ואם יחדה לו בזנות כו' ב"ד של חשמונאי גזרו עליה דחייב משום נשג"ז היכא דמייחד לה (ומשום שפחה ר"ל שתהא באיסור לא יהיה קדש אע"ג דבכותי לא שייך אפ"ה גזרו בהן מצאתי ב' רנ"ש כ"פ):

ומשום זונה פי' אם כהן הוא כ"פ הרא"ש בפרק הנשרפין מור"ש וע' דרישה:

ונ"ל שאינו אלא וכו' רבינו מקשה שתי קושיות וכמ"ש ב"י.

ואינו לוקה פי' בכותיותן אבל כשנתגיירו לוקה (ר"ל אפי' קודם בעילה כ"פ) משום לא תתחתן דהכתוב של לא תקח מיירי דוקא בכיתיותן דבנתגיירו לא שייך לומר כי יסיר וגו' ונראה דאפי' בעל מהן שלא כדרך אישות עובר משום לא תקח דהא ע"כ א"א לומר דלא תקח דרשינן קיחה קיחה דמיירי דרך אישות דא"כ לא הוה מייר' נמי בכותיותן ודוקא מלשון חיתון הוה דייק הרמב"ם דבעינן דרך אישות:

משום לא תקח וצ"ל שהכתוב לצדדין איירי לא תתחתן איירי בנתגיירו ולא תקח מיירי בכותיותן דכי יסיר שנותן טעם על ואת בתך לא תתן לבנו וגו' משמע שמיירי בכותיותן: (קנאין פוגעין בו וכתב הראב"ד בד"א שהתרו בו ולא פי' אבל אם לא התרו בו לא אמרינן הרי אלו משובתים כ"פ):

ונשמט הבועל כו' נראה דל"ד נשמט קאמר דהא כשנשמט ופירש מהמעשה אסור להורגו אלא אם עדיין עוסק בעבירה והשכים והרגו דפטור ואע"ג דבאותו שעה בן מות הוא ומותר הקנאי להורגו. ועי"ל דלשון נשמט משמע שנשמט כדי להורגו ולחזור ולבא על העבירה משא"כ כשכבר נגמר המעשה ופירש מהעבירה דבזה דוקא אסור להורגו:

לא פגעו בו קנאין ולא הלקהו ב"ד צ"ל דלצדדין קתני לא פגעו בו ב"ד בבעל בפרהסיא בכל העכו"ם ולא הלקהו בבא על אחד מז' עכו"ם והא דלא מלקין אותו עוד מיירי כגון שלא התרו בו דודאי צריך להתרות בו תחלה א"נ שבעל בצנעה ולא נודע עדיין לאיש:

אשר יעשנה ומסיים בה (ולא יהיה ער ועונה וגו' פי' כ"פ) אם תלמיד חכם הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות:

ובנו מהכותית אינו בנו דילפינן לה מדכתיב את בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בנך. ובנך לא תתן לבתו לא כתיב כי תסיר את בנך מכאן דרשו שבן בתו הבא מהכותי קרוי בנו ובן בנו הבא מהכותית אינו נקרא בנו כי הולך אחר האם וממילא אינו נחשב בנו של זה הבא על הכותית והרמב"ם בא כאן להזהיר שלא יבעל שום ישראל לכותית שאם תתעבר ממנו לא יהיה הולד שלו ולא בא להזהיר לאשה שלא תתבעל לכותי כי הכל תלוי באיש הבועל ולא באשה הנבעלת:

גם בזה כתב הרמב"ם אל יהי קל בעיניך מפני שאין בי מלקות מן התורה הרמב"ם לטעמיה אזיל דסבירא ליה דבבא על הכותית אפילו משאר עכו"ם יש בו מלקות מן התורה כדלעיל מש"ה כתב בלשון זה דוקא בשפחה וק"ל (ועד"ר) (על השפחה אפילו בפרהסיא כו' כיון שטבלה לשם עבדות וקבלה מצות לאו כותית היא כ"פ):

שתיהן ספק שפחות כל זה הם דברי הרמב"ם בפ' י"ב מהא"ב וכתב ה"ה שנראה מדבריו שאין כופין לאדון לשחרר שתיהן (אבל מכל מקום אינו יכול להשתעבד בהן משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה כ"פ) שע"כ לא אמרו בגמרא שכופין לשחררו עבד אלא מפני ביטול פריה ורביה שהרי אינו יכול לישא לא שפחה ולא בת חורין ואשה אינה מצווה על פריה ורביה: