אפילו מכאן ולהבא פירוש ל"מ אי אמר גירשתי זה שלשים יום שאינו נאמן להמזיק וכו' כמבואר בב"י.

שמא מכוון לקלקלה או גירשה כו' רצה לומר היאך הוא מכוון נקלקלה והיא הודתה לו וע"ז אמר שזה מצינו בשני פנים או שגירשה בגט "פסול והיא אינה "יודעת בפסול שלו ולכך הודתה לו או שלא גירשה כלל ולכך הודתה לו מפני שהיא רוצה להנשא לאחר והיא תעיז פניה כו' ושם במיימוני מסיים עוד וכתב ז"ל או שמא תעיז פניה מפני שהוא מאמינה "והיא "אינה "יודעת כובד האיסור שלה לפיכך כו' וזה ראייה למ"ש דהאי שמא תעיז פניה כו' קאי אריש דבריו שמא יכוון לקלקלה והיא מודה לו אע"ג דלא גירשה כלל בשום גט ועיין בדפוס מיימוני עם כסף משנה שיש שם חסרון הניכר: (נאמנת שאין האשה מעיזה ובתשובת הרא"ש כלל מ"ג סימן י"ב דבטענה זו אין לה כתובה דלא מפקינן ממון מיניה בחזקה זו כ"פ): (אינה צריכה גט משני ור"ן פ"ב דכתובות דף תע"ח ע"ב דצריכה גט משני לחומרא כ"פ):

הרי היא בחזקת א"א דאוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה אחזקתה:

דאיכא למימר אבד גיטה כו' ז"ל הגמרא בפ"ב דכתובות דף כ"ב מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי אמר רב ששת כגון שנישאת לאחד מעידיה. היא גופא באשם תלוי באומרת ברי לי שגרשני זה כמה ימים אבל כשעבר זמן פורתא לא מהימנא לומר ארכס לי גיטא:

ונישאת לאחד מעידיה הואיל והוא והיא יודעים בודאי שגירשה וחזקה היא שאין מקלקלין עצמה לא תצא:

או שאינה אומרת ברי לה והא דנישאת משום דסמכא דעתה אעדים שא"ל שהגט נפל קרוב לה או שא"ל שנתגרשה ע"י שלוחה שעשתה לקבלה וק"ל:

אפי' אם השנים שאמרו לא ראינו כו' ל' אפי' דקאמר ר"ל אפ"ה אם ניסת לא תצא והולד כשר:

לא תינשא פירש"י משום לזות שפתיים:

שאפשר שגירשה בצינעא ר"ל לאפוקי בפרהסיא בפני כל אבל מ"מ השני עדים שאומרים שגירשה היו שם:

אחד אומר נתגרשה ר"ל נתגרשה בפני שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים:

ואחד אומר לא נתגרשה לא תינשא ואפי' אם לא היו כאן אלא ע"א שאומר נתגרשה נמי לא תינשא ולא נקט ואחד אומר לא נתגרשה אלא משום חילוקי דינים הבאים אחר זה:

תצא בכל ענין דהא איכא כמה סהדי דמסהדי שהיא א"א ואין דבריו של אחד במקום ב':

לא היו בה שום ספק גירושין תינשא לכתחלה הואיל שמכחישין זה את זה הוי חד מינייהו רשע ופסול לעדות והוי כאילו אין כאן אלא ע"א שהיא א"א ואין דבר ערוה פחות מב' והויא כפנויה ולכך תינשא לכתחלה:

אחד אומר קרוב לו זה לשון מ"ו כל אחד אומר כמדומה לי וק"ל פירוש ואין אחד מהן עד שקר (שכל אחד מעיד לפי אומד דעתו כ"פ) מה שאין כן כשמכחישין זא"ז דאחד מהן ודאי עד שקר ולכך גם לענין להחשיבה לא"א אין מחשיבין עדותו לכלום כדפרישית:

אם נישאת תצא דהא תרוייהו בא"א מסהדי ואין דבריו של אחד שאמר קרוב לה במקום ב':

אלא על פיה נאמנת דהפה שאסר הוא הפה שהתיר והמ"מ כתב בשם ר"י שהאומרת א"א הייתי משמע דעכשיו פנויה אני ע"כ ונמצא כשאומרת אח"כ גרושה אני אינו אלא פי' דבריה הראשונים:

פסולה לכהונה על פיה לעולם דהא שויא נפשה חתיכה דאיסורא (וחוששין לדבריה להצריכה גט משני כ"פ) (וכן אם מוציאה גיטה מתירין אותה כו' הרמב"ם בפ"ז דגירושין כתב הטעם שהאשה נאמנת שאין האשה מקלקלת עצמה וע"ש בכ"מ בשם הר"ן כ"פ):

אינו נאמן כיון שמודה שכתבו כו' ואין להאמינו במגו דאי בעי היה אומר דמזוייף הוא ואז היתה צריכה לקיימו הואיל שהגט יוצא מתחת ידה הוי כמגו במקום עדים דמסתמא הוא נתן לה ולא חיישינן לנפילה שאינו שכיח:

יתקיים בחותמיו ואז אין לו מיגו (וע"ל סי' קמ"א וקמ"ב כ"פ):

אם העדים מערערים ר"ל העדים החתומים עליו וכן מוכח מג' העדים "בה"א הידיעה:

דתרי ותרי נינהו ר"ל דייני הקיום חשובים להו כתרי דהא ג' דיינים לא ידעי מאומה כ"א מה שהעידו לפניהן שני עידי הקיום על חתימתו דהחתומים:

כיון דחשיב כתרי ר"ל דמן הסברא לא ה"ל להחשיב הקיום כתרי המערערים שהמערערים מעידים על גוף הדבר שהוא שקר ועדי הקיום לא העידו אלא על החתימה וכמה פעמים מזייפין החתימה אבל כיון שהבעל העיטור ס"ל דחשבינן כתרי וקי"ל בכל דוכתא דתרי כמאה א"כ מאי ברור שייך דאף אם יבא כמה עדים ג"כ לא יחשב כ"א כתרי המערערים וק"ל ובזה נלע"ד שנדחו דברי הב"י שכתב שב"ה לא כתב כ"א אטענת פקדון ותנאי דא"כ למה כתב תרי ותרי נינהו הא לא הוי מחשיב עדי הקיום לתרי ודו"ק:

אלא ודאי אין אחר הקיום כלום ז"ל מ"ו ותימא ס"ס מ"ש משנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דלא תינשא לכתחלה כדלעיל הטעם דכל תרי ותרי ספיקא דרבנן כ"ש היכא שהיא בחזקת א"א וצ"ל הכא שאני מאחר שהגט מסייעה והרי הוא יוצא מתחת ידה ודו"ק עכ"ל (ולפי מ"ש רבינו דבתר בי דינא לא דייקינן א"ש דאין עדים החתומים נאמנים לערער ולק"מ כ"פ) ועיין בדרישה ומ"ש אין אחר הקיום כלום דבתר בית דין לא דייקינן ק"ק הא כתב ב"ה דיתקיים בחותמיו דמשמע עתה אחר הערעור "יתקיים ועדיין לא בא לכלל בית דין לקיימו ולכאורה היה נלע"ד דאין בערעור שאמר פקדון או תנאי היה כלום דאם כן היה לו לירא לנפשו שמא תלך לב"ד לקיים החתימות ואז כשכבר נתקיים בתר בית דין לא דייקינן ולמה האמין לה כי הגט אלא ודאי שקר הוא מ"ש שפקדון או תנאי היה ומש"ה אף שעדיין לא נתקיים בבית דין אם יכול לקיימו אין שומעין לו ולפי זה נתיישב גם כן הקושיא מ"ש בסימן קמ"א דלא מהני קיים לערעור העדים דשאני התם דשלחו על ידי שליח ויכול לתרץ דבריו ולומר האמנתי לשליח שלא יתנהו לה כ"א כשיתקיים התנאי או כשאצונו בפקדון והשליח עבר והרי יש לי עדים ודו"ק ועיין במ"ש בדרישה:

הוינן כדאפקתא פלונית כצ"ל:

ואע"ג שלא הכריזו עליו שהוא פסול כו' פירוש דפסולי דאורייתא אין צריכין הכרזה מקודם לאפוקי פסולי עדות דרבנן צריכין הכרזה מקודם כדאיתא בסנהדרין ובח"מ סימן ל"ד וק"ל עכ"ל מ"ו:

הרי זה גט כשר פירוש משום הך חששא לחוד אבל לעולם פסול משום חששא אחרינא מאחר שהסופר והעד מעידים שלא צוה לחתום כדלקמן עכ"ל מ"ו:

נאמן לומר לא צוני כו' פירוש משום דאין משים עצמו רשע בזה (שיכול לומר לא ידעתי הדין שהבעל צריך לומר לעדים לחתום ואפחר כך שמעתיו כ"פ) וגם אינו דבר שבממון אלא דבר שבערוה ודוק מ"ו: