תפסי בה קידושין אף על גב דכתב לעיל סימן ו' דלא תפסי בה קידושין משום דדרשינן לא תהיה אשת המת החוצה לא תהיה בו הויה מ"מ צריכה גט מספק כדאמר שמואל ואנו בעניותינו צריכה גט מספק שמא לא תהיה ללאו הוא דאתא והוא חומרא מ"ו וכ"כ ב"י וכתב עוד ודייק רבינו לכתוב תפסי בה קידושין וצריכה גט לומר דלא תפסי בה קידושין אלא לענין שצריכה גט אבל לא לערן שיהיו קידושין גמורין שהרי אין תפסי בה אלא מספק.

ואם קדשה במזיד קנסינן ליה ואוסרה עליו והחמירו בו טפי מהאשה שהלך בעלה למה"י ונתקדשה שמותרת לחזור לבעלה ואם נתגרשה נמי מותרת למקדש דהתם נתקדשה ברשות והכא שלא ברשות אשר"י בשם רמב"ן:

אלא יגרשנה ומותרת ליבם כו' ולא חיישינן שיאמרו שהיבם חלץ לה מתחלה דאל"כ היאך קידשה הזר ויאמרו שמותרת ליבם אחר שחלץ לה משום דקידושין אין להן קול ולא ידעי דנתקדשה לזר.

וחולץ לה ומתירה ר"ל לעלמא:

וצריך לקדשה פעם אחרת כו' דשמא קידושין שקידשה קודם שחלצה לא היו תפסי בה כדלעיל (ורמ"י כתב בלבוש שטוב יותר להחמיר שהמקדש יגרש קודם ויחלוץ לה היבם ואח"כ יחזור ויקדשנה קידושי ודאי ע"ש כ"פ):

כתב הרמב"ם אם חזר המקדש וקדש אחר כו' בספרי הרמב"ם שלפנינו כתוב בפ"ב דהל' יבום בלשון זה חזר שגירשו מן האירוסין ונשאה אחר כו'.

ומשמע מדבריו אפי' אם קדשה כו' מדסתם ולא חילק משמע בכל גווני מיירי ב"י ואין לומר דבלאה"נ מוכח דהרמב"ם במזיד איירי דאל"כ אלא בשוגג הא מותרת היא לכתחיל' להמקדש ולמה כתב הרמב"ם דאין מיציאק אותו מידו י"ל דהא דמותרת לו בשוגג אינו מפורש בגמרא אלא שהרא"ש כ"כ ולא סבירא ליה להרמב"ם כן. וא"נ י"ל דמיירי בקדשה בשוגג והיבם בעי ליבמה שאז חייב המקדש לגרשה ושוב נמלך היבם ולא יבמה אלא חלצה וה"א כיון דמתחילה גרשה מפני שהקול יצא שהיבם בעי ליבמה י"א שאסורה אח"כ להמקדש שלא יאמרו מחזיר גרושתו אחר שיבמה זה אפ"ה בדנעבד אין מוציאין אותה ממנו:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה עד"ר.

בין נישאת בשוגג בין במזיד כו' דכל הי"ג דרכים בה ושי"א שתצא ואין הולד ממזר וכ"כ הרמב"ם האשה שהלך כו' אע"ג דהרמב"ם מיירי משוגג ס"ל לרבינו דלענין הולד ממזר אין חילוק בין שוגג למזיד והא דכתב הרמב"ם דנשא שוגג לרבותא דתצא נקט לה. והא דכתב הרמב"ם דינו אאמרו לה מת בעלך כו' ולא כתב דינו אאמרו לה מת יבמך ונישאת ואח"כ אמרו לה ששקר היה משום דאין אורחא דמילתא למיטעי מלא מת למת משא"כ בזה במת בנה קודם או אח"כ אורחא למיטעי וק"ל:

וכתב בעל העיטור אפי' מת היבם כו' ואפי' חזר ונשאה כו' דכיון שנאסרה על זה ועל זה כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים כי מתייבם או שחזר ונשאה אחר שחלץ לה היבם מה הוי ב"י:

וכל י"ג דרכים בה נתבארו לעיל בסימן י"ז ואחד מהן שהולד ממזר ולכן א"ש שכתב שי"א אע"פ שדינה שתצא אין הולד ממזר והטעם שאין ממזר אלא מחייבי כריתות ומיתות ב"ד כדלעיל בסימן ד' ויבמה לשוק אינה אלא לאו דלא תהיה אשת המת החוצה אבל הרא"ש סובר שהוי ממזר מדרבנן משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים:

זינתה מיתרת ליבם (פירוש אם היבם ישראל אבל כהן אסורה לו מאחר שנבעלה לפסול לה כ"פ) דדוקא בא"א שהיא בכרת נאסרה על בעלה אם זנתה כן מוכח בפ"ב דסוטה דף י"ח ע"ב:

אינה צריכה גט מהיבם ומותרת כו' ואינו דומה לאשה שהלך בעלה למד"ה ואמרו שמת כעלה כו' שאסור' לחזור לראשון היינו משום שצריכה גט מהשני שהרי נישאת ע"פ ב"ד וא"כ יאמרו העולם בודאי הראשון גירשה ונשאה השני וא"כ א"א יוצאה בלא גט ומאחר שצריכה גט אסורה לחזור לראשון שלא ואמרו מחזיר גרושתו משנשאת אבל גבי יבמה ליכא למימר שאחיו גירשה והוא נשאה דכ"ע דעי שגרושת אחיו אסורה ובודאי יאמרו שבטעות יבמה נשאה כך פירש"י ביבמות דף צ"ד מ"ו:

שמא יאמרו תנאי היה לאחיו בקידושין אבל גבי נשואה ליכא למימר שעל תנאי נשאה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מ"ו.

ולכך אסורה לחזור לבעלה ר"ל משום גרושת אחיו (וצריכה גט מזה ומזה וכל י"ג דרכים בה כ"פ).

כארוסתו לאסור בקרובותיה פירוש באמה ובבתה גם באחותה כל זמן שהיא חיה אבל לאחר שמתה לא עדיפא מארוסתו ממש שניתרת לו אחותו אחר מיתת ארוסתו:

ופירש ר"י דוקא כשקידש ר"ל הא דאמרינן שאסור לו לכונסה אלא אמרינן לו המתן עד שייבם אחיו או יחלוץ כו' היינו דוקא כשקדשה לאחותה שעדמן הזיקה עי"ז לא פקעה:

לא גזרו רבנן דאחות זקוקתי אינו אלא מדרבנן:

מוציא את ארוסתו בגט דאל"כ הוי אחות חלוצתו:

ואת היבמה בחליצה אבל ליבומי לא דאחות גרושתו היא:

מתה ארוסתו חוזרת היבמה להיתרה כו' ולא אמרינן הואיל שנאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבם ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עולמית עליו פירש רש"י ואצ"ל אם מתה היבמה דארוסתו מותרת לו דהא אין טענתו לאוסרה וק"ל: