איזה מהן קודם פי' מצות יבום או חליצה:

מן האירוסין (אע"ג דכתיב בית אחיו ובית נשואה משמע דרשו רז"ל מריבוי דאשת המת כו' כ"פ) דאשת המת כתיב משמע אפילו מן האירוסין:

ושלא תהיה היבמה ערוה עליו נראה דכל איסורי תורה קודם ערוה אפילו אותן שהן בלאו או עשה ואפילו שניות דרבנן שגזרו משום ערוה וכמו שיתבאר לקמן וכן צ"ל לעיל סימן ד' וסימן נ"א וכמ"ש שם ע"ש:

או שנולד אחר מות אחיו דכתיב כי ישבו אחים יחדיו שהיתה להם ישיבה א' בעולם:

ל"ש בן או בת או זרע כו' דכתיב ובן אין לו עיין עליו (ר"ל מדכתב אין לו ביו"ד ולא כתב בלא יו"ד כמ"ש מאן יבמי כ"פ) עיין בתוס' דף כ"ב ע"ב בד"ה בן אין לו עיין עליו ולעד"נ דיש לדקדק כן מדלא כתיב ואין לו בן אלא ובן אין לו דמשמע דלהבן אין לו זרע דש"מ הא אם הוה ליה לבנו זרע אף שהבן עצמו מת א"צ ייבום וה"ה לכל כיוצא בזה:

ואפילו זרע עובר עבירה נ"ל דר"ל שהוא מומר:

או ממזר ועיין מ"ש בסמוך בשם הרמב"ם והרא"ש נולד מזנות או א"א:

מן השפחה והכותית שהולד הנולד מן השפחה ומן הכותית הוא כמוה כדאמרינן לעיל בסימן ד' והרי הוא כאילו אינו:

אבל בן שיש לו משפחתו כו' עכ"ל בח"מ ס"ס רע"ט:

אזלינן ביה לקולא ולא ירית ר"ל האי בן דהמוציא מחבירו עליו הראיה ועד"ר:

אבל איהו גופיה לא מצי כו' ר"ל אע"ג דלא ירית מ"מ לא מחזקינן לו כעבד לענין שיורשי המת יכולין למוכרו בעבד וק"ל מ"ו:

וא"א הרא"ש הסכים לדברי רב נטרונאי עד"ר: (ויהיה בר קיימא ר"ל שיצא לאויר עולם כשהוא חי אפילו מת כשהוא נולד כ"פ):

והוא שגמרו ציפורניו ושערו כצ"ל ועד"ר:

אלא על פיה אינה נאמנת וז"ל הרא"ש בתשובה כלל נ"ב למה תהיה נאמנת אפילו לאחר איתתא לא מהימנא כ"ש לעצמה להתיר יבמה לשוק ועיין בב"י שמביא תשיבה וו ואע"ג דנאמנת לימר מת בעלי כדי להנשא התם הקילו משום עיגונא ועוד דאיסורא א"א חמיר אבל יבמה לשוק אינו אלא לאו:

ואם הפילה נפל ר"ל שהולד לא יצא חי לאויר העולם ואפילו כלו חדשיו כיון שמת:

והר"ר פרץ כתב היכא כו' ר"ל הר"ר פרץ פליג אמ"ש לעיל מיניה דאם הפילה מתייבמת ושהר"פ סבר שחולצת ואינה מתייבמת ל"מ אם ודאי כלו חדשיו אע"פ שלא יצא חי לאויר העולם אלא אפי' ספק כלו חדשיו וגם לא יצא חי לאויר העולם אפ"ה אינה מתייבמת אבל ודאי לא כלו חדשיו אפילו חי כ"ע ס"ל דמתייבמת.

שמא כלו חדשיו או אפילו כן הוא בדפוס ב"י אבל יותר נכון גירסת הספרים דל"ג או וכמ"ש ועיין בתשובת בן לב ח"ג דף מ"א ע"א שהאריך בזה כ"פ):

דהוי נזיר לרבי שמעון ואף ע"ג דר"ש יחידאי הוא וכו' עד זיקה כ"ע להחמיר ב"י וע"ש שכתב עוד תירוץ אחר (ויש להקשות היכי יליף יבום מנזירות דהנזירות הוא נדר ובנדרים הולך אחר ל' בני אדם ולישנא דבני אדם לחוד ולישנא דתורה לחוד במה שאמרה ובין אין לו כ"פ):

אפי' אם עדים אחרים מעידים שלא חיה שלשים יום כו' וז"ל בתשובה כלל נ"ב הרי יש כאן עדות מוכחשת שהם מעידים שחיה שלשים יום ושנים מעידים שלא חיה שלשים יום וקי"ל כמו שכתב ר"י ז"ל דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ולא אמרינן אוקמה אחזקתה ועוד אמרינן אזלינן בתר רוב נולדים שהם של קיימא ועיין בב"י שהביא תשובה זו והאריך ייתר ובזה נתיישב דל"ת מאי שלא משני כיתי עדים המעידים באיש וגירושין הנ"ל דאזלינן לחומרא ותצא דשאני הכא דהוה ספיקא דרבנן דהא מ"מ חיה אף שלא חי ל' יום: (מותרת ואין צריך חלילה הטעם כתב הרא"ש דאם היו מחמירין עליה להיות חולצת מספק היינו מוציאין לעז על בניה ע"ש בתשובה וע"ל בסימן קס"ד כ"פ):

ואפילו באו אחר כך עדים וכו' עיין בב"י:

וחזר ואמר בשעת מיתה אין לי בנים כו' וכתב הר"ן דובותא קא משמע לן כמבואר בב"י:

והרמ"ה כתב שחולצת ולא מתייבמת דפלוגתא דתנאי היא:

עד אחד נאמן להעיד שנולד כו' זה לשונו בפרק ג' נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה ומתייבמת על פיו כו' או שניתן לבעלה בן להתירה לזר אפילו עבד או אשה (ומדברי הרא"ש הנ"ל משמע דאשה אינה נאמנת וע"ל סי' קנ"ח כ"פ) או כותי מסיח לפי תומו מעיד במיתת היבם כמו שמעיד בא"א להתיר עכ"ל ועיין בדרישה: (שהוא בנו לענין ירושה ע"ל סימן ד' ובח"מ סי' רע"ח נתבאר דין זה כ"פ):

ואסר שהוא בנו שפוטר את אשתו מן היבום ולא דמי למה שכתב בסמוך האומר זה בני כו' דאם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן להתירה דהכא הואיל שהיתה מיוחדת לו שיש רגלים לדבר שממנו הוא:

פנויה דומיא דא"א "ר"ל שכתב מי שזינה עם פנויה או עם א"א דפנויה הוא דומיא דא"א ובא"א בודאי אינו מזנה עמה אלא באקראי:

הלכה היא ובעלה וכו' ובאה ואמרה כו' דכיון שבשעה שהלכה היתה בחזקת היתר לזה כי אמרה מת בעלי ואחר כך מת בני הרי היא מעמדת עצמה על חזקתה אבל כי אמרה מת בני ואחר כך מת בעלי שמוציאה עצמה מחזקתה נאמנת להחמיר (שתאסר לשוק דשויה נפשה חתיכה דאיסורא ולא להקל להיות מותרת ליבמה כ"פ) ואינה נאמנת להקל ולפיכך חולצת ואינה מתיבמת ב"י וז"ל מ"ו והטעם בכולן משום דאינה נאמנת להוציא מחזקתה שהיתה בשעת הליכה עכ"ל:

הלכה היא ובעלה לבד דהשתא היא בחזקתה שתוכל להתייבם ולכן כשאמרה ניתן לי בן נאמנת אבל כשאומרת מת בעלי ואח"כ מת בני שתרצה להוציא את עצמה מחזקתה להיות מותרת לשוק אינה נאמנת:

או שאמרה במערה היינו כשמתו ר"ל שאז א"א לבא עדים ולהגיד שהרי לא היה שום אדם במיתתם:

ותינשא לכהן ויאמרו חלוצה כצ"ל. וא"ל יתקנו חכמים שלא תינשא לכהן די"ל דאם יבאו עדים ויאמרו שהאמת הוא כמו שאמרה לא תשמע לתקנת חכמים שתאמר הואיל שבנה היה חי בשעת מיתת הבעל פשיטא שהיא מותרת לכהן והחליצה שלא כדין היתה:

לפיכך לא תחלוץ ולא תתייבם ז"ל הרמב"ם ויראה הרואה אותם שחלצה ונשאת לכהן וידמה שחלוצה מותרת לכהונה והוא אינו יודע בעדים שבאו לפיכך לא תחלוץ כו':

ולא תינשא לעולם עד שתדע כו' אבל צרתה זו שהיתה עם בעלה כשמת תמתין צ' יום כמבואר בב"י:

ולא אמרינן שתחלוץ אחר ט' חדשים אבל לא בתוך ט' כמ"ש בסמוך:

ואולי תינשא לכהן פירוש אחר שתדע שנולד בן לצרתה: