ושיוכל להתקיים על ידי שליח ע"ל בסי' ל"ח ובס"מ סי' רמ"א שלא כתב ע"י שליח גם לא חשב בח"מ תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר:

בהלכות קידושין בסי' ל"ח (ושם נתבאר הכל כ"פ):

לא תינשא עד שתתן ומיהו בתנאי שהוא בידה והיא בשב ואל תעשה לא חיישינן שתעבור עליו ומותר לינשא מיד ר"ן:

ואם קיימה התנאי יקיים ולא קנסינן ליה שנשאה בתחלה באיסור:

ול"נ דבהדיא קתני בברייתא ע"ז כו' עיין בפ"ח מה"ג בהמ"מ שכתב שהרמב"ם דחה זאת הברייתא מקמי סוגיא דהמגרש וע"ש בכ"מ שכתב ג"כ מזה וטעם הרמב"ם שתינשא מיד הואיל שבידה לקיים התנאי אמרי' אי לא הויא יודעת בודאי שתוכל לקיים התנאי לא הוה מכנסת את עצמה בספק איסור א"א:

ואם לא נתנה לו בחייו פי' שמת בתוך ל':

אפי' אם תתן ליורשיו פי' בתוך ל':

בטל הגירושין פי' בטל מיד כשמת וחולצת או מתייבמת אפילו בתוך שלשים:

והרמב"ם כתב חולצת ולא מתייבמת פי' בתוך ל' ואף ע"ג שהרמב"ם נמי סבר דע"מ שתתן לי משמע לי ולא ליורשי כמ"ש המ"מ בפ"ח מהל"ג וכ"כ ב"י מדכתב בפרק הנזכר ורבינו מביאו בסמוך ז"ל לא קבע זמן לנתינתו ומת קודם שנתנה אינה יכולה ליתן ליורשיו כו' ואם כן אי אפשר בשום פנים שיתקיים התנאי עוד מ"מ סבר הרמב"ם הואיל שזה שלא יוכל להתקיים לא בא מחמת האשה שהרי מצדה יוכל להתקיים אם היה המקבל בעולם ואם כן הואיל שהתנאי אינו בטל בפועל אין מחזיקין הגט בבטל עד לאחר שלשים יום שאז הוא בטל בפועל שהרי לאחר שלשים יום גם היא לא תוכל לקיימו אפילו אם היה המקבל בעולם ולפי זה שכתב רבינו בשם הרמב"ם חולצת ולא מתייבמת היינו אם באה לישא בתוך שלשים דאילו לאחר שלשים אפילו מתייבמת דהא אין הגט גט כלל ועיין בהמ"מ שפירש כן בהדיא על מ"ש הרמב"ם לא קבע זמן לנתינה ומת קודם שנתנה כו' ואכתוב דבריו בסמוך ורבינו שכתב ולא נהירא רצה לומר הואיל שא"א בשום פנים שיתקיים התנאי כיון שמת ואף על גב דמצדה לא יבצר מ"מ יהיה איך שיהיה הואיל שלא יוכל להתקיים בשום צד הגט בטל ומתייבמת אפילו בתוך ל' ועיין בדרישה:

כתב רב האי דהוי גט כיון שתלה בדעתה ע"מ שתתני לי והרי נתנה:

דהויא ספק מגורשת דאיכא תרי לישני בגמרא (כתב ב"י בנוסחאות שלנו כתוב בדברי הרמב"ם הרי זה גט פסול ופירש פסול מדרבנן ודעתו כרב האי רק רצה להחמיר מדרבנן בערוה החמורה ועד"ר כ"פ):

לא הוי גט שהרי בשעת נתינה על מנת לצעורה איכוין והא לא ציערה וכתב הרשב"א דהני מילי בדלא א"ל אלא הרי הן מחולין לך לבד אבל א"ל ליהוי גיטך בלא תנאי הרי זה גט ואין צריך ליטלו ממנה דבהאי אמירה לחוד סגי עד כאן:

אצטליתי פירוש מלבוש:

הוי גט עיין בדרישה:

לא הוי גט דשאני התם דהרי לא ציערה כמו שכתבתי לעיל אבל הכא כשנתנה לו דמים הרי ציערה:

כתב הר"ם הכהן כצ"ל: (בסוף ליל ראשון לחודש השני אע"ג דזהו גם כן סוף שלשים מעת לעת אינה אלא ספק מגורשת כ"פ):

אי בעי' שלשים יום מעת לעת רצה לומר והרי עדיין הוא בתוך שלשים: (דעבר לה מיומא קמא רצה לומר דלא היתה כוונתו אלא עד סוף החודש הזה קודם שיתחיל חודש השני כ"פ):

כיון ששלמו לה שלשים יום ולא נתנה לו אינה מגורשת פי' אינה מגורשת כלל והוי גט בטל וחולצת או מתייבמת והא דקאמר ומת בתוך ל' הא בלא מת נמי דינא הכי הא קמ"ל דדוקא לאחר ל' אינה מגורשת כלל והוי גט בטל הא בתוך שלשים אע"פ שמת ואי איפשר לתנאי להתקיים מכל מקום לא הוי גט בטל וחולצת ולא מתייבמת כמו שכתב רבינו לעיל בסמוך בשם הרמב"ם או שנקט מת לרבותא דאע"ג דבתוך שלשים לא הוי גט בטל מטעם שכתבתי מכל מקום לאחר שלשים הוי גט בטל:

ולא בטל "הגט שהרי לא כו' כן צריך להיות וכן הוא במיימוני פ"ח והטעם כתב המ"מ וז"ל אע"פ שאי איפשר שיתקיים התנאי בשום פנים כיון שמת הבעל אין מחזיקין הגט בבטל כדי שתוכל להתייבם עד שיהיה התנאי מבוטל בפועל ואי איפשר להיותו מבוטל בפועל כיון שלא קבע לו זמן לפיכך חולצת ולא מתייבמת וזה דקדוק נפלא מורה על שכל רבינו עכ"ל ורצה לומר בין נתנה ליורשיו או לא נתנה כלל אפילו הכי לא תינשא בלא חליצה ואסורה לייבם דאף על גב דלא נתנה והגירושין היה על תנאי שתתן והרי היא עומדת ואינה רוצה ליתן וגם אינה יכולה ליתן לו כיון שכבר מת מכל מקום כיון שהתנאי דנתינה לא בטל מצידה בפועל כיון דלא קבע זמן לנתינה ובכחה לקיים התנאי אם היה קיים שם גירושין עליה ואסורה לייבם וזה הטעם נמי שייך שאם קבע זמן לנתינתה "שבתוך הזמן אין הגט בטל לגמרי כמ"ש לעיל ועד"ר:

אע"פ שאבד הגט כו' קודם שימות כו' פי' ול"ת הואיל שנאבד או נקרע בחייו לא יחול כלל אפ"ה הרי זה ספק מגורשת:

ואיני מבין דבריו כיון שאינה יכולה לקיים כו' וה"ה שקושיא זו קשה גם כן אמ"ש כיון ששלמו שלשים יום ולא נתנה לו אינה מגורשת דמשמע הא בתוך שלשים לא הוי גט בטל לגמרי אלא שניחא ליה להקשות אגוף הדין ולא אדיוק:

אם כן למה לא יתבטל הגט פירוש ותינשא לכהן או ליהוי מותרת להתייבם ולמה כתב ה"ז מגורשת מספק:

בתוך הזמן שהתינוק יונק לאפוקי אם הניקה אותו לאחר כ"ד חדש:

וכן הוא דעת הרי"ף אבל כצ"ל:

כל ימי חייו נמצא שאינו גט עד שימות האב:

ותוך הזמן לא תינשא שמא לא תקיים התנאי וזה לא הוי כדעת הרמב"ם דלעיל בתחלת הסימן דמתיר להנשא מיד:

זוטא דהיינו ב' שנים רצה לומר עד שיהיה לולד ב' שנים מלידתו דהא כבר הוא בן שני שנים:

כליל שבת ויומו פי' שהלילה קודם ליום (לאפוקי אם התחילו באמצע היום או בתחלת היום כ"פ) ויש בו כל הלילה וכל היום וק"ל מ"ו ונקט ליל שבת ויומו דבליל שבת בעינן דקדוק בתחלת כניסתה בשקיעת החמה וכן ביציאת השבת וק"ל (דהוי זמן ארוך כ"פ):

והוא שיהיה רצה לומר שאינו גט עד שיהיה יום א' כו':

יותר מששה חדשים אז כו' נראה דה"ה אם לא נשאר עד שתי שנים אלא ו' חדשים מצומצמים נמי הוי דינא הכי דאל"כ סתרי דיוקא דרישא וסיפא אהדדי:

מת האב או הבן אחר כו' אדלעיל קאי היכא שהתנה עמה סתם וזה הוי אליבא דכ"ע (בין להרמב"ם דס"ל כמפרש יום אחד הוי ובין להרא"ש דסבירא היה דצריכה להניקה ב' שנים ולשמש כל ימי חייו כ"פ):

אפי' יום אחד כו' ל"ד אלא אפי' שעה אחת ר"ן:

שהעכבה תלויה בו פירוש הוא עכבה ולא היא גרמה:

וחכמים אומרים אינו גט דלצעורה קא מכוין (דמאחר שפי' ב' שנים דוקא קאמר כ"פ):

ולא מסרו מידו לידה דאי מסרו לה איגרשה לה בהאי תנאה ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא רש"י (וכן בשעת תנאי שני לא מסרו לה מיד דאז פשיטא דביטל הראשון אלא אחר כך מסרו בפני כולם כ"פ):

לא בטלו דבריו האחרונים כו' ז"ל רש"י לא בא להוסיף מדלא אמר להו שתתני לי ק"ק זוז תוספת ע"ת הראשון. ולעקור נמי לא בא מדלא ביטל דבריו הראשונים בפני אלו אלא ה"ק לה או תנאי הראשון או ק"ק זוז:

מצטרפין להעיד ע"ת פי' כשהגט יוצא מתחת יד האשה ואין אנו יודעין משום תנאי ואלו באין להחזיק התנאי ואחד אומר בפני ולפני עוד אחד התנה עמה תנאי פלוני וכן שני קאמר שהתנה עמה לפניו עם אחר תנאי אחר אע"פ ששניהן מעידין שלא נתן לה הגט סתם ולאו בהכחשה נמי היא שהרי ר"ל או זה או זה כמ"ש הדין הכא אפ"ה לא מחזקינן ריעותא אגיטא אלא יתקיים בחותמיו כו':

בטלו דבריו האחרונים כו' דש' זוז ודאי עקר לתנאי קמא:

וכתב הרמ"ה ה"ה איפכא כו' עיין בדרישה:

על מנת שתחזיר לי הנייר כו' דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה:

והנייר שלי אינה מגורשת דנמצא לא נתן לה כלום (והתורה אמרה ונתן לה כ"פ) והאותיות פורחות באויר רש"י:

מעורות ודבוקות פי' דמעורות במקצת שהיו בו אותיות ארוכות המגיעות משיטה לשיטה בראשו כל תיבה ותיבה דאז הכל ספר אחד דאם לא כן פשיטא דפסול דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג' ספרים ובלשון לא שנא לא שייך לומר זו ואצ"ל זו (ור"ל לא מיבעיא אם אינן דבוקות ומעורות פשיטא דאינו גט משום דכתיב ספר כריתות ספר אחד אמר רחמנא ולא ב' ושלשה ספרים וכאן מאחר שהנייר שבין השיטות שלו אם כן הוי כמה ספרים אלא אפילו אם הם מעורות כו' כ"פ): (או שתבלעי קנה של ארבע אמות כן הוא בגמרא כ"פ):

להפליגה בדברים בד"א כצ"ל ופירש רש"י דוחה אותה כדי לצעורה בדברי הבאי:

שאביו לא ישמע לה ובודאי להפליג איכוין:

ולא חיישינן שמא תבעל והא דאמרינן לקמן בסמוך שאם א"ל על מנת שלא תבעלי לפלוני כו' דחיישינן שמא תבעל לו באונס שאני הכא שהוא איסור ערוה לא חיישינן שתבעל באונס:

קודם שניסת לאותו פלוני תצא ומ"מ צריכה ממנו גט גמור מדאורייתא דשמא תקיים תנאה ותינשא לאותו פלוני שהתנה עמה שתינשא לו ונמצא הגט קיים ובניה מאותו אחר כשרים דמה שהתנה ע"מ שתינשא לפלוני אינו רוצה לומר תחלה אלא אימת שישאנה וקיים התנאי:

ואם תקיים התנאי שתינשא לאותו פלוני פירוש לאחר שגירשה זה השני:

גט שני לאחר נישואי השני רצה לומר דהשתא אין כאן איסור אשת איש אפ"ה תצא מיד ולא יחזירנה עולמית בין אם יתקיים התנאי או לא יתקיים. והשתא מפרש דאי לא יתקיים התנאי לא מצי לאהדורה רצה לומר כשנשאה מתחילה קודם שמת או גירשה ראשון שנית דפסקינן עלה "שתצא אח"כ כשמת או גירשה שנית לא מצי לאהדורה לביתו:

דאי לא יתקיים כו' "לא מצי לאהדורה כו' (ויש מפרשים דמה שכתב "ולא מצי לאהדורה שהוא כמו שמציין במה שכתב תחלה ולא יחזור עולמית וכבר דיבר דתצא כ"פ) דהוה ליה מחזיר כו' כן צריך להיות:

דכי היכי דבחיי הבעל תצא רצה לומר מיד משום דחיישינן דילמא לא תקיים תנאה והא דלא קאמר דתצא משום איסור סוטה משום דאי תקיים תנאה הוי גט למפרע ולא הוי כאן איסור סוטה ולכן הוצרך לומר הטעם דתצא משום דחיישינן "דילמא לא תקיים תנאה כלומר ולא אמרינן שיקיימנה שני או שלשה שנים ואחר כך יתן לה גט ותינשא לאותו פלוני שהתנה הבעל עליה ותקיים תנאה ויהיה גט למפרע דחיישינן דלמא לא תקיים תנאה ולכן תצא מיד:

ואי אקיים תנאה כו' רצה לומר ואז אין כאן איסור סוטה:

אלא אם כן גירשה וניסת דאי לא גירשה אין הקידושין תופסין לבטל התנאי ואם כן לא נתקיים התנאי שהרי התנה על מנת שתינשא לאחר דמשמע דרך קידושין:

וה"מ שניסת לשני רצה לומר ה"מ שתצא ולא יחזיר היינו שניסת לשני ואז אסורה עליו משום איסור סוטה אפילו אחר מיתת בעל:

אבל נתקדשה ולא בא עליה דאז אין כאן איסור סוטה תצא משום דלמא לא תקיים תנאה ואסורה עליו משום איסור אשת איש ויחזיר אותה אחר מיתת הבעל דאז אין כאן שום איסור:

אבל בתר דמקיים תנאה כו' רצה לומר שהבעל לא מת והשני נתן לה גט וניסת לבעל התנאי:

דהוה ליה מחזיר גרושתו כו' פירוש כי לפי שאי איפשר שיקיים התנאי דגט ראשון אם לא שיגרשה השני שהרי אם תנשאי לבעל התנאי חל הגט למפרע והוי אשת איש של שני ודוק מ"ו:

א"ל על מנת שלא תינשאי לפלוני כו' הרמב"ם פליג בסמוך ומפרש דין זה המוזכר בגמרא שמותרת להנשא היינו דוקא כשפירש זמן ואומר שלא תינשא לפלוני עד חמשים שנה עיין בב"י וע"ל בסי' קל"ז כ"פ):

פנויה היא למפרע ז"ל ב"י תמהני על רבינו שכתב דפשיטא ליה להרשב"א דמותר והרי הרשב"א בריש המגרש בדרך שמא קאמר לה והניח הדבר בצ"ע:

ומטעם זה נמי על מנת כו' זה הוי לא כדעת הרמב"ם דלעיל בריש סי' זה ובדין הראשון דע"מ שלא תבעלי לפלוני הרמב"ם מודה וצריך לומר דהרמב"ם מחלק ביניהן דשאני על מנת שתתן מאתיים זוז דבידה לקיימה שיש בידה מעות מה שאין כן בע"מ שלא תבעלי לפלוני דפלוני יכול לאונסה ומתחלת התנאי היה בדבר שאינה בידה אלא תלויה באנס אותה פלוני:

אין זה כריתות דעד יום מותה קשורה בו (והתורה אמרה וכתב לה ספר כריתות כ"פ):

שימות אותו פלוני בחייה גם הר"ן והרשב"א תמהו עליו וכתבו ונראה דעת ז"ל בשלמא אי אמר על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דמגורשת מפני שהיא רשאה לשתות יין אחר מיתתו ונמצא שלא נאסרה ביין לעולם אבל זו נאסרה בנישואי זה לעולם שהרי ימי חייו. לא תינשא לו ונשואין לאחר מיתה א"א ולמד מדאמרינן בגמרא על מנת שלא תלך לבית אביך לעולם כו': (ואם מת הבעל או נאבד כו' ע"ל סימן קמ"ד כ"פ):

ואם ניסת לא תצא תימא מאחר דלא חל עד שיקיים התנאי אמאי לא תצא אם נישאת ואמת שתמה עליו הר"ן והמ"מ אבל קשה עלי איך לא הרגיש הרמב"ם בזה עכ"ל מ"ו ובית יוסף ונראה לי ליישב קצת דהרמב"ם סבר אע"פ שלא אמר מעכשיו הוי גט קצת תיכף שנתן הגט בידה ולכן כתב הרמב"ם בפרק ט' ורבינו מביאו בסימן קט"ו בראשו וזה לשונו שהמגרש ע"מ מגרש מיד כו' רצה לומר שעתה דין הגירושין נגמרין כדי שיחול אח"כ כשיתקיים התנאי וכמ"ש ע"ש:

נתן גט ע"ת צ"ל תנאי דמעכשיו:

בתנאי שאין בידה לקיימה כגון על מנת שתתני לי מאתים זוז כדלעיל וכה"ג מ"ו:

שיכול לבטל התנאי כי דוקא לבטל הגט או להוסיף בתנאי שהוא גם כן עניין לביטול הגט אינו יכול אבל לבטל התנאי שהוא חיזוק הגט יכול: