המביא (גט ממ"ה דהיינו ממקום למקום בח"ל או מא"י לח"ל או מח"ל לא"י ועיין בסמוך סעיף ל"ד כ"פ):

ויאמר בשעת הבאתו בפני נכתב ובפני נחתם:

אבל מא"י ר"ל בא"י גופא מעיר לעיר ובס"א כתב בהדיא אבל בארץ ישראל:

והאמינוהו כו' זה לשון הגמרא בפרק קמא דגיטין דף ג' ע"א ליבעי תרי מידי דהוי אקיום שטרות דעלמא. בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ורבנן הוא דאצרוך והכא משום עגונה אקילו בה רבנן ועיין בדרישה:

שתוכל לקיימו תינשא בו כלומר ומתירין אותה לינשא אעפ"י שלא נתקיים דאם לא כן מאי רבותא דארץ ישראל ממ"ה בית יוסף:

ומטעם זה אפי' חמש נשים כו' עד כיון שאין הבעל יכול לערער ואם תאמר לה אכתי יכול לערער בעדים ושמא הני נשי זייפו הגט ומעולם לא נתן הבעל להן הגט ויביא הבעל עידי חתימה ויאמרו מעולם לא חתמנו אגט זה ויש לומר דהא האשה דהגט יוצא מתחת ידה יכולה לומר מאן לימא דהני עדים נינהו דילמא אחריני ששמם כשמם הוי וחתמו ומתו או הלכו להם למדינת הים והיותר נראה דלא חששו למילתא דלא שכיחא כולי האי דהרי גם בשליח דעלמא חששו שמא יערער הבעל ומ"ה הצריכו לשליח לומר בפני נכתב ואף כשאומר בפני נכתב כו' אם מביא הבעל עדים ערעורו ערעור ואפ"ה התירוהו לינשא על פי השליח ולא חששו שיביא עדים ויערער:

אפי' מביא ע"א דהימנוה לשליח כבי תרי ופשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים ב"י:

לא האמינוהו דלא עדיף מקיום גמור דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואוקמוה בחזקת א"א:

אעפ"י שלא היה צריך פירוש לאומרו ולא אמרינן לא דקדק השליח במה שאומר ועיין בדרישה:

עשאו שליח כראוי פירוש שמינה אותו בפני שנים והא דכתב בס"ס שקודם זה בשם הרא"ש שצריך עדים על השליחות כבר כתבתי שם בשם בית יוסף שמיירי בארץ ישראל או בחוצה לארץ ונתקיים בחותמיו שאז אינו אומר בפני נכתב ובפני נחתם ופליג אהרמ"ה:

והרמ"ה כתב כו' נאמן על השליחות כו' מ"מ גם הרמ"ה סבר בשעה שמחזיקו להיות שליח צריך להחזיקו בפני עדים אלא שסבר שבשעת נתינתו הגט לאשה אין צריך להביא ראייה ע"ז: (כשמביאו ממ"ה צריך שיתנו לה בפני שלשה כו' פירוש דוקא ממ"ה דצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם מ"ה צריך ג' דקיום שטרות צריך שלשה אבל אם מביאו בארץ ישראל אין צריך ליתנו בפני שלשה אבל שנים צריך וע"ל סימן קל"ג כ"פ):

בפני שנים רצה לומר אם השליח כשר והוא מצטרף עמהן:

והשליח צריך לעמוד כדין שאר עדים שצריכין לעמוד בעת הגדת עדותם כמו שנתבאר בחושן משפט סימן י"ז:

אם עמדו ע"כ כצ"ל:

עד שנשתתק פסול כו' ולא סמכינן שיכתוב שליחותו בכתב דדוקא בעדות אשה שמת בעלה אקילו בה (כמ"ש לעיל סימן י"ז) משום חשש עיגונא מפני שאינו מצוי כל כך שיבאו עדים שמת בעלה אבל בגט שאיפשר להתקיים בחותמיו או שהבעל יעשה שליח אחר שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם לא רצו להקל בו לסמוך על כתב ידו (ואע"ג דלענין עדות ה' נשים דפסולים בעדות אשה ולענין גט כשרות בח"ל שאני גט דליכא למיחש לקלקלה ולערעור הבעל מאחר שאומרים בפני נכתב ובפני נחתם מה שאין כן בעדות אשה שמת בעלה איכא למיחש לקלקלה אבל לענין נשתתק בכתב ידו לאו משום נאמנות הוא אלא כדי שלא לחלק בין עדות לשאר עדיות כ"פ) והא דאמר ולא הספיק לומר עד שנשתתק רבותא קאמר שאע"פ שבשעת נתינה היה ראוי שיכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפ"ה אינו מועיל בכתב ומכ"ש אלם מעיקרא:

ואם איחר יותר אדלעיל קאי שכתב שיאמר בתוך כדי דיבור:

דמסריה להאי גיטא ניהלה בעדים נ"ל דהיינו שהיו הם שם כשנמסר לה דאם לא כן מנא ידעי ואי מפני ששמעו מעידי מסירה שנמסר בפניהם ה"ל עד מפי עד ולאו מידי הוא ב"י:

או לפני העדים שיודעים כו' ולא חשיב חצי דבר משום הואיל שראו המסירה מיחשב כאילו הם עידי מסירה:

מיירי שאין כאן עידי מסירה ר"ל שהלכו לדרכם:

וצריך שיאמר כו' בפני האשה וכתב ב"י ע"כ צריך שיאמר בפני האשה בפני נכתב ובפני נחתם שהרי בשעת נתינה צריך לאמרו כמו שנתבאר בסמוך ואם כן קשה מאי האי דקאמר הרמ"ה דאי א"ל לסהדי ולא אמר לדילה ונ"ל דה"פ שאע"פ שכשאמר בפניה בפני נכתב ובפני נחתם ולא אמר כמדבר עמה אלא כמדבר עם העדים ומיהא תמיה לי מאחר שאמר בפניה בפני נכתב ובפני נחתם מנ"ל להצריך לכתחלה מיהא שיאמר לה עכ"ל וי"ל שאף על פי שהצריכוהו לומר כן בתוך כדי דיבור מכל מקום איפשר שיהפך פניו בתכ"ד וידבר כן עם העדים בלחישה:

וא"א הרא"ש כתב כסברא הראשונה רצה לומר שאם בתחלה בשעת נתינה לא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם לא מהני שיאמר אחר כך לעידי מסירה דברייתא סתמא קתני יטלנו מידה ויחזור כו' משמע שאין תקנה אחרת אשר"י: (וכל אחד אומר בפני ב"ד ר"ל בשעת נתינה או תוך כדי דיבור כ"פ):

והוא מצטרף עמהן פירוש אם הוא כבר וכתב ב"י כבר כתב רבינו זה לעיל בסימן זה שהשליח הוא מכלל הג' ולא ידעתי למה חזר רבינו לכתבו כאן עכ"ל נראה דכתבו כאן משום שליח שני ושלישי עד ק' ואיפשר שאתא לאשמועינן להרי"ף שמחמיר לעיל וליתנו לעולם בפני שלשה היינו דוקא בשליח ראשון דמילתא דשכיח הוא וחיישינן שלא יבאו לידי טעות דלעיל אבל בשליח דאינו שכיח כ"כ גם הרי"ף מודה דהשליח מצטרף אם הוא כשר ולא חיישינן לטעות:

וכן יאמר האחרון כו' כלומר שיאמר שליח בית דין אני ב"י וכתב עוד דכל זה מיירי בגט שצ"כ בפני נכתב ובפני נחתם וכו':

אם לא יחזור ויתן (ואם נתקיים בחותמיו תו לא צריך רא"ש כ"פ) כדפרי' היינו להרא"ש אין לו תקנה עד שיחזור ויטלנו כו' ולהרמ"ה אם אין עדי מסירה כו':

הוי ספק מגורשת ר"ל לעניין אם קבלה הקידושין מאחר:

הוה ספק ממזר דשמא אם היה הגט לפנינו היה מתקיים:

אם היה פקח פירוש עיניו פקוחות:

אע"ג דמהני בפקח כ"כ התוספות והר"ן והטעם שסומא כיון שא"א לראות וליתן אלא ע"י אחרים בקל יבא להטעותו אבל שאר בני אדם כיון שאפשר ע"י עצמו אחרים מלמדין אותו (ומכירין לו בסימנים מובהקין עד שיכירה בעצמו כ"פ): (ואם יש עדים שהבעל מסר לו פירוש לסומא השליח כ"פ):

וכיון שיש עדים א"צ כו' דהא עיקר הטעם שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם היינו משום שלא יבא הבעל לערער והכא אין יכול לערער שהרי יש עדים שנתן הגט לשליח לשם גירושין ועיין בדרישה:

אלא עידי מסירה גרידתא בעי ר"ל העדים שמסר הבעל בפניהם הגט לסומא לשם גירושין דזה קיומו שאז אינו יכול הבעל לערער:

דלא ליהוי סהדותייהו חצי דבר פירוש עידי מסירה שנמסר לפניהן הגט מהשליח להאשה לא יוכלו להעיד שגט כשר נמסר ליד האשה אם לא ע"י העדים שמעידים שהבעל מסרו ליד השליח לגירושין ונמצא שכל כת מעיד על חצי דבר ולא דמי לעידי מסירה דעלמא שהכל נגמר ע"י קיום עידי חתימה או ע"י עדות השליח שאמר לפניה בפ"נ ובפ"נ ועיין מה שכתב רבינו בשם הרמ"ה לקמן בס"ס דוחה לזה:

ולא מסריה ניהליה בסהדי רצה לומר אלא נתנו לו בינו לבין עצמו אבל מכל מקום גם הרמ"ה סבר שבתחלה כשעשאו שליח צריך לעשותו בפני שנים וכמו שכתבתי לעיל:

וכי מטית להתם שוי שליח והא דלא קאמר שתהא שליח להולכה עד דמטית להתם ואחר כך תהיה שליח לקבלה משום דאין שליח להולכה נעשה שליח לקבלה משום דהוי שליחות שאינה חוזרת לבעלים כדאמרינן לעיל בריש סימן קמ"א:

שאם לא התנה עליה כך כו' דהא מיד כשהבעל נתן הגט לידה איגרשא:

כתב הרמב"ם נכתב בארץ ישראל ונחתם כו' בפרק ז' מהלכות גירושין וכתב עליו המ"מ שכל זאת הבבא הוא כשנתנו בארץ בהכרח החלק הראשון וכו' כמבואר בב"י:

חשיבי ניידי פירש רש"י שהאנשים אינן משתהיה בבתיהם שטרודין בסחורה ואין מכירין חתימות שביניהן: (ולא שמע העברת הקולמוס פירוש ומ"מ צריך נמי שישמע שיאמר הסופר שכותב לשמה כ"פ):

צריך שיראה כל החתימות דהא עיקר הקיום שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם הוא מפני החתימות ובפני נכתב אין צריך שיאמר אלא משום אחלופי כמו שכתבתי לעיל בריש הסי' בדרישה ולכן מחמרינן טפי בחתימות מבכתיבה:

שמא מצאו אדם אחר רצה לומר לסופר ושמו של אותו אדם כשמו של זה:

ולכוין "ולעמוד על כצ"ל:

בפני נכתב חציו האחרון דאילו חציו הראשון (שיש שם שם האיש והאשה והזמן שהן עיקר הגט כ"פ) אפי' לא כתב רק התחיל לכתוב כשר כדבסמוך:

אפי' הוא בעצמו עד השני פירוש שאמר זה החתימה כתב ידי והעד השני חתם בפני וטעמא דפסל מפרש בגמרא בריש פרק ב' דגיטין משום דבעינן או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים (היינו עדות השליח שהאמינוהו חכמים כשנים כ"פ) ופירש רש"י אני הוא עד השני היינו קיום הגט כשאר שטרות שאדם מעיד זה כתב ידי:

שלא חתם בפניו פירוש קאי אאומר בפני נחתם חציו והעד השני לא חתם בפני אבל אני מכיר חתימתו ועוד א' מסייעו לקיים אותה החתימה (ואם הוא עצמו חתם והוא עד שני ומעיד על חתימתו פשיטא דכשר דהא כל סהדותו דקיום השטר הוא וק"ל) והכא לא שייך לפסול משום או כולו בקיום הגט כו' (ר"ל ודלא כרבא שאמר דפסול משום דאתי לאחלופי בשאר שטרות וקא נפקי תלתא רבעי דממונא מפומא דחד אלא קי"ל כרב אשי שהקשה עליו מי איכא מידי כו' כ"פ) משום דאמרינן מי איכא מידי דאילו מסיק לה איהו לכוליה דיבורא כשר השתא דאיכא חד בהדיה פסול ומכ"ש אם ב' אחרים מעידים על חתימת השני דכשר מטעם זה (ודלא כרב חסדא דמפסל מטעם דאז כולו בקיום הגט כו' כ"פ) גמרא ועיין בדרישה:

ואם היו שלשה "מעידים "בו ס"א חתומים בו:

וחתמו שנים בפניו ואחד שלא בפניו כתב א"א הרא"ש בתשובה שהוא כשר והיינו דוקא בעדים אבל שלשה דייני הקיום סבירא ליה להר"ף שצריך לקיים שלשתן כמ"ש רבינו בשמו בסימן קמ"א ז"ל וצריך לקיים כל שלשתן בגט וכפי מה שכתבתי שם:

(ואם שנים שלוחים להביאו כו' כתב רבי' ירוחם ח"ג דדוקא כשהן רחוקין אבל כשהן קרובים זה לזה או לבעל או לאשה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם דמ"ט אמרו שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם מפני שאם יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני וכיון שהן קרובים ליכא האי טעמא:

אדוקים פי' תפוסין:

והאחד נתנו במעמד חבירו דאם אמר כולכם הוליכו גט לאשתי אחד מוליך במעמד כולם כדאמרינן לעיל:

ואפי' לא עשה שליח אלא אחד כו' דאם יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני תוספות ואשר"י:

וכתב עוד הרמ"ה דהיכא ששניהם שלוחים כו' אבל חד דמייתי רצה לומר דלעיל כתב רבינו סתם דאפי' לא עשה שליח אלא אחד והשני מעיד על שליחותו אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ועל זה כתב הרמ"ה דמ"מ אין דין שליח אלא אחד והשני מעיד על שליחותו דאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם שוה לגמרי לדין עושה שניהם שלוחים דבשניהן שלוחין לעולם אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם אחד שליח והשני מעיד אז לא פסיקא מילתא לאכשורי כו' פירוש אז לא מהני לעולם כשאומר סתם ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אם מסרו באנפי סהדי שליחות אז מהני ודאי ואי לאו לא מהני דהוי חצי דבר וכן משמע מדברי ב"י דהרמ"ה קאי אאם עשה אחד שליח ושני מעיד על שליחותו שכתב וזה לשונו וכתב הרשב"א אבל הרמב"ם כתב כו' אבל יוצא מתחת יד שניהם ואחד שליח ואחד מעיד שבפני עשאו שליח חד דינא וחד טעמא אית להו וכתב דבריו המ"מ ז"ל ומיהו הרמ"ה חולק בדין זה וכמו שכתב רבינו בסמוך עכ"ל ועיין בדרישה:

ובהא אפילו רבנן מודו עיין בפרק מרובה (בבא קמא דף ע') ריש ע"ב שם מייתי דברי רבנן ור"ע דרבי עקיבא דורש דבר ולא חצי דבר בכל ענין ורבנן פליג עליה ועיין שם בתוספות:

לפיכך שנים שמביאים כו' אדלעיל קאי שאם שנים שלוחים כו':

לא ינתן דכל זמן כו' פירש רש"י משום דכיון דעד אחד מעיד על החתימה ולא על הכתיבה אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא להכשיר בעד אחד רצה לומר דהא חכמים תיקנו שיאמר בפני נכתב משום אחלופי א"כ כל היכא שאחד מעיד לבדו מל החתימה ולא מעיד ג"כ על הכתיבה אינו היכר ואתי לאחלופי:

דדל "כל חד כצ"ל (והוא בפ"ב דגיטין דף ט"ז ע"ב ע"ש ברש"י כ"פ):

הרי יש כאן ב' שלוחים פי' ואין צריכין לומר כלום:

ואחד שלישי אומר בפני נחתם כו' אפילו אם השליח אומר בפני נחתם לא ינתן הואיל שלא אמר גם כן בפני נכתב אתי לאחלופי:

אבל אם אחד מהאומרים בפנינו נחתם הוא לבדו שליח לא ינתן עד שיהא אחר עמו כ"כ כמהר"ר יעקב חביב ובנו הר"ר לוי שזה היא נוסחא אמיתית בדברי רבינו וכתבו על דברי רבינו וז"ל דדבריו תמוהין הן איך אמר כן והלא כיון ששנים אומרים בפנינו נחתם וכו':