הבא על אחת מן העריות. הם שחייבים עליהם כרת:

או שבעל ביאה אסורה הן חייבי לאוין ועשה (בין כדרכה בין שלא כדרכה מדכתיב את זכר לא תשכב משכבי אשה לשון רבינו לומר ששתי משכבות יש באשה וממילא שמעינן דביאה שלא כדרכה נמי קרוי ביאה כ"פ):

משהערה בה דכתיב גבי נדה את מקורה הערה והוקשו כל העריות לנדה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות והעראה דחייבי לאוין מדגלי רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה ועיין דרישה:

חייבים שניהם או כרת או מלקות כו' ר"ל כל חד לפי עונשו המפורש בתורה אלא שיל"ד למה כתב רבינו מלקות בין כרת ובין מיתת ב"ד כל דין ה"ל להקדים לכתוב או מלקות והו"ל לא זו אף זו וי"ל דה"נ ה"ל לא זו אף זו דהיינו כרת שאין עונשו בידי אדם אלא אפילו מלקות כו' אי נמי משום דהלימוד דהעראה אתיא מנדה שהיא בכרת ומשפחה חרופה שהיא בלאו וכמ"ש מש"ה נקטינהו בסדר הזה וק"ל:

בין שהיו שוכבים או עומדין נ"ל דאשמעינן דאע"ג דגבי נדה כתיב בפרשת קדושים ואיש אשר ישכב את אשה דוה גם בשפחה חרופה כתיב בר"פ קדושים ואיש אשר ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת קמ"ל דשכיבה לאו דוקא:

משהכניס העטרה מהגיד לשון משהכניס משמע שהכניס כולה ונראה דאיירי במקום שמתחלת העטרה דהיינו למטה וע"פ מ"ש רבינו לעיל סימן ה' והוא מהתוס' פרק הערל (יבמות עט:) דהעטרה הוא משפע ועולה ולמטה מהגיד היא קרוב לראש הגוויה והשתא א"ש דתליא בעטרה אע"ג דבקרא לא נזכר עטרה אלא ר"ל מהתחלתו וכניסת הגיד חייב שלפני התחלת העטרה אין שם גיד עליו אלא בשר בעלמא וכמ"ש שם סימן ה' וק"ל: (חוץ משפחה חרופה פי' שפחה כנענית המאורסת לע"ע שמותר בה אם אחר בא עליה אינו חייב אלא בגמר ביאה משום שנאמר אצלה שכבת זרע כ"פ):

והיא מתה פטור בפרק הבע"י יליף לה מקרא:

ואפי' נשחטה ברוב שנים עד שיתיז את ראשה קצת קשה כיון דהתחיל ברוב שנים ה"ל לסיים ולכתוב עד שישחט כל השנים ונראה דה"ק מרוב שנים ואילך חייב ואפילו בכל השנים חייב עד שיתיזם ודומה לזה פירשתי לשון עד ביו"ד סי' נ"ו מש"ש עד שיפסק רובו כו' ע"ש (ה"ז חשוד על העריות וכתב רמ"י אע"ג דפריצות גדולות הם אין אוסרין אשה על בעלה מיהו אם רואין דבוקין זה בזה כמ"ש ס"ס זה אוסרין על בעלה כ"פ):

נשים המסוללות פי' רש"י משפשפות נקבות זו בזו:

וזהו מעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו שנאמר וכו' ר"ל מקרא זה דכמעשה ארץ מצרים לא תעשו שם לפני פ' עריות כתיב ש"מ שהוזהרנו בו כמעשה עריות שלא נעשה כמוהם:

ואשה ניסת לשני אנשים נראה דר"ל דכל מעשיהם שלא לקיים פ"ו היו עושים אך למלאות תאותם שכמו שהאיש נושא איש והאשה אשה אינו מוליד כן אשה ניסת לשני אנשים לא לפ"ו היו עושים כי מי שיודע שלא על שמו יקרא הזרע אינו מוליד כמעשה ער ואונן ובוודאי היו משחיתים את זרעם דש מבפנים וזורה מבחוץ לכך נקטינהו בהדדי והיותר נראה משום דכתב דנשים המסוללות זו בזו אסור דמשמע אסור בעלמא וקשה ליה כיון דנפקא מקרא הל"ל שהוא דאורייתא לכך סתם וכתב די"ל דהקרא איירי במה שהיו עושין עוד שאשה אחת ניסת לשני אנשים דהוא ערוה גמורה לישראל:

ואע"ג שהוא אסור כו' לשון הרמב"ם ואע"פ שמעשה זה אסור אין מלקין עליו שאין לו לאו מיוחד (אלא לאו שבכללות כ"פ) והרי אין שם ביאה כלל לפיכך אינה נאסרת לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה כו':

שניהם פטורים ז"ל הרמ"א ונ"ל דה"ה דאינה נאסרת על בעלה ולכן כתב הטור הרבה דינים מאימתי חייבים מיתה אי לא דנ"מ בזה"ז באיזה ביאה אשה נאסרת על בעלה ע"כ ובזה מתיישב יותר ממ"ש ב"י בס"ס זה וז"ל אע"פ שרובו אינו נוהג בזה"ז כתבו רבי' כדי להודיע חומר הדינים והמשפטים עכ"ל ואפשר שהב"י כוונתו למ"ש רמ"א ודו"ק:

דבוקין זה בזה בקירוב בשר פרש"י ע"ש (כדרך המנאפים אפילו שוכבים זה על זה ואפילו שלא כדרכה ואפי' הערה בה נאסרת על בעלה כ"פ):