אינו נאמן ואע"ג דכתב בסי' ב' בשם הרמב"ם כל הכהנים בזה"ז בחזקת כהנים הן כו' היינו מי שיש לו חזקה אבל מי שבא ממדינה אחרת ואין אנו מכירין אותו אין לו חזקה ואסור לאכול בתרומה דרבנן א"נ י"ל דלעיל איירי שעד א' מעיד שהוא כהן:

לא לקרות בתורה עיין בדרישה:

אבל אוסר עצמו בגרושה כו' משום דשוינהו לכל פסולי כהונה אנפשיה חתיכה דאיסורא:

והנבעלת לו היא ספק חללה פי' המ"מ הנבעלת לו כו' והובא בב"י ונראה דה"ה אם היא חללה דזרעה ספק. דאם הוא ישראל הרי בני ישראל מקוה טהרה לחללית. אבל א"ל דהיא ספק חללה דהא בלא"ה אסורה לכהן שהיא גרושה או זונה. (ונראה לגרוס ה"ה ספק חלל וקאי על בנה כ"פ):

פלוני כהן לוה מנה מפ' כהן יל"ד בדברי רבינו ל"ל לכתוב כן בפני עדים מפלוני כהן וא"ל דזה או זה קא' ר"ל שמעידים על לוה. או על מלוה דעדות זו של מלוה אינו תלוי כלל בשטר כיון שהלוה מעיד על המלוה בלא חתימת עדים מועיל ועוד יל"ד למה לא כתב רבי' אם פלוני לויתי דמהני ג"כ חתימתם כדמשמע בגמ' להדיא והוי רבותא טפי דלשון אני פלוני משמע דהעדים מספרים וכותבים איך שא"ל הלוה משא"כ כשנכתב בשטר פלוני כהן לוה משמע דהעדים יודעים מעצמן שהוא כהן. ועוד דלענין לאכול בתרומה כתב הר"ן בהדיא והביאו הב"י דאפי' אני פלוני כהן חתמתי עד מועיל אע"ג דליכא עדים דמסהדי ע"ז ע"ש. ונראה דרבינו נקט זה לרבותא דסיפא דאע"ג דכתיב פ' כהן לוה מפ' כהן ועדים חתמו עליו אפ"ה לענין יוחסין לא מהני והרמב"ם כתבו בהיפך והתחיל ברישא לענין יוחסין וא"ש טפי וידוע שכל הסימן הזה מל' הרמב"ם הוא אלא ששינה קצת בסדרו. ובזה תפס לשונו דהרמב"ם ולא דק כולי האי ודו"ק:

אבל אין מעליו משטרות וכו' דלשמש על גבי מזבח צריכים ראי' דהיינו ב' עדים כמ"ש בסי' ב':

(שראוהו שנשא כפיו וכן אם קרא אותו בתורה ראשון. הוא בחזקת כהן בזה"ז ר"ל לאכול בתרומה בזה"ז שהוא מדבריהם. וכן מ"ש נאמן הגדול לומר היינו לענין תרומה דרבנן כ"פ: (או שהעידו עליו כצ"ל) ופי' על אביו:

והרי שנים מעידיה עליו שהוא כשר מבואר הוא יותר בדברי הרמב"ם שכתב בלשון הזה מעלין אותו לכהונה שזה האחרון מצטרף לעד הראשון הרי שנים מעידים שהוא כשר ושנים מעידים שהוא פסול ידחו אלו ואלו וידחה הקול והשנים כמאה וישאר כהן בחזקת אביו ועד"ר. ואם נשא גרושה מוציאין (ואין לוקין דהוי התראת ספק כ"פ):

הוא אונן עליהם כו' ז"ל מ"ו ואין מטמא להם (משמע דהולד רואה מיתת שניהם דא"ל שמיירי שמת הראשון וכגון שלקטו עצמותיו לסוף שנים מרובות אונן זה עליהם כמ"ש בסוף י"ד. א"כ הן אוננים עליו היכי משכחת ליה כ"פ) לא משכחת לה בנשואין שפיר דא"כ הראשון הוי מגרש והוה מטמא לראשון ממ"נ (פי' שאם הוא בן ראשון הרי שפיר מטמא לו ואם הוא בן שני וא"כ הוא חלל ומותר לטמא) אלא אשכחן בקידושי טעות וכרבי ישמעאל ע"כ פי' כגון שקדשה הראשון על תנאי ולא נתקיים דאר"י אפי' בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה (ונפקא מיניה בלא גיטה וניסת בתוך ג'. ע' ביבמות [כ:] שם נתבאר הכל כלשון רש"ל גם נתבאר במ"ש פ' כ' דא"ב ע"א כ"פ) גמרא ס"פ נושאין על האנוסה ומיהו י"ל נמי דאינו מטמא להם אינו ר"ל לאביהן אלא ר"ל שאר קרובים של אביו שמחויב ג"כ לאנן ולטמא להם: (ועולה במשמרה של זה חלוקת כהנים בעבודה קרוי' כן כ"פ:)

בד"א בזמן שבאים מכח נישואין כו' כיצד עשרה כהנים כו' לכאורה יש לתמוה ל"ל לאהדורי א' כהנים והלא היה יכול לכתוב גבי ב' כהנים וזנתה עם א' ובתוך ג' נשאת לאחר ובש"ע ה' כן. (רמ"א והוא מתא"מ נכ"ג כ"פ) אבל רבינו דנקט י' כהנים נ"ל ליישב דס"ל אם זנתה עם א' ולאחר נשאת הוה תלינן בבעל שרוב בעילות תולין בבעל ותרוייהו בזנות לא רצה לכתוב דעדיפא ליה לנקוט אפי' בזנות א' (ועד"ר כ"פ):

אבל בזנות משתקין אותו פי' מדרבנן וקרא [במדבר כ"ה) דוהיתה לו ולזרעו אחריו דבעי' מיוחס אסמכתא בעלמא הוא וכי גזר רבנן בזנות גזרו ולא בנשואין מ"ו (והוא גמ' ביבמות (כ:) כ"פ):(ואין ידוע ודאי מי הוא אביו אבל אם ידוע שהכהן מודה הוא כהן לכל דבר ולא חיישינן שמא הפקיר' נפשה לאחרים תשו' הרא"ש כלל ל"ב וכ"כ רמ"א ע"כ כ"פ):

והיו לו ב' נשים צריך להביא ראיה על הבנים כו' די"ל דלמא האחרת גדלתם ונכרכו אחרי':

אע"פ שהביא ראיה עליה פי שהיא בחזקת אשתו מיום שיצאה: (מתה ואלו בניה קאי אדלעיל אם שניהם בחזקת מיוחסין ויצאו שניהן למדינת הים וחזר ובא ואמר אשתי שיצאה עמי מתה ואלו בניה כ"פ):

וא"צ להביא ראיה על הבנים הקטנים הכרוכים אחרי' ולא דמי למ"ש בי"ד סי' ע"ט אם הניחה בהמה מעוברת ומצא מין טמא כגון חזיר הולך אחריה אע"פ שכרוך אחריה אסור שמא לא ילדתו והוא מהגמ' דבכורות [כד.] שאני התם דחיישי' שמא הבהמה ראה ולד אחר ורחמה משא"כ הכא גבי אשה למה לה לרחם על ולד אחר וכיון דכרוך אחריה ודאי הולד דידיה הוי משא"כ גבי בהמה דלא בר דיעה הוא חיישינן שמא ולד אחר ראתה ורחמה וגבי היכא דאית ליה שני נשים חיישינן ג"כ שמא ולד דחברתה הוא ולכך צריך להביא ראיה אע"פ שהולד כרוך אחריה וע"ש בגמר':

וחזקה זו ר"ל דכרוכין אחריה וכן אמ"ש בסי' זה דאם הוחזק אביו לכהן שגם בנו בחזקת אביו קאי ג"כ וכ"כ רמ"א כ"פ):