מדעתה פירוש שנתרצית:

חצרה המשתמרת לדעתה פירש"י לדעתה כלומר על פיה וצוויה הוא משתמר ואפילו היא בטבריא וחצירה בציפורי דחצר מידה אתרבי (מדכתוב אצל גט ונתן בידה דל"ד ידה אלא אפילו חצרה וגגה וה"ה אצל קידושין כ"פ) ולא גרע משליחות ועיין בדרישה:

מקום חלוק בפני עצמו פי' כגון גדר וכדומה לו (וע"ל בסימן קל"ח ושם יתבאר כ"פ):

אינו שאול לה פי' אינו שאול לה בסתם בכלל החצר שהשאיל לה מאחר שהוא מקום חשוב בפני עצמו לא אמרינן שהשאיל לה תרי מקומות:

או בצידי ר"ה ז"ל ב"י אף על גב דבמתני' בפרק הזורק תנן היתה עומדת בר"ה כתב רבינו בסימטא או בצידי ר"ה משום דרב אית ליה בפ"ק דמציאה דבר"ה לא תקנו ד' אמות וא"כ ע"כ לומר דר"ה דקתני מתני' היינו סימטא וצידי ר"ה וכ"כ התוס' ורשב"א:

ואם נשארו פי' הקידושין:

כיון שקדם הוא לתוכן כו' פי' מש"ה אינן קידושין לגמרי אבל אם שניהם עומדין בד' אמות מתחלה ואין ידוע איזה מהן קודם או באים כאחד הוא ספק קידושין כן הוא בגמרא באוקימתא קמייתא והא דלא כתב רבינו דאם ב' עומדים תוך ד"א שזהו מע"מ והוה ספק קידושין ה"פ משום דרבינו לא כתב כאן אלא אוקימתא דר' יוחנן דהלכתא כוותיה אלא דס"ל בלא האי אוקימתא בדינא דתוך ד"א שלו או שלה אפילו ר' יוחנן מודה דאמר כן בעלמא וכמ"ש ב"י ומש"ה כתב מ"ש בפשיטות במקום אחר ולא כתב דין מע"מ דד"א שאינו מוזכר במקום אחר וק"ל:

כתב הרמב"ם ז"ל היו שניהם עומדין ברשות הרבים וברשות שאינו של שניהם פירוש דהיינו סימטא או צידי ר"ה והרמב"ם אינו סובר הדין של ד"א דלעיל אבל רבינו סובר ג"כ הדין של הרמב"ם דהיינו אם זרק הקידושין קרוב לה או קרוב לו הוא חוץ לד' אמות של שניהם דלא שייך למימר דד"א זכין לה תולה במי שיכול לשמרו ולכך לא כתב רבינו והרמב"ם ז"ל כתב דהיה משמע שרבינו אינו סובר הדין של הרמב"ם ועיין בדרישה:

שניהם יכולין לשומרו זהו כו' ואע"ג דבגמרא אמר שניהם יכולין לשומרו ושניהם אין יכולין לשומרו זהו כו' וכן הרמב"ם במיימוני בפ"ה מהלכות אישות נקט שניהם מ"מ רבינו השמיט כששניהן אינן יכולין לשומרו דאין נפקותא לענין דינא כששניהם אין יכולין דלא מתקדשת כלל לאפוקי כששניהם יכולין לשומרו הוי ספק קידושין והגמ' שנקט אין יכולין לשומרו וכן הרמב"ם משום לפרושי הלשון של מחצה על מחצה קאתי והיכא ששניהם אין יכולין לשומרו נמי מע"מ מיקרי ועיין בש"ע שכתב גם כן שניהן אין יכולין לשומרו ואפשר דלטעמו אזיל דס"ל דלהרא"ש א"צ שמירה כלל ומש"ה לא הזכיר שם בריש הסי' שום שמירה בחצירה ועיין בתוס' שפירשו שניהן אינן יכולין לשומרו ר"ל כל א' בפני עצמו אבל ביחד יכולין לשומרו ורבינו נראה דלא רצה להאריך ולכתוב כן. ועיין בח"מ סימן ק"כ לענין חוב דשם הארכתי וע"ל סי' קל"ט לענין גיטין ובמשנה פרק הזורק משוה דין קידושין וגיטין וזריקת הלוה למלוה חובו ורבינו מחלק בדין גט וחוב ע"ש בב"ש וח"מ ושם ביארתי:

או אפילו שלא לדבר האבוד כו' ואף על דבגמרא אמרינן נטלתו וזרקתו לים או לכל דבר האבוד אינה מקודשת ופריך הא שדיתינהו קמיה מקודשת הא קאמרה שקול לא בעינא ומתרץ ל"מ קאמר ל"מ שדיתינהו קמיה דלא הוו קידושין כו' משמע דפשיטא הוא היכא שזרקתו לפניו שאינה מקודשת ולמה כתב רבינו אפילו שלא לדבר האבוד כו' י"ל דרבינו כ"כ לסברת המקשן דס"ד למימר דדוקא זרקתו לים קאמר וכך הוא הסברא לפום ריהטא דיותר אינה מקודשת היכא דזרקתו לדבר האבוד מהיכא דזרקתו לדבר שאינו אבוד וק"ל: (זרקתו לפניו אבל אם אמרה לו מעיקרא קדשני אע"ג דזרקתו אח"כ הוי מקודשת כ"פ):

אמרה תנהו לפלוני כו' אינה מקודשת פירוש הואיל שהתחיל ואמר התקדשי לי במנה והיא השיבו תנם לאבא כו' משטה היא בו כלומר תן מעותיך לאחרים לאפוקי אם היא התחילה ואמרה תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת כדלעיל סימן כ"ט וכן פירש רש"י מור"ש וזהו שדקדק רבינו בלשונו שכתב אמרה תנהו בכנוי ור"ל שקאי על מה שכתב למעלה אמר לה התקדשי לי במנה כו' וע"ז אמרה תנהו ר"ל המנה שאמרת:

אבל אם אמרה תנהו לפלוני כו' פירוש אפילו התחיל הוא אפ"ה מקודשת הואיל שאמרה שיקבלו לי לא שייך למימר שהיתה משטה בו (ואפי' לא חזר ואמר התקדשי לי דכיון שאומר תחלה התקדשי כו' כ"פ):

כגון שיחדה לו הסלע פירוש תן על הסלע שלי או על סלע פלוני ואותו סלע הוא שלה ועיין בב"י:

אפילו נתנו על שלה אינה מקודשת דלא סמכה דעתה הואיל שלא הזכירה סלע שלה:

ומפרשים התו' עיין בדרישה:

ורץ אחריה לנושכה מיבעיא מי אמרינן גמרא ומקני נפשה בההיא הנאה דקא מציל לה מיניה א"ד א"ל חיובי מחייבת לאצולי:

אפילו בעני המוטל עליה לפרנסה דאמרה ליה כי היכי דמחייבי ביה אנא מחייבי ביה את (ולא דמי לכלב שרץ לנושכה דהוי ספק קידושין דאפשר דהצלה דגופה חשיבה לה טובא וגמרה ומקנה נפשה כ"פ) וכל זה מבואר בדרישה ע"ש:

י"א אם אמרה תן ככר לפלוני כו' פירוש שהיא התחילה לומר כן ועיין בדרישה: