אלו שכופין אותו סוף פרק המדיר ופי' רש"י וכולן מפני שאומנתן סרוחות:

והמקבץ צואת כלבים ז"ל רש"י לא ידעתי מה צורך יש בו אבל באשכנז ראיתי ששורין בהן הבגדים קודם כיבוסן יום או יומים עכ"ל:

והמחתך נחושת מעיקרו פי' רש"י ממקום מוצאו מן הארץ:

ואפי' היו בו קודם שנשאה וידעה בהן כו' כן הוא בגמרא פרק המדיר (כתובות דף ע"ז) מטעם דיכולה למימר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל וז"ל התוספות שם תימא דאם כן כל אשה תערים ותשאנו כדי שיתן לה כתובה ושמא במקום שיש חשש ערמה אין לה כתובה עכ"ל:

חוץ ממוכה שחין כו' כופין אותו להוציא זה לשון המשנה מפני שממקתו ופירש"י לשון המק בשרו פירוש שהתשמיש קשה לו וכמו שיכתוב רבינו בסמוך אלא שצ"ע כיון שהתנה עמה תחלה למה צריך ליתן לה כתובה וי"ל כיון דהוצאה שמוציאין אותו ממנה לא מצידה שהיא לא גרמה ומבקשת לעמוד עמו מ"ה צריך ליתן לה כתובה:

לאחיך הייתי יכול לקבל כו' נראה דאיירי אפי' התנה האח תחלה:

האומר איני זן ואיני מפרנס כו' דאשה בושה לבא לב"ד בכל פעם ותמות ברעב אשר"י ועיין בדרישה:

יוציא ויתן כתובה עיין מה שכתבתי לעיל ריש סימן ע"ז לחלק בין מודר מתשמיש למודר הנאה מתשמיש שממתינין לו לשבעה ימים ע"ש מלתא בטעמא:

אבל מפני מומין כו' אבל אלו הנ"ל לא מקרי מומין:

או שתי רגליו אפי' נולדו בו המומין אחר שנשאוה לא אמרינן גבי דידיה נסתחפה שדהו כמו גבי בעל מ"ו והוא מהתוספות דפרק המדיר האשה נקראת שדה של בעל שהוא זורע בה וגם היא טפלה לגבי איש משא"כ איש לגבי אשה דלא מקרי טפל לה: (אין שומעין לה שהרי היא אינה מצווה על פריה ורביה וע"ל ס"ס א' כ"פ):

שיהיה לה בן שתשען עליו ז"ל הגמרא חוטרא לידא ומרא לקבורתא ודוקא כשאין לה בנים כבר אפילו מאיש אחר דאם לא כן הא איכא בן שתשען עליו

שאינו יורה כחץ עיין בדרישה:

אבל לא תוספת משום דאדעתא דלמשקל ולמיפק לא כתב וכמו שכתב רבינו בסמוך:

והיא באה בטענה יוציא מיד כן הוא הגירסא בדפוס ב"י אבל בס"א כתב בטענת ילדים אבל יותר נכון כשתיבת ילדים אינו משום דטענת ילדים סתם אינו מועיל דהא אינו מצווה על פריה ורביה אלא אם כן שנפרש טענתה דבעינא בן שתשען עליו ונראה דמ"ה גרסי טענת ילדים לאפוקי אם באה בטענת שאינו יורה כחץ לחוד דהיינו שאינו ראוי להוליד דמ"ה אין צריך להוציאה דהא על כל פנים גבורת אנשים יש לו:

דכיון שטוענת טענה שהבעל יודע כו' לאפוקי טוענת טענה שאינו יורה כחץ שהבעל אינו יודע אם הוא טוענת אמת אין כופין אותו להוציא בתוך עשרה שנים וא"ל כשטוענת שאינו יורה כחץ נמי נכפינן אותו להוציא אפילו בתוך עשרה במגו דאי בעיא אמרה שאין לו גבורת אנשים די"ל דהוי מיגו דהעזה ועי"ל דלאו הכל דיני גמירי ולא ידעה שטענה זו טובה מזו:

לא היתה מעיזה פניה בפניו אבל אם שלא בפניו אומרת כן אינה נאמנת (אע"פ שאמרה אחר כך בפניו וכמ"ש לעיל סימן קנ"ב כ"פ) וע"ל סימן ע"ז ועיין בדרישה: (כיון שהוא מכחישה ובתשובת הרשב"א סימן תרכ"ח דאף הנדוניא אינו נותן לה במכחישה כ"פ):

ובטענה זו לא היינו כופין אותו להוציא וא"ל ומה בכך מ"מ יש לנו לכופו שיוציאנה משום טענה האחרת די"ל דלמא עיקר תביעתה הוי משום טענה זו והוי כאילו תובעת גט וכתובה ולכן צ"ל דיש לנו לפרש דבריה בענין כו' ועי"ל משום דה"א דנחשב דבריה כאילו סותרין זה את זה ויהיה כל טענותיה כאילו אינן ובזה נתיישבו ג"כ קצת תמיהות ב"י שהקשה נשאל את פיה דאם נחשב לטענותיה כאילו סותרין זא"ז שוב אינה נאמנת ליישבם ודו"ק:

יש לנו לפרש דבריה בענין שלא יסתרו כו' ז"ל ב"י ואיני יודע למה צריך לפרש דבריה ישאלנה והיא בעצמה תפרשם:

ויתן לה כתובה מנה ומאתים ז"ל מ"ו פי' וכגון שאינה מכחישה וצ"ע ע"כ:

ואם היה יכול להיות עם הראשונה מצד הדין ר"ל אם הדין נותן שאין צריך להוציא אותה:

ויוציא הראשונה ועל הכתובה יתן ש"ח כמבואר לקמן:

כי נתחייב מעות מזונותיה ופטרתו פי' ממזונות שכבר נתחייב לה כדבסמוך. גם הוא מתחרט על שבועתו נ"ל דכך הוא המשך דבריו דשאל אם יש לו היתר לשבועתו מפני שישנו פנים לכאן ולכאן פנים לאיסור כיון שנשבע בשביל טובתה ופנים להיתר כי נתחרט ואומר שהיה אנוס כו':

בלא"ה היה חייב להוציאה מדרך הגמרא אע"ג דהיה לו אשה אחרת ובסמוך יתבאר והיה גם כן מגמרא דאינו חייב להוציאה אלא משום חשש שמא לא ישא אחרת. ה"נ כיון דאי אפשר לזון שניהן ה"ל כאילו אין לו אחרת:

אמנם אין נוהגין כן מכאן ראיה שאין כופין בזמן הזה האשה לקבל גיטה וכתובתה שהרי גם בימי הרא"ש לא היה המנהג לכפות אותו וכל שאין כופין אותו גם כן אין כופין אותה:

ואם יגרשנה מה יתן לה מנה מאתים או יותר או גם נדונייתא רצה לומר מנה לאלמנה ומאתיים לבתולה אף שעל מעשה שאלו והיה ידוע אם היתה בתולה או אלמנה מכל מקום שאלו לפרש להן כל הדינים דאף אם היתה זו אלמנה ולא סגי לה בנתינת מנה מ"מ שאל אם יארע כן בבתולה אם סגי לה בנתינת מאתים ומ"ש או יותר רצה לומר ליתן לה גם התוס' ומ"ש או גם נדונייתא לשון זה קשה להולמו מה גם נדונייתא דקאמר הא כל שכן הוא דנותנין לה נדונייתא שהכניסה לו. שוב ראיתי בתשובה כלל ח' דין ז' זה לשונו ואם יגרשו מה יתן לה מנה או מאתים אי יותר כי כתובתה עם נדונייתא כו' ע"ש וזאת הגירסא עולה יפה כי פשוט היה בעיניהן ליתן לה נדונייתא ומ"ה שאלו אם גם חייב לתת לה כל הכתובה כיון שהוא מרובה הכל יחד ודוק:

אלא שיהיה עיקר דירתו עם השנייה והוא הולך ובא בעיר באיזה בית שירצה גם לבית ראשונה יכול לכנוס כן הוא שם בתשובה כלל ל"ח סעיף ז':

וגם אם אינו יכול להיות עמה פי' עם הראשונה:

בשביל זה לא יוציא פי' אין האשה יכול לכופו בשביל זה וכן הוא בהדיא שם:

לענין זה לא חלתה השבועה עבד"ר:

אע"פ שהראשונה קדמה כדמסיק לקמן בסמוך:

שעשתה לו במחילת המזון פי' מה שכבר נתחייב לה:

שאלה על התשובה רצה לומר על התשובה שהשבת. הראשונה רצה לומר אשה הראשונה.

וכי אינה יולדת רצה לומר אף שאינה יולדת:

ולקיים התנאי הראשונה שאם עבר ונשא כו' פירוש בסמוך השיב לו כיון שאין לו לשלם לה כתובה אין זה קיום תנאי:

אין לגרוע כח הראשונה כו' פי' לענין פרעון כתובה:

דלא גרע כחה בין לעניין מזונות בין לעניין כתובה כן הוא בס"א:

גט מעושה פירוש אנוס:

וכל המעשה רצה לומר המאנס:

מרבה ממזרים בישראל עיקר דין זה לעיל בסימן ע"ז.

אינו חייב ליתן שלא פסק לו כו' עיין בדרישה:

ולא ילדה יוציא ויתן כתובה משמע אפילו אם הוא מכחישה ולעיל אמרינן אם הוא מכחישה אין צריך ליתן לה כתובה ומשמע לפי מה שכתבתי לעיל בשם מ"ו בשאלה ותשובה המתחלת אשה שטוענת שאין הבעל שוכב עמה בשום ענין כו' שאפילו לאחר עשרה אינו צריך ליתן לה כתובה אם מכחישה וי"ל דלעיל מיירי שיש לו כבר בנים מאשה אחרת ומצדו אינו חייב לגרשה (ומה גם שהיא טוענת ורוצית לצאת ולהוציא הכתובה כ"פ) ולכן אינו חייב ליתן לה כתובה אם מכחישה אבל הכא מיירי שאינו קיים מצות פריה ורביה וב"ד כופין אותו להוציא ואף אם היא אינה טוענת כלום ולכן הואיל שאין הכפייה מצידה צריך ליתן כתובה אף אם אומר שהיא גורמת.

או שהוא אומר כן פירוש ובודאי אחר כך אשא אחרת אפילו הכי אין שומעין לו כו' אלא צריך לגרשה או שישא אחרת עליה מ"ו כ"כ הרי"ף בפרק הבע"י גם הרא"ש ע"ש בדף קל"ח ע"ג והטעם דלמא לא ישא אחרת וגם שמא אין שום אשה תרצה להנשא לו כל זמן שהאשה הזאת בביתו ובודאי אם ימצא אשה שתרצה להנשא לו והוא כונסה לפנינו מותר לקיים הראשונה:

שלא הפילה היא נאמנת דאם איתא דהפילה לא היה מחזקה נפשה כעקרה גמ' ס"פ הבע"י:

עד שלשה פעמים נאמנת דודאי קושטא קאמרה דאם לא כן לא הוה לה למרעה נפשה לאחזוקי בחזקת מפלת:

אין ישיבת ח"ל מן מניין י' שנים זה לשון גמר' בפרק הבע"י אלא שדין זה די' שנים נלמד מאברהם ומזה יש רוצים ללמוד כמו שבאברהם לא היה ישיבת חוץ לארץ מן המנין כך דנין לכל אדם ע"ש וברא"ש ואפשר משום דהטור ס"ל כהרמב"ן שמביא לדבריו כאן לבסוף לפיכך סתם וכתב כן וגם לדברי הרא"ש יש נ"מ בשיש לתלות כו':

כדחזינן באברהם עיין בדרישה:

ונתעצל ולא הלך וגם אחר הליכתו חזר לחרן כ"כ הרא"ש בפרק הבע"י:

והיא אומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ נאמנת כו' אבל אם היא אינה טוענת כן היה הוא נאמן הואיל שטוען ברי כגון שמפלטת ש"ז כמ"ש בשם מ"ו:

אשא אשה אחרת ואבדוק עצמי כו' אדלעיל קאי שאומר שהיא גורמת ואם אין אתם מאמינים לי הריני אשא אשה אחרת ותראו שהחסרון מצדה כן צ"ל לפי מ"ש בסמוך בשם מ"ו:

יוציא הראשונה בלא כתובה ז"ל מ"ו דהכא איירי שהבעל בא להוציאה וטען טענת ברי לי שאינה יולדת כגון שמפלטת שכבת זרע וכ"כ האשר"י אבל מ"ש לעיל בשאלת תשובה דלא גרעה כחה לענין כתובה א"ל בג' אנשים היינו היכא שהבעל לא בא להוציאה כלל שהרי לא בא בטענת ברי שאינה יולדת אלא שבא לידע שהעכבה אינה ממנו ודוק עכ"ל: או אפילו לא שהה כו' כיון שהוא בא כו' פירוש שבתוך עשרה שנים אין כופין אותו אלא מדעתו מגרש אותה:

וכגון שבאה בטענה פירוש בן שתשען עליו: (הכיר בה יש לה כתובה אפי' לא קיים פריה ורביה וכן אם קיים פריה ורביה אפילו לא הכיר בה יש לה כתובה כ"פ):

כתב הרמב"ם אשה שבאה כו' ז"ל מ"ו תימה למה כתב זה כאן הלא כבר כתב לעיל איך הוא המסקנא ע"כ (ואפשר לומר דבא להשמיענו דאין כופין אותה לשבת עמו כ"פ):

וכתב רב אלפס כו' התוס' כ"כ בשם ר"י עיין בב"י ועד"ר:

סדר כתיבת גט ונתינתו לא"א הרא"ש ז"ל והיא כתובה אחר סוף פסקיו למסכת גיטין:

אמרו לפלוני כו" ולפלוני ופלוני כו' ע"ל סי' ק"ך מה שכתבתי שם:

ואם נתנה האשה כשר ע"ל סימן ק"ך מה שכתבתי שם:

ונקרא ארכו דרך קריאתו מתחלתו לסופו בסדר הגט שכתב בתשובת הרא"ש ז"א ובסדורי הגט דר"י מרגליות מביא פלוגתת הגאונים דיש מפרשים אותו מלמעלה למטה נקרא דרך ארכו וי"א כי אורך השורה נקרא ארכו אבל מהרי"ל הסכים שמלמעלה למטה נקרא אורך: (ויהיו שם עדי חתימה בשעה שמתחילים לכתוב הגט ר"ל לכתחלה צריך לראות שיהיו העדים והסופר במקום א' וע"ל ר"ס קכ"ח ועיין בתשובת הר"ש כהן בדך. רי"ח ע"ב כ"פ):

לפני החתימה ואם ירצו יחתמו זה אחר זה בשיטה אחת ואם ירצו כו' כן צריך להיות וכן הוא באשיר"י:

אצל הסופר והעדים כשכותבין כו' ולעיל סימן קמ"ב כתב שאין צריך להיות השליח אצל כל הכתיבה ואדרבא אם בא להחמיר אין שומעין לו ע"ש מ"ו:

יאמר תיכף אחר הנתינה או קודם הנתינה בלי הפסק בפני נכתב ובפני נחתם ויאמר בשעת "נתינה וכן הוא בהדיא בסדר הגט להרא"ש.

אם לא מתי לא יהא גט כו' ע"ל סימן קמ"ה במ"ש הטעם שיאמר כך:

שלא ישתדל בענין גיטין כו' וכן כתב רבינו לעיל ס"ס מ"ט לענין קידושין:

יצילנו משגיאות עד כאן לשונו שם אלא שקיצר: (שיהיה כל הגט יבש שאל"כ לא הוי כתב שיכול להתקיים כ"פ):

צריך שיתירו לו קודם שלא יהא כו' ודוקא לכתחלה יש ליזהר אבל אם כבר נתן הגט בלא שהתירו לו קודם כשר בדיעבד (שאין זה אונס שהרי מרצון נפשו נשבע לגרש כ"פ) ועיין בב"י:

אך ערבון יתן כו' פירוש אם יבקשו שיתן יכול ליתן משכון שיתן גט ואם יחזור מליתן יפסיד משכונו שאין זה דומה לאונס: