אסור מן התורה לאיש שיתייחד כו' ס"פ י' יוחסין מפיק לה מדכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו (לפי שהוא מצוי תמיד אצל אמו וכן בת עם אב ואין דרכן לבא לידי הרגל עבירה אבל אסור כו' כ"פ) ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה וכיון דאיסור יחוד נלמד מהאי קרא נראה דמ"ה כתב רבינו אסור מן התורה להתייחד עם הערוה דערוה ל"ד דה"ה עם איסור חייבי לאוין נמי אסור שהרי ב"ד של דוד לא גזרו אלא על יחוד של פנויה ולא קאמר שגזרו נמי על איסור חייבי לאוין אלא כתב ערוה כיון דנלמד ממ"ד אחיך בן אמך וק"ל וכשאירע מעשה דאמנון ותמר גזר דוד ובית דינו על יחוד דפנויה אע"פ שאינה ערוה ואתו תלמידי שמאי והלל וגזרו אפילו איחוד דכותיים והא דהוצרכו ב"ש לגזור איחוד דכותית ולא הוה בכלל גזירת פנויה דגזרו ב"ד של דוד אע"ג דלכאורה לבא על הכותית כך כתב אסור או גרוע מבא על הפנויה ישראלית דאע"ג דלוקין על ישראלית דאורייתא כמ"ש רבינו בר"ס כ"ו משא"כ בבא על הכותית הא נתבאר שם סימן כ"ו דדוקא בישראל מופקרת לוקין משום לא תהיה קדשה אבל לא במי שאינה מופקרת אלא נראה דלא גזרו ב"ד של דוד אלא בישראלית דיכולה לבא לידי עריות דאם יתייחד עם זו יתייחד נמי עם הערוה משא"כ בכותית דאינו יכול לבא בכותית לידי עריות וק"ל:

ובלבד שתהא מבת ג' שנים ולמעלה דכיון דבציר מהכי לא חזיא לביאה לא חיישינן ליחוד דילה:

חוץ מאב עם בתו והאם עם בנה וה"ה שעם אחותו ג"כ מותר והכי מסקינן בס"פ י' יוחסין אלא שרבינו נקט הני דתנן בהדיא שם במשנה להתירא ע"ש:

וחתן שפירסה אשתו נדה כו' נתבאר בי"ד סימן קצ"ב:

בין כותית בין ישראלית מלקין אותו. ז"ל הרמב"ם נמצא כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה בין ישראלית בין כותית מכין את שניהן מכת מרדות האיש והאשה ומכריזין עליהן עכ"ל וכן רש"י פי' מלקין על היחוד שאמרו בגמרא היינו מכת מרדות:

אבל היא לא נפסלה כו' פי' לכהונה (ומשום זונה):

שלא להוציא לעז על בניה שהם ממזרים פרש"י שיאמרו ראוה שזינתה לכך הלקוה והאידנא ליכא מיתת ב"ד למקטלינהו ואמרינן בגמרא דליכא למימר דללקי ולכרוז שהלקוהו משום יחוד דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא.

כתב הרמב"ם ז"ל לא תתייחד אשה אחת עם אנשים הרבה אף על גב שמשנה שלמה היא בפרק י' יוחסין (קידושין דף פ') דאשה מתייחדת עם שני אנשים מ"מ סבירא ליה להרמב"ם כמו שמסיק בגמרא אמר רב יודא אמר רב ל"ש אלא בכשרים אבל בפרוצים אפילו בי עשרה נמי לא ומסיק שם שרב עצמו לא החזיק נפשו בכשרות ולהכי כתב הרמב"ם דאסור להתייחד אפי' עם אנשים הרבה כיון דלית לן כשרים וכתב המ"מ אבל הרא"ש לא הביאה בפסקיו ההוא דרב לא החזיק נפשיה בכשר וגם הרי"ף לא הביאו ונ"ל דלמדת חסידות עבד שהחמיר בנפשיה וגם לישנא דגמר' דיקא שקאמר אבל בפרוצים לא משמע דוקא בפרוצים ידוע אבל מן הסתם לא מחזקינן אינשי ברשיעי ועוד דאם כן מתני' דקתני מותר להתייחד אשה עם שתי אנשים במאי איירי דאם אפי' רב וכיוצא בו לא מחזיקינן בכשרות להא מלתא דדוחק לומר דמתני' איירי ביחידי דור אלא ודאי רב מדת חסידות עבד וכ"כ רמ"א דסתם אנשים כשרים הם כו' ע"ש (ומה שיש להקשות על רבינו ממ"ש בסמוך שני בתים עיין מ"ש אמ"ו ז"ל בדרישה שם בסעיף ט"ז כ"פ):

עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם ז"ל מור"ש א"כ יש כאן שתי נשים ואפ"ה לא שרי אא"כ אשתו עמו וא"כ מ"ש אחר כך ונשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין משום יחוד צ"ל דבג' נשים איירי וכן במ"מ אבל בסמ"ג כתב ג"כ כמו זה והוא כתב להדיא אח"כ אף שאיש א' לא יתייחד עם שתי נשים עם ג' שרי א"כ אי איירי בג' נשים אפילו איש אחד שרי וצ"ל דמ"ש אלא אם כן אשתו של אחד מהם לשם לא חשיב ליה כמו נשים הרבה עם אנשים הרבה דהאי איש עם אשתו חשיבא כמאן דליתא לגבי אינך וכמו שהשיג הטור כאן אלא כשיש שם שתי נשים שאין להן אנשים ביניהם אז הוא שרי טפי ושרי לכ"ע ודוק עכ"ל:

וכן לא יתייחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה (אם אין אשתו עמו כ"פ) מפני שדעתן קלה ונוחות להתפתות ולא תירא אחת מחברתה שאף היא תעשה כמוה:

מנ"מ שאשתו של אחת מהם שם ז"ל מור"ש ולי נראה דעתו מאחר שאשתו משמרתו ואם כן האחרים יתביישו ממנו מאחר שהוא ודאי לא יעשה כמותם ודוק עכ"ל וב"י תירץ וי"ל כיון שאשה זאת ודאי לא תזנה שתירא מפני בעלה שהוא שם חברתה נמי לא תזנה שתירא שזאת ובעלה יגלו סודם ודעת רבינו בהשגתו נ"ל דכיון דהרמב"ם סבירא ליה דסתם אנשים מחשבים בפרוצים וכמו שכתבו א"כ אף אם יהיה נגד זה מכל מקום שאר אנשים שאין נשותיהן עמהן לא יבושו ולא יכלמו מהם ויבאו עליה בבעל כרחם כיון דפרוצים הם וזה שדייק רבינו וכתב כיון שאוסר הרמב"ם עם אנשים הרבה רצה לומר שמע מינה שחושב סתם אנשים לפרוצים וק"ל:

ובשדה עם שלשה שמא יצטרך אחד מהם להטיל מים ונמצא מתייחד עם הערוה גמרא פי' דוקא בשדה חיישינן להכי שצריך להרחיק עד שלא יראה חבירו פירועו וגם כשיחזור יראה זה אימת בא וידע לשמור עצמו לפרוש מהאשה מה שאין כן כשהוא בעיר בביתו דאז יש לחוש דשמא הוא עומד אחורי הכותל ויבא מיד.

ורש"י מתיר עם נשים הרבה ר"ל ג' אבל עם שנים לא דמשנה שלמה היא לא יתייחד איש עם שתי נשים:

אלא אם כן עסקו עמהן כו' פרש"י בגמרא שמלאכת אומנתו נעשית לנשים והנשים צריכות ליה ולפי שלבן גם בו כולן מחפות עליו אבל איניש אחריני עם שלשה נשים שרי עכ"ל:

ה"ג ור"ת פירש דאפילו עם איש אחר כו' אחר ברי"ש ולא אחד בדלית וטעם פלוגתתן נתבאר לעיל (ע' בדרישה סעיף ח' כ"פ) מלשון התוס' שהעתקתי:

שני בתים זה לפנים מזה כו' עיין בדרישה:

בית שפתחו פתוח לר"ה אין חשש כו' כצ"ל: (מפני ששונאות זו את זו וכתב רמ"י ולפ"ז אפשר אפילו מי שעסקו עם הנשים מותר להתייחד עם אלו כ"פ):

וכן עם אשה שיש עמה קטנה דוקא בעיר סגי בקטנה אבל בשדה צריך שיהיו עם הקטנה ב' נשים או עוד קטנה אחת:

שיודעת טעם ביאה אינה מוסרת כר כתב ב"י ט"ס הוא בדברי רבינו כו' ע"ש וכן הגיה מור"ש:

אבל איש מתייחד עם האנדרוגינוס כן כתב גם כן הרמב"ם אבל בתוספתא גרס אינו מתייחד עמו וב"י כתב דצריך לומר דגרסתם היה מתייחד. ומכל מקום קשה לי ומאי טעמא דמתייחד עמו ואפשר דלא גזרו באיש עם האנדרוגינוס כיון דאישות שלו עיקר וה"ה אסור לייחד עם האשה וק"ל ויש ליתן טעם משום דאנדרוגינוס תאותו ויצרו לאשה גמורה מש"ה אסור לייחד מה שאין כן איש אחר שאין תאותו למי שאינה אשה גמורה מש"ה מותר לו לייחד עם אנדרוגינוס (ורמ"י שכתב הטעם דאנדרוגינוס אינו ראוי לביאה קשה א"כ למה כתב התוספתא דאינו מתייחד עמו כ"פ):

מספרות זו עם זו בב"ה שבשדות אבל בזמן הזה שהן בעיר אין לחוש:

כדי שלא יכנוס שם איש אבל בששני אנשים בבית הכסא לא חששו שתכנוס אשה עליהן דאשה אחת מותרת לייחד עם שני אנשים כשאינן פרוצים וכנ"ל ולהרמב"ם דאסר גם זה צריך לומר דנקטו לשון המשנה דקתני דאשה אחת מתייחד עם שני אנשים ומיירי בכשרים וכנ"ל:

ובנה אחריה כו' גמרא הוא בפרק שני דסנהדרין דאמרינן התקין רבי יוסי בציפורי וכמ"ש הב"י ודוקא לאחריה משום מעשה שהיה אבל לפניה לא גזרו דלא שייך לומר שמא יגנבוהו: (אלמנה לא תגדל כלב מפני חשד רביעה כ"פ): אפילו קטנים מפני החשד רוצה לומר אפילו פחות מתשע שנים כמש"ר בי"ד סימן רס"ז ע"ש מ"ש ב"י ע"ז כ"פ):

לא ילמד תינוקות יש לדקדק קצת על שינוי הלשון דלגבי דידיה כתב לא ילמד תינוקות וגבי דידה כתב לא תלמד קטנים דהא חשש שתיהן בשביל אבות ואמהות של הקטנים איתא ונראה דאורחא דמילתא נקט שמדרך אמהות לילך אחר בנותיהן והיינו תינוקות ודרך האבות לילך אחר בניהם זכרים והיינו קטנים ולשון רבינו הכי דייק ולפ"ז לכאורה יש ללמד דאשה מותרת ללמד עם נקבות ואיש מותר ללמד עם זכרים מיהו ז"א דהא רבינו בי"ד ס"ס רמ"ה כתב גם באשה לא תלמד עם תינוקות גם במשנה פ"י יוחסין דף פ"ב סתם וכתב בשניהן שוה ז"ל לא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרות ומפרש בגמרא משום אבותיהן ומשום אמותיהן ולא חילק לומר דדוקא איש עם נקבות אסור ורבינו נמשך אחר לשון הרמב"ם שגם הרמב"ם פ"ב מהלכות ת"ת כתב בשניהן תינוקות ובפרק כ"ב מהא"ב שינה לכתוב וכתב באיש תינוקות ובאשה קטנים ע"ש ודוק ונראה דכתב תחלה לשון תינוקות שהוא לשון המשנה ובעלמא שקורא קטנים בשם תינוקות וכמש"ר נמי בסימן י"ז לשון המשנה ז"ל ואפילו שמע מן התינוקות שאמרו מת פלוני כו' ואח"כ כתב ל' הגמרא והפוסקים קטנים:

ונמצא מתגרה בנשים ז"ל מור"ש הוא מדברי הרמב"ם ומה שתפס כאן לשון גירוי וגבי אשה הלומדת קטנים תפס לשון יחוד כתבתי בביאורי סמ"ג עכ"ל (עיין בי"ד ס"ס רמ"ה בדרישה שם העתיק אמ"ו ז"ל כל לשון רש"ל בביאורי סמ"ג ועד"ר כ"פ) ור"ל לשון נמצא מתגרה הוא מלשון הרמב"ם אבל עיקר הדין הוא משנה בסוף קידושין ונלע"ד דלק"מ דרבינו כשכתב הדין אאיש המלמד שלא ילמד תינוקות מפני אמותיהן שייך למתני גביה ל' גרוי שהוא מתגרה באמהות לשכב עמהן משא"כ כשכתב הדין הנשים שהן לא תלמדו עם הקטנים מפני אביהן שאין הניאוף תלוי בה שהרי אין קשוי אלא לדעת האיש ומרצונו לכך לא שייך למיתני בה לשון גירוי אלא האיסור מפני שהיא מתייחדת עמהן ר"ל שהיא מכינה עצמה וע"י כן שמא יבואו לידי ניאוף:

ואם יש לו אשה למלמד כו' הא דלא כתב נמי איפכא דאם יש לאשה איש דמותר ללמד תינוקות דזה נלמד במכ"ש ממ"ש לעיל אשה שבעלה בעיר מותר לייחד עמה מפני שאימת בעלה עליה הרי אפילו יחוד ודאי מותר מכ"ש ספק יחוד דשמא יבואו אבות של בנים ויחדו עמה וק"ל ועד"ר: