אין מקדשין בפחות מש"פ דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון דבעינן כסף כדפרישית לעיל בסימן כ"ט:

א"צ לשום אותו תחלה כו' ולא אמרינן דלא סמכה דעתה:

קדשה בדבר שאין בו שוה פרוטה פירוש באוכל או בכלי:

צריכה קידושין אחרים שלא יבעול אותה בלא קידושין דדלמא קידושי הראשונים לא הוו קידושין (ובמרדכי פ"ק דקידושין ד' תרנ"ט דאפילו היו הראשונים קידושי טעות אין צריך לחזור ולקדשה דבעילתו קניא וא"צ קידושין אחרים ד"מ כ"פ):

ונושא שני ודוקא שלא בא עליה השני קודם שגירשה הראשון דאם לא כן נאסרה על הראשון מספק כדין א"א שזינתה תחתיו וכשם שנאסרה לבעל כך נאסרה לבועל מהרי"ק (שורש פ"ד וכתב דאפילו נשאת ע"פ הוראת חכם אסור לזה ולזה כ"פ):

אבל לא יגרש שני וישא הראשון שלא יאמרו גירש ראשון ונושא שני ונמצא מחזיר גרושתו (וע"ל סימן ט"ו כ"פ) ונ"ל דמה"ט אם ראשון מת ג"כ לא ייבם אותה אחיו ועיין מ"ש רבינו לקמן בס"ס זה במקדש חצי שפחה ונשתחרר כו' דאם מתו כו':

ולהוציאה משני (אם נשאת לו קודם שגרשה הראשון כדלקמן סי' מ"ז כ"פ) דהא השני בא עליה קודם שגירשה הראשון דהא יש ולד ממנה:

והטעם משום כו' זהו מדברי רבינו שנתן טעם אדלעיל שאמר שאם קדשה בדבר שאינו שוה פרוטה הוי ספק קידושין (ומש"ר משום שמא ש"פ אף על גב דאפילו בודאי ש"פ בשום מקום כשהוא כאן אינו ש"פ אינו ודאי קידושין לדעת הרא"ש כדבסמוך י"ל דלרבותא נקט דאפילו בכה"ג הוי ספק קידושין כ"פ) וכתב ב"י ז"ל דברי רבי' פה בלתי מסודרים שלזה לא ניתן לכתוב כאן שאין לו קשר וענין עם הסמוך לו עכ"ל:

אם ידוע ששוה פרוטה בשום מקום פי' בדבר המתקיים (ואפילו אינה שוה פרוטה כאן ועדרי' כ"פ:

אבל ר"י כתב שאפילו ידוע כו' פירוש דר"י סבר שאין האשה מקדשה נפשה אלא דוקא בש"פ במקומה והא דאמרינן שמא שוה פרוטה במדי לאו למימרא דאי ידעינן בוודאי ליהוי קדושין גמורין אלא לומר דאפילו בסתמא חיישינן שמא ש"פ במדי (ור"ל לרבותא נקט דאפילו בכה"ג אמרי רבנן דהוי ספק קידושין כ"פ) אבל אה"נ דאפילו ידעינן דש"פ במדי לא הוו קידושין גמורין והטעם דחיישינן משום גזירת הרואים משום דשמא יש כאן א' מאנשי מדי ואם יראה שאין חוששין להם כאן אף במקומו לא יחוש להם ולפ"ז אפילו בדבר שאינו מתקיים יש לחוש מפני הרואין שממקומות אחרים אבל הרמב"ם לא יכיל לסבור טעם זה דא"כ למה כתב דאם יפסיד קודם שיגיע כו' מאי הוי אם יפסיד יש לחוש מ"מ משום הרואה ממקום אחר שיעשה ג"כ כך במקומו אלא ודאי טעמו מאחר שהוא שוה פרוטה בשום מקום כאילו הוא שוה בכאן מאח' שיכול להוליכו שם ואין לומר דרבנן גורו דאם הוא ש"פ בשום מקום ודוקא בדבר שלא יפסיד דאם כן לא היה טעם לגזירה זו משום רואה ליכא למימר דא"כ לא הוה חלוק בין דבר המתקלקל לאין מתקלקל ואי משום שהאשה יוליכנו לאותו מקום שזה ודאי אין סברא שתוציא מנה על ש"פ אלא ודאי טעמו שסבר גזירת הכתוב הוא שאם הוא ש"פ בשום מקום אז שם ממון עליו הואיל שאפשר שיוליכנו לאותו מקום ולפי דבריו הא דאמרינן בכל מקום חיישינן שמא יש בו ש"פ במדי והוי ספק קידושין ר"ל ספק קידושין דאורייתא ולר"י הא דקרי ליה ספק כלומר רבנן עשאוהו כספק שאינה מותרת לאחר בלא גט:

הוי קידושי ודאי ונ"מ דאם קבלה קידושין מאחר אחר קידושי ראשון דקידושי שנייה אינן כלום:

ע"י עדים שהיה בו ש"פ פירוש ועכשיו אין בו ש"פ:

ולא שרינן לה ומיירי כשקדש אותה אמר לה בפירוש שיש בו ש"פ בכאן ועל תנאי זה קבלה אותן דאל"כ אף אם לא היה בו ש"פ בשעת קידושין שמא במדי ש"פ ומאי קאמר ולא שרינן לה הא בלא"ה לא שרינן לה. ואפשר נמי לומר דמ"ש ולא שרינן ר"ל הולד דאע"ג דכתב הרמ"ה לעיל דלא חיישינן לפסול הולד ממנו בכה"ג לא שרינן:

התקדשי לי בתמרה זו כו' אם אין באחת מהן כו' דכיון דקאמר התקדשי התקדשי כל חדא וחדא הוי קידושין באנפי נפשיה:

אינה מקודשת ודאי ר"ל אלא הוי קידושי ספק דשמא ש"פ במדי אפי' באחת: (היתה אוכלת ראשונה אסיפא דמילתא קאי באומר בזו ובזו דלא חלו הקידושין עד שיגמור כל דבריו שאמר מלת ובזו שבאחרונה משא"כ כשאמר התקדשי באלו דאז במלה אחת נגמר כל דבריו ונגמרו הקידושין כ"פ):

ואם יש בנשארות שלא אכלה:

וכתב הרמ"ה ה"ה נמי כי אמר בזו כו' דדוקא כי אמר בזו ונתן לה מיד אותה תמרה ואוכלת וחוזר ואומר ובזו ונתן לה ואוכלת משא"כ כשאמר בזו ובזו ובזו ואחר שאמר על שלשתן ובזו נותן לה ראשונה ואוכלת כל פעם קודם קבלת השנייה או השלישית וק"ל:

ור"י פי' דאפילו גמר כו' היינו לומר שאע"פ שגמר כל דבריו קודם שקבלה אותם וכשקבלה אותם היא נוטלת מידו ראשונה ראשונה ואוכלת אינם מצטרפות כיון שחלקם זו מזו כלומר שלא אמר לה התקדשי לי באלו ב"י (אבל מ"מ מקודשת מספק שמא הוא ש"פ במדי כ"פ):

אמר לה התקדשי לי חצייך בחצי פרוטה כו' (וכתב הר"ן דמיירי שדבר לה כן בפעם אחת או תוך כדי דבור אבל אם אמר לה עכשיו חצייך בפרוטה ושתק וא"ל אח"כ חצייך האחר בחצי פרוטה לאו כלום הוא וכן כל האבעיות האלו מיירי בכה"ג כ"פ) כל אלו אבעיות הן בגמרא ועיין בדרישה:

לחצאין מקודשת דגברא ראוי לב' נשים (וז"ל הרמב"ם פ"ג דאישות הא למה זה דומה לאומר לה תהא את אשתי ואחרת שנמצא שאין לה אלא חצי איש עכ"ל כ"פ) אבל אשה אינה ראוייה לב' אנשים:

או הרי את מקודשת לי ולפלוני אין זה זו ואצ"ל זו די"ל הואיל ולא הזכיר שם חצי אלא אמר לה הרי את מקודשת לי ה"א מקודשת לי לכולה (תו לא יחול מ"ש לפלוני קמ"ל:

הוו ספק קידושין דבעיא הוא בגיטין ד' מ"ג ע"א ועלה בתיקו:

לחייב עליה אשם פירוש אם בא עליה אחר (ועיין בס"ס ע"ד כ"פ):

ואח"כ קדשה אחר שניהם הוו ספק קידושין דפלוגתא הוא בגמרא רב יוסף בר חמא אמר רב נחמן פקעי קידושין ראשון ופרש"י השחרור הפקיעה ומקודשת לשני שהרי נשתנה גופה והוי לה כקטן שנולד רבי זירא אמר רב נחמן גמרי קדושי ראשון ולא אפסיק הלכתא כמאן לכן צריכה גט משניהם:

או אחד מגרש ואחד נושא ואפילו השני מגרש וראשון נושא ולא דמי למ"ש לעיל בסי' זה בקדשה בפחות משוה פרוטה דשאני הכא דהכל יודעי' דקידושי ראשון בעוד חצי שפחה לא היו ודאין ולכך בא זה וקידש אותה דסבר דקידושי הראשון פקעי:

אחיו של אחד חולץ ואחד מייבם דממ"נ אם קידושי ראשון קידושין קידושי שני אינן קידושין ויכול אחיו השני לישא אותה דהא אינה אשת אחיו כלל ואם קידושי השני קידושין הרי מייבם אותה או איפכא כשבא אחיו של ראשון לישא אותה אבל לא יבם אותה האחד מתחלה ואחר כך יחלוץ לה השני דלמא יפגע ביבמה לשוק ודינים אלו יתבארו בסי' מ"ד וע"ש:

ושלח לה אחר כך סבלונות כו' ע"ל מ"ש בסי' מ"ה:

וכתב הרמ"ה דוקא דקדיש בכספא כו' כתב ב"י דין זה פשוט ואינו שייך לשילוח סבלונות כו' ונלע"ד משום דבגמרא קאמר לא חיישינן (ואפילו ספק קידושין לא הוי כ"פ) הוצרך לומר דהאי לא חיישינן ה"ט משום דקדיש בכספא:

שוודאי בעל לשם קידושין דאדם יודע דאין קידושין בפחות מש"פ וגמר ובעל לשם קידושין שאינו עושה בעילתו בעילת זנות (וכתב הרא"ש והיינו בדאיכא עדי יחוד דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ב"י וע"ל סי' כ"ח כ"פ) וכתב ב"י ז"ל ואע"ג שכתב הרא"ש שיש גדולים שאמרו שצריכה גט מספק וראוי להחמיר נראה דלא קאי אלא למקדש על תנאי ובעל אבל במקדש בפחות מש"פ ובעל שכתב אחר כך נראה לדברי הכל הוי קידושי ודאי עכ"ל ועד"ר: