פטורה מן החליצה ומן היבום וכשם שהוא פטורה כך צרתה כו' בגמרא יליף לה מקראי:

אבל אחת מכל העריות שהיא נשואה לנכרי כו' דדוקא במקום ששניהם נופלות לפניו בזקיקת יבום אמרינן מאחר שזאת נאסרה זאת נמי נאסרה עליו אבל במקום שלא נפלו לפניו ליבום כל אחת עומדת לעצמה להנשא ואין לא' שייכות בחבירתה ועיין בדרישה.

כגון שקדש אשה רצה לומר היבם קדש אשה.

ארוסתו וארוסתו שהיא כן צריך להיות וכן הוא ברמב"ם:

כמו אשה נכרית ומותר בה ולא אמרינן שתהא אסורה לו משום מראית עין דמיחזי כבונה שני בתים:

ונראה לי שהוא טעות סופר וז"ל הרמב"ם בפ' ו' ויבמה שהיא ספק ערוה על היבם או ספק ערוה על בעלה הרי זו חולצת ולא מתייבמת ונראה מה שכתב רבינו ויראה לי שהוא טעות סופר רצה לומר שצריך למחוק הבבא השנייה וב"י כתב שאפשר לדחוק ולפרש דברי הרמב"ם דהכי קאמר או שהיתה גם כן ספק על בעלה כמו שהיה ספק ערוה על יבמה שנמצא שהיא ספק ערוה לשניהם ע"ש:

היה לאחיו בערוה רצה לומר בערות יבם (ומותרת לבעלה).

או שגירשה בגט שכתב בכתב ידו שלשה דינים אלו לעיל בס"ס ק"ל:

ומיאנה בו אחרי מותו כו' (פירש רש"י הואיל וקידושיה וזיקת נפילתה אינה אלא מדרבנן אינה פוטרת צרתה מן החליצה ולהתייבם אסורה שנראית צרת ערוה כ"פ) אע"ג דמצי למעקריה לקידושין הראשונים במיאונה למפרע מכל מקום כיון דבשעת נפילה שנזקקה הבת ליבם למאן בו מחמת קידושי ראשון נראים נשואים גמורין למיהוי אשת המת וצרתה צרת הבת ואי שרית ליה אתי למשרי צרת הבת דעלמא:

תצא מהבעל ומהיבם תצא מהבעל כדאמרי' לעיל בסימן קנ"ט ומהיבם שלא יאמרו מאחר שנישאת לזר ודאי יבמה חלץ לה או כנסה ונתגרשה ואם יקיימנה יאמרו שמחזיר חלוצתו או גרושתו:

וצריכה גט מהבעל שיבמה לשוק אינה אלא מחייבי לאוין כו': (כדפרי' לעיל בסימן קנ"ט כ"פ):

והיא וצרתה פטורות כו' דטומאה כתיב בה ונסתרה והיא נטמאה כעריות דכתיב בהו אל תטמאו בכל אלה:

אם לאו היא חולצת משום דאילו היה הבעל קיים ורוצה לפוטרה ממנו היתה צריכה גט ממנו השתא נמי שנפלה לפני היבם צריכה חליצה ודוקא בספק זינתה אבל בודאי זינתה אין צריך כלום כיון שכתוב בה טומאה כמו שכתבתי לעיל:

וצרתה חולצת או מתייבמת דהא דהיא אסורה להתייבם משום דילפינן בקל וחומר דמה לבעל שהיתה מותרת לו נאסרה ליבם שכבר נאסרה עליו לא כל שכן אבל לא אלים קל וחומר למדחי צרתה מיבום ואני כתבתי בספרי להחמיר דאפי' ודאי סוטה היא וצרתה חולצת כו' ע"ש מ"ו ומה שכתב היא חולצת וצרתה חולצת ומתייבמת הכי קאמר היא חולצת למפטר נפשה אם אין שם אלא היא או צרתה חולץ או מייבם ונפטרה צרתה והיא אבל אין צרתה נפטרה בחליצת הפסולה וכמו שנתבאר לעיל ס"ס ק"ע וכן צריך לומר בדברי רבינו כמה פעמים היכא דכתב היא וצרתה ודו"ק.

ופוטרת צרתה כיצד רצה לומר כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו פוטרת צרתה רש"י:

בין אם נולד לאחר שייבמה שמעון רבותא קמ"ל דאע"ג דבנולד כבר נתייבמה ולא היתה ע"ז בזיקת נשואי אחיו הראשון מעולם א"כ תחשוב כאילו לא היתה אשת ראובן אלא אשת שמעון שהוא בעולמו ותיהוי מותרת קא משמע לן:

חולץ לצרתה ולא מפטר משום צרת ערוה (שלא היה בעולמו) דלא צרתה ממש היא אבל מ"מ לא מתייבמה דהוי צרת אשת איש שלא היה בעולמו במקצת מדרבנן:

דקיי"ל יש זיקה פלוגתא דרב ושמואל היא וקיי"ל דזיקה דהיתה זקוקה לו משוי לה כאילו עשה בה מאמר ואסורה צרתה להתייבם:

קטנה שהיתה נשואה לאחיו מאמו ר"ל לאחיו של יבם:

או לאחי אמו שהיא מותרת להנשא לאחיו מאביו:

לעקור נישואין הראשונים של אחי אמו או אחיו מאמו שהיא אסורה לו מכחם: כדי שתתייבם מחמת נישואי אחיו מאביו (והטעם כיון דבשעת נפילה נראית כערוה אסורה משום דאתי למשרי שאר ערוה כ"פ):

וצרתה חולצת ולא מתייבמת חולצת שאין קידושיה של קטנה אלא מדרבנן ואינה היא צרת ערוה אלא מדרבנן. ולא מתייבמת שנראית כצרת ערוה:

ונראה שאף היא חולצת אם תמאן רצה לומר בנשואי הראשונים ור"ל היכא שאין לה צרה דאם יש לה צרה בחליצת צרתה נפטרה גם היא:

ומותרת לזר בלא חליצה והיינו דוקא היכא שאין עוד אחים לבעלה שמת דאי איכא אחים אחרינא אע"ג דמיאנה בזה הרי לא מיאנה בזיקת אחרים ב"י:

אבל צרתה מותרת לו דמיאונה לא עוקרת אלא קידושי עצמה אבל צרתה נשואיה במקומה עומדת:

ואפי' היא מותרת לשאר אחים וכתב נ"י הטעם משום דכיון שלא מיאנה בבעל נראית כאילו נישואי הבעל קיימים אלא שעוקרת זיקתו של יבם והויא לה גביה כאשת אח שלא במקום מצוה אבל לאחרים שריא להו כיון שאף הוא אינו נאסר אלא מפני מראית עין אין לנו לדמות אלא כיבמה שאומרת בזה אני רוצה ובזה איני רוצה עכ"ל עיין שם ריש דף תמ"ב ול"ד לבעלת גט דכיון דאסורה לחד אתסרא לכולהו דבעלת ג' הוא דקעביד בה (מעשה ופסלה על אחין כ"כ) הכא איהי דקעבדא ביה דא"ל לא רעינא בך בך הוא דלא רעינא הא לחברך רעינא:

אבל אם היו לאחיו בה ספק קידושין ר"ל ומת ולא גירשה:

אע"פ שהיתה אסורה לו בחיי אחיו ר"ל שעה אחת.

ומת בעודה קטנה אבל אם נתגדלה אצלו יתבאר בסמוך שמותרת להתייבם:

ואין חזרתה חזרה גמורה (אלא מדרבנן דקידושי קטנה אינו כלום הואיל ופקע זכות האב בנישואי הראשון והיא אין לה יד לקבל קידושין והוי לה כגרושה ועומדת כ"פ) וא"כ הויא גרושת אחיו וחולצת משום מראית עין:

ונתחרשה והחזירה שגם קידושיה ונישואיה אינם קנין גמור:

ומת והיא חרשת ז"ל המיימוני בפ"ז ואינה חולצת ואינה מתייבמת ר"ל דחרשת אינה בת חליצה כלל כדלעיל ומה שכתב והיא חרשת לאפוקי שאם נתפקחת אצלו יתבאר בסמוך שמותרת אפי' להתייבם:

כמותה וחולצת ולא מתייבמת הואיל שהקטנה היא ערוה מן התורה שהיא גרושת אחיו הוי צרתה צרת ערוה (ודומה למ"ש לעיל דאם לא מיאנה בו הקטנה בחייו ומיאנה אחרי מותה דצרתה חולצת ולא מתייבמת כ"פ) אבל האלפס והרמב"ם והרא"ש סברי הואיל שאין קידושי הקטנה אלא מדרבנן ואם נתגדלה אצלו (ר"ל כוון שיש לה היתר לעצמה אם גדלה אצלו כ"פ) אפי' היא עצמה חוזרת להיות להתייבם לא גזרו על צרתה:

ונתגדלה ונתפקחה אצלו כי' דודאי בא עליה אחר שנתגדלה או נתפקחה לשם קידושין: