ובאותם שהאיסור עליהן מהן לא מייבמין כו' מה שלא כתב גבי מפני איסור עליהם שיש מיבמין ולא חולצין כמ"ש גבי שינוי שבגופן הטעם מבואר מפני שיש איסור עליהם א"א להתייבם ב"י:

הסריס והאילונית אינם בני חליצה ויבום דכתיב ולא ימחה שמו מישראל פרט לזה ששמו מחוי ובאילונית דרשינן מדכתיב והיה הבכור אשר תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת וכן פי' רש"י פרק הערל (יבמות דף ע"ט ע"ב) ששנינו שם הסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואחין חולצין לאשתו דלא שייך האי פירושא פרט לזה ששמו מחוי דלא ימחה אהמת קאי וטעמא דסריס לא יחלוץ צ"ל כיון שאינו יכול להקים שם לאחיו הרי היא אשת אחיו שלא במקום מצוה ודלא כב"י וק"ל:

לאשתו אינו כלום רצה לומר אין אשתו פסולה לכהונה:

היה לאיילונית צרה מותרת להתייבם ופירש רש"י אף על גב דהכיר בה אחיו וקיימה והויא אשתו לא מיתסרא צרתה משום צרת הבת (דבגמרא מבואר דאפי' היתה האיילונית ערוה על היבם דהיינו צרת בתו איילונית ואפי' הכיר בה הבעל אפי' הכי אינה פוטרת את צרתה כ"פ) דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה (פירוש במקום שהיה יכול לקיים מצות יבום אם לא היתה ערוה עליו כ"פ) והאי כיון דאיילונית היא דבלאו ערוה נמי לא חזיא ליבום הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה וכך מפרש בעל הלכות גדולות עכ"ל ואף על גב דהכא באיילונית שאינה ערוה איירי מכל מקום איצטריך לאשמעינן דצרתה מותרת להתייבם דאיילונית זו כיון שאסורה ליבמה הויא על היבם כערוה כיון שהיא אשת אח שלא במקום מצוה וצרתה מיקרי צרת ערוה וכן פירש רש"י בהדיא פ"ק דיבמות דף י"ב ע"א:

חולצת ולא מתייבמת ר"ל האיילונית:

ודוקא סריס חמה שלקה ממעי אמו (סריס חמה לשון הגמרא ופירש רש"י שלקה כו' רצה לומר שלא היה לו שעת הכושר מעולם מיום שזרחה עליו החמה דהיינו מעת שנולד כ"פ) ז"ל הגמרא פרק הערל מנא ידעינן שהרי אין סימני סרים ניכרת בקטנותו אמר אביי כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה שסימן זה ניכר בקטנותו ולא חיישינן שמא הבריא והיה לו שעת הכושר דכיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישינן וכתב הריב"ש (בתשובה סימן תע"ד) דאי לא בדקו בקטנותו אחר סימן זה הוי ספק סריס חמה וכ"כ הרא"ש: (ואם עבר ובא עליה קנאה פירוש קנאה קנין גמור ואין צריך חליצה דדוחה עשה דיבום את הלאו אבל אסור לקיימה ולבא עליה משום לא יבא וגומר כ"פ):

שערו לקוי ורך לקוי הוא לשון הגמרא ופירש"י לקוי רך. (שמחליק בשרו כו' דרך בשר איש להיות שעיר: מחמצין מסריחין כששוהין בכלי כ"פ):

אפי' הביא שתי שערות בזקנו ואם אין לו שערות בזקנו כן צריך להיות כן הגיה מ"ו וכן הוא מוכרח (ור"ל מתחלה אמר שכל אחד חשיב סימן וכל שלא נתמלא זקנו חשיב סימן אחד מסימני סריס אף על פי שיש לו שתי שערות בזקנו ועכשיו מסיק ואמר ואם אין לו שערות כו' ומפרש אימתי די בסימן א' ואימתי צריכין כל הסימנים אבל שתי שערות בערוה מוציא ממש מסריס כדמסיק רבינו כ"פ):

כמה שהם קטנים ולכן לא הביאו שתי שערות: (עד רוב שנותיהן דהיינו ששה ושלשים שנים כי ימי שנותינו שבעים שנה ועיין בחושן משפט סי' רל"ה: (אפי' אין להם הסימן פירוש כשלא הביא שתי שערות כ"פ):

דמשהגיע לעשרים שנים פחות שלשים יום ז"ל ב"י ורבינו כתב בסימן קנ"ה וכו':

שאינו מביא סימנים לעולם ר"ל דאין אנו צריכין להמתין עד שיביא שתי שערות דודאי הוא שלא יביא לעולם לכן הוי גדול משנת שלשה עשר שנים ויום אחד (ודינו כמו שנתבאר לעיל לאשתו חולצין או מייבמין והוא חולץ ואינו מייבם כ"פ):

אנדרוגינוס כתב הרמב"ם כו' ע"ל סימן כ"ב ומ"ד מה שכתבתי שם בדיני אנדרוגינוס:

שדינו כסריס חמה כו' משום שאינו מוליד:

וחלץ הוא פסל עליהם דשמא הוא זכר וחליצתו חליצה ואין האחין יכולין לייבמה משום כיון שלא בנה כו' ואחד מהן חולץ לה דשמא הוא סריס:

אחים מן האם דכי ישבו אחים יחדיו המיוחדים בנחלה משמע ואיכא מאן דיליף לה אחוה אחוה מבני יעקב:

פצוע דכא וכרות שפכה דחייבי לאוין נינהו שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' ומכל מקום כיון שהיה להם שעת הכושר רמיא קמייהו לחליצה. והאי זקן רצה לומר שתשש כחו וכשל שהוא דומיא דסריס דלאו בר ביאה והקמת שם הוא נ"י:

לאו בני יבום נינהו שאינן מולידים (ואם בעלו פירוש בדיעבד כ"פ):

יוציאו בגט כיון שהם אסורים לבא בקהל:

חרשת וקטנה ושוטה (בסגול) לאו בני חליצה הן לפי שאין בהן דעת לקרות ולהבין:

שאין גירושיו גירושין דלא אתיא גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון (שהוא דאורייתא) פירש"י:

אם בא עליה לאחר שהגדיל דלאחר שהגדיל קנאה בביאתו דבר תורה קנין גמור וא"צ תו לחליצה כיון שנעשה אשתו לכל דבריו (וע"ל סימן קס"ז כ"פ).

ואינו יכול לחלוץ דלאו בן חליצה הוא ואינו מוציא לעולם הואיל שזקוקה לו מאחיו זיקה דאורייתא:

אחיו פקח כונס ואינו יכול לחלוץ דחרשת לאו בת חליצה היא:

ואינו מוציאה לעולם כמ"ש לעיל דלא אלים גיטו להפקיע זיקת יבם דאורייתא:

הסומא מייבם ואינו חולץ משום דכתיב וירקה בפניו (דהוא כמו לעיניו כמ"ש בסימן קס"ט כ"פ) ואין זה רואה הרוק:

אשת הקטן ואע"ג דביאתו ביאה קידושיו אינם קידושין שאין לו קנין והרמב"ם כתב דטעמא משום דכתיב לא תהיה אשת המת פרט לאשת שוטה וקטן שאין להם אישות כלל:

והזקנה והעקרות מפני שמצינו כמה עקרות וזקנות שנפקדו והרמב"ם כתב הטעם מפני שהיה להם שעת הכושר ועד"ר: