה פירוש שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר כ"פ): (ואפי' אחר שהגיע תוך ג"ט סמוך לגג אינה מגורשת והטעם כיון דהזריקה היא מלמטה למעלה א"כ לא מונח מכח הבעל דאין כח הבעל אלא בזריקתו דרך עלייה וכשיורד לנוח כבר פסק כח הבעל לא מקרי נתינה כ"פ): (אם מחיצות החצר אינן גבוהות מהגג ר"ל גבוה ממעקה של הגג דאז היא מגורשת מיד בצאת הגט מן אויר הגג אבל אם מחיצות החצר אינן גבוהות מן הגג אינה מגורשת כלל אע"ג דאויר רה"י עולה עד לרקיע אינו מועיל לענין גיטין כי בעינן אויר דמינטר והשתא לא מנטרא ולא מקרי סופו לנוח דאפשר דאתי זיקא ושדי ליה חוץ למחיצות וכמבואר בגמרא וברש"י ונראה דמ"מ היא מגורשת בבואו לתוך אויר החצר שלה כ"פ):

נכנס לאויר מחיצות שהמחיצות גבוה מהמעקה:

לאחר שהתחיל לירד כו' (אבל דרך עלייה לא מקרי נתינה כ"פ) והא דלא מחלק בין עלייה לירידה לעיל כשהיתה עומדת על גגה נראה דהתם א"צ לאשמעינן דפשיטא הוא דבעינן שנשרף לאחר שהתחיל לירד הואיל שאינו באויר המחיצות שלה (מיהו גם לעיל נרמז באמרו כיון שהגיע. לאוירו תוך מחיצות המעקה ואינו יכול להגיע תוך מחיצת המעקה אם לא דרך ירידה) אבל הכא הואיל שתיכף שיוצא מהגג הוא בתוך האויר מחיצות שלה וה"א דאין חילוק בין עלייה לירידה קמ"ל דהכא מיירי שהגג של בית עומד באמצע החצר ודפנות חצר גבוהין מסבבין בקצה החצר מבחוץ ומיד שזורקו מהגג אפי' דרך עלייה הוא בא לאויר המחיצות הגבוהין המסבבין מבחוץ והא דקאמר ברישא נשרף ובסיפא נמחק משום דבסיפא איירי בגובה ואין דרך האש להיות בגובה האויר לכך אמר נעתק כגון מימי הגשמים:

היה לה קנה נעוץ כו' בגמרא ובראשו טרסקל

שאינו משתמר שם (פי' דשדי ליה רוח חוץ למחיצות החצר דהרי היא גבוה ממחיצות החצר כ"פ) אע"פ שנח ברשותה ובגמרא משמע דמנח ברשותה אע"ג דלא מנטר מחמת רשותה אלא מחמת דמנטריה ליה מגורשת די"ל דשאני הכא גבי טרסקל דהוא קצר ביותר ואזיל מיניה אפי' ברוח מצויה ולא מנטר כלל וכמאן דלא נח דמי רשב"א:

ויצא חוץ לרשותה כו' עבד"ר:

זו לפנים מזו ר"ל שחצר שלה באמצע חצרו ומחיצות חצירו הם סביב מד' רוחות של שלה:

והוא בתוך אויר מחיצות החיצונה גמ' דף ע"ט ע"ב מ"ט פנימית גופא במחיצות החיצונים מנטרא וכיון שהם משועבדים לחצר הפנימי (וכתבו התוס' דל"ד קאמר משועבד דאם כן אדמחלק בין חצרות לקופה לחלק בחצר גופא בין משועבד לה או לא וע"ש מ"ש עוד) והן קבוע מגורשת לאפוקי גבי קופה שאינה קבוע ויכול לסלק החיצונה מפנימית תוס':

עד שינוח בשוליה (וטעמו משום דס"ל דאין מחיצות כלי עשוי לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו כ"פ) ועבד"ר:

במטה (פי' שהיא שלה ואינה גבוה עשרה ובעינן בגמרא אי כליו של קונה ברשות מוכר קניא אי לא כ"פ) אינה מגורשת ודאי אלא ספק ולחומרא ב"י:

שהיא חלקה רשות כו' ולא חשיב ההוא אוירא לבטל רשות כלי שלה רש"י:

ואין הבעל מקפיד כיון שהוא יכול להשתמש תחתיה רש"י:

חלוק לעצמו כגון קורה או סלע: (חשוב מקום לעצמה כלומר ומנהג הוא דחד מקום מושלי אינשי תרי לא מושלי אינשי כ"פ):

אם יכולה לפשוט ידה וליטלו כו' פירוש דאז מחשב כרשותה כיון דאין דרך בני אדם להקפיד אבל אם לא היתה יכולה ליטלה בהפשטת ידה (דהוי כאילו מונח ברשות אחר ושם אין נותנין לה ד' אמות כ"פ) הוה ליה כטלי גיטיך מעל גבי קרקע וק"ל:

(שאין הבעל עומד עמה בתוך ארבע אמות וגם הוא לא עומד בתוך ארבע אמות של הגט כ"פ):

וזכתה בהן אינה מגורשת רצה לומר מדרבנן ולחומרא אבל מדינא מגורשת אם קדמה (ונשאת לא תצא) אלא משום שבקל יבא לידי קלקול וטעות החמירו ב"י ע"ש:

עד שיגיע לידה ל"ד אלא ה"ה לתוך ד' אמותיה ואינה מגורשת מדרבנן:

עד דמטיא לידה כו' פלוגתא זו תלוי בפירוש דברי שמואל בגמרא ועיין בדרישה:

קטפרס פירש"י מדרון (ראש אצבעותיה מטין לקרקע שלא פשט ידה זקופה כדרך פושטי יד כ"פ) ועד"ר: (שמיד כשנפל מידה כו' פי' דאויר שאין סופו לנוח לא קני כ"פ):

אלא אם כן הוא ישן ורגליו כפותות. ישן דאם לא כן הרי יש לו דעת (ומשתמר לדעת העבד) ואינו משתמר לדעתה. וכפות דחצר המהלך לא קנה רש"י ואשר"י:

וכן יראה מדעת הרמב"ם הא דכ' וכן יראה אע"ג דמוכח כן בהדיא לפי' הגרסא האמיתית שלפנינו. ה"ט מפני שנוכל לומר שהרמב"ם מודה להי"א שכתב רבינו דאם ידיו ורגליו קשורות והיא אחזתו בידו מהני והא דכתב הרמב"ם דאפילו כפות אינו גט ר"ל דמיירי באינה אחזתו בידה לשמרה קמ"ל דלא יראה כן וגם הרא"ש ס"ל דאין נ"מ באחיזה ומש"ה גם בח"ה סימן ר"ב לא הזכירו:

אינו גט רצה לומר אינו גט כלל הואיל שהוא ניעור אינו משתמר לדעתה אבל אם הוא ישן ואינו כפות עדיף מניעור והוא כפות דאם הוא ישן הרי הוא כמו כפות ולכן כתב שהוא גט פסול ואינו בטל לגמרי כנ"ל לפי גירסת ספרים שלנו ועד"ר מה שאכתוב בשם מ"ו שהוא סובר שהסברא איפכא: והאחר נתן לה החצר פירוש אחר שכבר נתן הבעל הגט שם נותן לה האחר כ"פ):

או שקנאתו כו' דמאן מגרש לה כשנתן הבעל הגט בחצר לא שלה היתה דתקנה לה חצרה וכי אתא האי חצר לידה לאו מכח הבעל קאתי דליהוי נותן הגט והחצר ביחד: