כתב הרמב"ם יש דבר כו' מתחילת הסימן עד שאין כאן גט לא ע"ת ולא גט התלוי במעשה הכל הוא מדברי הרמב"ם בפרק ט' מהלכות גירושין ומשם ואילך הוא בספ"ח ורבינו חיברם יחד:

שהמגרש ע"ת מגרש מיד ל"ד מיד דהא אין חלין הגירושין עד שיתקיים התנאי אלא דין הגירושין נגמרים עתה במעשה זה כדי שיחול אח"כ כשיתקיים התנאי ומשום הכי צריך לכפול כו' וכמו שנתבאר לקמן מ"ו:

צריך לכפול תנאו וכו' הטעם שצריך לכפלו היינו משום דהמעשה יתחיל מיד לכן צריך תנאי חזק רצה לומר שיהא כפול אבל כשאינו תנאי אז אין המעשה חל השתא כלום לכן אין צריך לכפול מה שהתנה וחילוק זה כתבתי לעיל בסימן ל"ח בשם המ"מ עיין שם:

ומה יש בין המגרש על תנאי כו' רצה לומר אם עשה תנאי כמשפטו מה יש עתה ביניהם:

אפי' אין הגט ברשות רצה לומר רק שהוא בעולם שעדיין הוא קיים:

ואם ניסת קודם שנתקיים התנאי לא תצא וכ"כ לעיל בסימן קמ"ג ועיין שם במה שכתבתי שם:

הנותן גט לאשה בידה וא"ל אם לא תתני כו' לא אמר כלום רצה לומר אע"ג שמשמעו שאם תתן תהיה מגורשת דמכלל לאו אתה שומע הן מכל מקום כיון שלא הזכיר לשון גירושין שלא אמר לה ה"ז גיטיך או כדומה לזה אין כאן גירושין כלל (ואם אמר לה הרי את מגורשת ואם לא תתני מאתים זוז לא תהיי מגורשת הרי זו מגורשת אעפ"י שלא נתנה מפני שלא כפל התנאי כ"פ) המ"מ:

אם נתקיים התנאי מקודשת הרמב"ם אזיל לטעמיה שהקידושין מתחילין מיד במקצת כמו שכתבתי לעיל:

ואינה צריכה גט משני הואיל שלא נתקיים התנאי הרי היא אשת איש גמורה ואין קידושין תופסין בה:

ואם ניסת אסורה לחזור לו והטעם מפורש בגמרא בפרק האשה רבה והביאו בית יוסף לעיל ס"ס ט"ו ולקמן בסימן קנ"ט דבנשואה יבואו לומר שמחזיר גרושתו משנישאת כיון דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אפילו מן הספק ויאמרו אי לאו דידע זה השני שגירשה הראשון לא היה נושאה אע"פ שיצא עליו הקול או העיד עד אחד שמת. והרי זה השני גירשה גם כן וחזר ונשאה בעלה הראשון ומחזיר גרושתו לאחר שנשאת כבר לאחר מה שאין כן כשלא ניסת עדיין להשני אלא נתקדשה לו דיאמרו מדהחזירה ודאי לא גירשה תחילה והא דקידשה השני משום שיצא הקול על הראשון שמת והרי עדיין לא שהתה עד שרצה לברר תחילה אם הקול או העד אחד אמת הוא. ור"ל לכן סבר גם כן כאן שאם נשאה צריכה גט משני וממילא אסורה לחזור לראשון ואם נתקדשה אינה צריכה גט משני והראשון מותר לחזור וליקח אותה:

שהרי בידה לקיימו כו' עיין בדרישה: