אין האשה נחשבת א"א פירוש לחייב הבא עליה משום א"א:

אלא ע"י קידושין וזהו שמסיק וכתב וכשנתקדשה נחשבת כא"א לחייב הבא עליה. ולפ"ז צריכין לפרש מה שמסיק רבינו וכתב וז"ל אבל אם בא עליה אדם שלא לשם קידושין לשם זנות לוקה ה"ק אבל אם לא נתקדשה תחלה כראוי אף שבא עליה שלא לשם קידושין ל"מ דאין נחשבת ע"י א"א אלא אדרבא לוקין על אותה ביאה משום זונה וזה תולה בזה דכיון דאין שם אישות על אותה ביאה ממילא ילקה עליה משום זונה וק"ל ועד"ר והיותר נראה דה"פ דמשום דמעכשיו בא רבינו לכתוב הלכות קידושין ואישות ובאיך ובמה תהיה לקחת לו לאשה ומ"ה התחיל תחלה וכתב דאינה נחשבת אשה לאיש להיות מותרת לו לבא עליה כארח כל ארעא אלא על ידי קידושין דאל"כ פעמים לוקה עליה דהיינו אם בא עליה לשם זנות ופעמים אף שאינו לוקה דהיינו אם ייחדה לו מ"מ אם הוא בינו לבינה כופין אותו להוציא משום נדה וכדמסיק וכאשר יתבאר וק"ל:

לוקה משום לא תהיה קדשה פירוש לוקה מלקות ממש דאורייתא וכן הוא בהדיא במיי' בפ"א מה"א לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה. והא דכתב לעיל בסימן י"ו בשם הרמב"ם גבי הבא על השפחה אל יהא עון זה קל בעיניך מפני שאין בו מלקות מן התורה כו' ולמה לא אמרינן שילקה משום לא תהיה קדשה שהרי התרגם מתרגם ולא ישב גברא מבני ישראל איתת אמה. דא"ל משום דהוה לאו שבכללות שנכללו בלא תהיה קדשה הרבה דברים דא"כ למה מלקין הכא משום לא תהיה קדשה. די"ל הואיל שאין מפרש בהדיא בקרא שמיירי בשפחה אלא שהתרגם תרגם כן אין לוקין מפני התרגם שפשוטו של מקרא מיירי בישראלית והיותר נראה דמ"ש בסימן י"ו דאינו לוקה על השפחה מן התורה מיירי באינה קדשה אלא אף אם תרצה להתייחד לו דבכה"ג קאמר ג"כ בישראלית דאינה לוקה ואם היה לקחה לפלגש בפרהסיא היה מותרת לגמרי ועל כיוצא בזה אמר בשפחה שהוא אסור אלא שאינו לוקה עליה והשתא א"ש שם דאינו לוקה עליה אף שהתרגום תרגם שבלא תהיה קדשה בכללו הוא אוסר שפחה מכל מקום כיון דגוף הקרא דלא תהיה איירי במופקרת אינו לוקה בשפחה וק"ל. והא דאמרינן שהוא לוקה אע"ג שאין מפורש בתורה שהבועל יהיה נלקה דהא דכתיב לא יהיה קדש מיירי במשכב זכור כדפרש"י י"ל מדכתיב לא תהיה קדשה שהיא חייבת מלקות ה"ה שגם הבועל חייב מלקות כמו שהיכא שבלאו והמיתה מפורש בזכר אמרינן שהיא ג"כ תלקה ותמות ה"ה הכא שהלאו מפורש בנקבה שאמרינן איפכא ואע"ג שהכתוב לא מזהר אותה אלא שלא תהיה קדשה דהיינו מופקרת מכל מקום בכלל זה הוא נשמע דהאיש לא ישכב עם המופקרת ואפילו חדא ביאה ולוקה עליה וק"ל:

והיא זונה האמורה בתורה והקשה ב"י דהיינו כרבי אלעזר ואנן קיי"ל כחכמים דאמרינן אין זונה וכו' ותירץ וז"ל ונ"ל דמ"ש כאן והיא זונה האמורה בתורה וכו' עד כזונה האמור גבי תמר עכ"ל ודברי ב"י בזה דחוקין מאוד (ויש להקשות לדבריו למה דנוה לתמר בשריפה אם פנויה היתה כ"פ) כאשר נראה מדבריו לעין כל משכיל. לכן הנלע"ד דמ"ש רבינו והיא זונה האמורה בתורה ר"ל בכל מקום שירצה התורה לכתוב ולכנות מה שנקרא אצלינו זונה דהיינו מופקרת קראה הכתוב בשם קדשה. כי זונה הנזכר בתורה ר"ל דוקא הנבעלה מביאת חייבי כריתות או ממי שאין הקידושין תופסין בה וכמ"ש רבינו לעיל בסימן ו' והיינו זונה דכהן ומיבמה לשוק והיינו זונה הנזכר בתמר ולא מצינו שום זונה בתורה כ"א בהני הנ"ל ואע"ג דכתיב שם ביהודה שחשבה לזונה בעוד שלא הכירה שתמר היתה העומדת ליבם מהא לק"מ שיהודה כיון שראה אותה יושבת באם הדרך חשבה שהיתה מזנה עם הכותים דהא אז רובא דעלמא כותים היו והנבעלת לכותים מחשבה כזונה לכהן וכמש"ר לעיל סימן ו' אבל מופקרת דעלמא לא נקרא בשם זונה כי אם בשם קדשה אלא שבלשונינו נקראת זונה ע"ש שנבעלה שלא לשם קידושין ואישות כ"א לבעילת זנות וזה שכתב רבינו שאם בא עליה לשום זנות לוקה משום לא תהיה קדשה והיא זונה ר"ל "קדשה הנכתב בקרא היא זונה כו' ר"ל הכתוב אזהר שלא יבא עליה אדם לשם זנות וק"ל. ועיין בד"מ שתירץ בקושיא זו וז"ל ונראה דרבינו סתם הכא כדעת הרמב"ם דס"ל דזונה הוי מחייבי לאוין השוין בכל כמ"ש לעיל סימן ו' עכ"ל ואין דעתי נוחה מדבריו חדא דאיך יסתם ויכתב רבינו בדבריו אשר לא ס"ל ועוד דגם להרמב"ם אין זו זונה אלא דוקא דנבעלת לעמון ומואב מצרי ואדומי וכיוצא בהן שאחר שנבעלת לאחת מהן אח"כ נקרא זונה משא"כ זו שקראה קדשה וזונה בעוד שלא נאסרה בלאו השוה בכל שהרי הלאו השוה בכל הוא מכח שהיא קדשה דהיינו זונה ובעוד שלא היתה זונה אין כאן לאו השוה בכל וא"כ איך יקרא זונה קודם שנבעלה ללאו השוה בכל ודו"ק: (ואפילו בא עליה לשם אישות ר"ל שמקדש בביאה שהיא אחד מדרכי הקידושין אפ"ה אינה נחשבת לא"א אם לא שבועלה בפני עדים ואומר שלשם קידושין הוא בועלה כ"פ):

וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל רש"ל לא ידענא מאי וכן דהא לא אוסר הרא"ש אלא משום איסור נדה הא היכא דלא בושה לטבול כגון שידוע בפרסום שנתרצית לפלגש אין כאן זנות כלל (וראיה לדבר שהרי כתב הרא"ש בפ"ק דכתובות והביאו ב"י סימן ל"ד בטעם שאין מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו לקדש אשה דכתב שעיקר המצוה אינו אלא הפריה ורביה וזהו אפשר לו לקיים בפלגש שנשאת בלא קידושין) ולעיל כתב אפילו יחדה לכך משמע שבפרהסיא היא וכבר הארכתי עליו בספרי ביבמות בפ"ב שאין לסמוך עליו בזה כי לא ירד לדעת אביו בראיה גמורה עכ"ל גם לע"ד נראה לדקדק מדברי רבינו מדכתב אפילו לא בא עליה לשם זנות אלא לשם אישות בינו לבינה משמע דאינו חסר כלום אלא מה שבועלה בינו לבינה בלא עדים אבל זולת זה אין שום שינוי דידוע דיחדה לאשה אפ"ה אסור וא"כ אין לנו ראיה מזה מדברי הרא"ש בתשובה שמייתו. מיהו יש לדקדק ולומר דרבינו מיירי דוקא בשאינה מפורסמת מדכתב ובועלה בינו לבינה וכופין אותו להוציאה דלא הל"ל כופין אותו להוציאה אלא ה"ל לומר יבעלנה בעדים לשם אישות וע"ק למה כתב רבינו בינו לבינה הא אפילו אי איכא עד אחד שיודע מזה כל זמן שלא יחד שני עדים מחשב בעילתו בעילת זנות אלא ודאי איירי בכה"ג שאינו מפרסם את עצמו בפני הבריות שמתעסק עמה בתשמיש והכי הצעת דברי רבינו דמתחיל וכתב דאין נחשבת אשתו גמורה כ"א על ידי קידושין ובלא"ה פעמים לוקין על זה והיינו בבא עליה לשם זנות פעמים כופין אותה להוציאה דהיינו בבא עליה בהסתר אף אם נתייחדה לו וגם בא עליה לשם אישות אלא שהוא בינו לבינה ולא יודעים מזה כל חי (כגון שהוא ממשפחה בזויה ומחשב לו לחרפה ליקח אותה לאשה וגם אינו רוצה לגלות שהוא זנחי) דאז ודאי בושה מלטבול אבל כשהיא מיוחדת לו בפרהסיא דהיינו פלגש מזה לא מיירי כאן דאינו שכיח דודאי כיוצא בה לוקחה לו לאשה בקידושין וק"ל ועיין בש"ע דמשמע כדברי מ"ו אלא שכתב שעל פלגש י"א לוקה ול"כ דליכא מ"ד דסבירא ליה הכי ודו"ק: (ואפילו אם הכניסה לחופה פירוש בלא קידושין כ"פ):

צריכה גט מספק שפלוגתא דאמוראי היא אי חופה קונה אי לא:

לקמן בע"ה בסימן נ"ה (דלענין חיוב במזונותיה וקבורתה אי שירשה ויטמא לה ושאר עניינים אינה נחשבת לאשתו אף על פי שנתקדשה עד שתכנס לחופה ע"ש כ"פ):

אמר רב שמלקין אותו והיא מקודשת:

שאין הלכה כרב אלא בהא עיין בדרישה: