התנאי (שמתנה עליו פירוש על עצמו כ"פ):

אין אונס בגיטין רצה לומר טענת אונס (ועד"ר) (כגון אכלו ארי כו' ע"ל ס"ס קמ"ה ששם יתבאר: אחד הכישו נחש פי' נשכו כ"פ):

שלא חל הגט עד תשלום כו' דהרמב"ם סבר כחכמים דסברי דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו שנאמר שמאחר שכתוב זמן בשטר הו"ל כאילו אמר הרי זה גיטך מהיום (זה לא אמרינן ולכן כיון שמת בתוך הזמן הוי גט לאחר מיתה ולא הוי גט כ"פ) וצ"ע דהכא כתב רבינו דבר זה במחלוקת ולא הכריע ובח"מ סי' רנ"ח סובר שאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו:

והראב"ד כתב דהוי גט כו' דסבר כרבי יוסי דסבר דזמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאילו כתוב בו מהיום:

והרמ"ה ס"ל גם כן הלכה כחכמים אלא דמספקא ליה דלמא כשנכתב התנאים בגט גם חכמים מודים לר' יוסי ודין זה דכתוב התנאי בגט מתבאר לקמן בסי' קמ"ז:

וי"א שלעולם הוי ספק כו' דמספקא להו אי הלכתא כרבנן או כר"י ולא מחלקינן בין תנאי דע"פ או דנכתב בגט:

דגזרינן מת אטו לא מת שיאמרו אם לא מת ג"כ הוי גט בתוך י"ב חדש ותינשא לאחר ושמא הבעל יבא בתוך י"ב חדש ותהיה א"א (ומ"מ כ' הרא"ש דאם נישאת לא מפקינן מיניה כ"פ):

ולדברי הרמ"ה ספק פי' אם התנאי כתוב בגט:

לכשתזרח השמש כו' לכולי עלמא לא הוי גט דהכא ליכא למימר דזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשתזרח כ"כ רש"י אבל התוס' כתבו דלדברי הפוסקים כר"י הרי זו ספק מגורשת:

אם לא באתי ל"ד וה"ה אם אמר לא אבא וכמו שכתב מיד אחר זה אמר אם לא אבא עד אחר שנה וכו':

ואם גט קודם למיתה פירוש שכתבו ונתנו לה קודם שמת:

עד שיעבור חמשה עשר ימים כו' עיין בדרישה:

הרי זה גיטך לאחר השבוע פי' שלא תלוהו בביאתו:

עד שיעבור שנה ראשונה של שמינית פי' שנה ראשונה של שמיטה שנייה שהיא שנה שמינית:

וחדש ראשון כו' ר"ל אם אמר אחר שנה ואז אינו גט עד שיעבור חדש ראשון של שנה שנייה:

וכן באידך פי' אם אומר אחר חדש או אחר שבת כל אחד כדינו הנ"ל:

דלא מצי למימר שיהא גט כו' ר"ל דלא מצינא למימר דכוונתו היה שיהא גט אם כו':

כדי שלא תתגרש בתוך השבוע ר"ל ואי אפשר לו לומר הרי זה גיטך בתוך השבוע דא"כ היה משמע שתתגרש בתוך השבוע ודעתו שלא תהיה מגורשת עד אחר השבוע:

היה אומר לאחר אחר השבוע כו' כן הגיה מ"ו וכן הוא באשר"י ס"פ מי שאחזו:

ובשנה אין כותבין ונותנין אלא עד כו' כצ"ל:

אחר שני שבתות ל"ד אלא ה"ה מיד אחר שבת ראשון וכ"כ המ"מ ומ"ו (ובכ"מ פ"ט דגירושין כתב ע"ז וז"ל ונראה לי לדחוק ולומר דהכי קאמר וכתבו ונתנו לאחר הזמן שאמר דהיינו בשתי שבתות מחדש כלומר בשבת שנייה של חדש שני כ"פ):

הרי זה פסול הר"ן תמה עליו על זה דמשמע פסול מדברי סופרים ואם נשאת לא תצא ואמאי והא מידי ספיקא לא נפקא ואפי' נישאת תצא עכ"ל וכן פסק בש"ע (ועד"ר):

שלא יכתבו עד שנה אחר השבוע ר"ל שאין רשאין לכתוב כל זמן שלא עבר השנה שאחר השבוע:

ואין להם זמן לכתבו אלא בתוך השנה זה ל' מ"ו פי' לאפוקי בשנה התשיעית דהוי כמו אחרו ופסול ואפשר דאף הטור מודה בזה ומ"ש לעיל אבל אם אחרו אין בכך כלום היינו גבי אם לא באתי כו' אבל הכא שצוה לכתבו אחר שנה דקדק אזמן דוקא ודו"ק עכ"ל ור"ל דלעיל דקאמר כתבו ותנו לאשתי אם לא באתי לאחר השבוע לא קפיד עד כמה שיכתבו רק שאמר שיכתבו אם לא יבא לאחר השבוע דאחר השבוע קאי אביאתו ולא קפיד אלא שלא יכתבו קודם זמן הנ"ל אבל הכא שאמר כתבו ותנו גט לאשתי לאחר השבוע משמע דקפיד דוקא אזמן זה דהא הזמן קאי אכתיבה וק"ל ועד"ר:

וכן באינך ר"ל בשנה ובחדש ובשבת כל אחד לפי זמנו המפורש לעיל: (דהיינו שיהא שלשים יום שלא ראה אותה ר"ל שלא תינשא עד שיהיו ל' יום רצופין שלא ראה אותה כ"פ):

ואע"פ שהיה הולך ובא כו' ר"ל שהיה הולך ובא תחלה אחר הכתיבה קודם שנתקיים התנאי ואז לא שהה ל' יום ולא נתקיים התנאי והיה לנו למיחש שמא אז כשהיה הולך ובא אחר הכתיבה בא עליה והוי גט ישן ועל זה כתב אפ"ה לא חיישינן שמא כו':

מעכשיו אם לא אעבור פי' אם אעבור ל' יום לא יהא גט אם אראה אותך תוך ל' יהיה גט ועיין בדרישה:

או על מנת שלא אעבור זה הוי נמי כמו שאמר מעכשיו אם לא אעבור:

ואינו יכול לבטל התנאי צ"ל דהרמ"ה חולק עם רבינו בפי' של שמא פייס הנזכר בגמרא דרבינו מפרש אותו כפירש"י ר"ל דחיישינן שמא פייס ובא עליה והוי גט ישן והרמ"ה מפרש אותו כהרשב"א והר"ן דה"ק שמא פייס בדברים ומחלה התנאי וביטל הגט כמו שכתבתי בדרישה וע"ש והשתא א"ש דרבינו מיירי לפני זה בגט ישן ומביא דברי הרמ"ה על דבריו דאיירי בביטול תנאי ביטול תנאי מאן דכר שמיה אבל לפי מ"ש א"ש דשניהם קאי אפירוש דשמא פייס. ולפ"ז צ"ל דמ"ש רבינו ולפי מ"ש בשם א"א כו' אין חילוק אע"ג דבלא"ה אין חילוק שהרי להרא"ש איכא למיחש משום גט ישן אף בתנאי דמעכשיו אלא שכ"כ אפי' להמפרשים שמא פייס כמו שפירש הרי"ף ולא חיישינן לגט ישן כיון שאם כבר גירש בגט ישן נישאת לכתחילה אפ"ה אין חילוק וק"ל:

במגרש מן הנשואין דלבו גס בה (וחביבה עליו לחזור אחריה לפייסה ולבעול אותה כ"פ):