Prisha, Even HaEzer
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ומצוה היא שתתקדש ע"י עצמה דמצוה רמיא עלה לקיימא בנפשה וכדתנן האשה מתקדשת בה ובשלוחה ודייקינן בה יותר מבשלוחה כדפרישית לעיל בסימן ל"ה בדרישה:
אם תוכל פי' אבל אם לא תוכל א"צ לדחוק עצמה בשביל כך וכמ"ש ג"כ לעיל ריש סי' ל"ה:
כמו שיש באיש דהתם אמרי' שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו אבל באשה אמרי' טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו:
כדפרישית לעיל ר"ל הא דבאיש יש איסור פירשתי לעיל בר"ס ל"ה:
שהשליח אומר קדשתיה לך פי' השליח משיב על דברי האיש שאמר הרי פלונית ששלחה לך מקודשת לי השיב הוא על דבריו שמקודשת לו או יאמר הן וכך הוא הגירסא בכל ספרי א"ה שלפנינו וכן בש"ע וכתב הרמב"ם שהשליח כו' ואם אומר הן דיו ואפילו שתק "אם היו עסוקין כו' ול"ג "ואם היו בוי"ו. וכך פירושו אם אמר הן דיו אפילו לא אמר בפירוש קדשתיה לך אבל אם שתק ולא השיב מידי משמע דאינו די ואע"ג דאם היא בעצמה מקבלת קידושין אינה צריכה להשיב מידי. שלוחה גרע וצריך להשיב: ומ"ש ואפילו שתק אם כו' לכאורה משמע אדלעיל קאי שכתב "ואומר האיש "לשליח "הרי כו' וע"ז כתב ואפילו שתק המקדש אם היו עסוקין כו' אבל דוחק לומר כן דא"כ ה"ל לכתוב זה קודם כתב הרמב"ם למה הפסיק במה שהשליח משיב ועוד דאי קאי אדלעיל אמקדש למה כפל דבריו שכתב ואפילו שתק אם היו כו' ולא פי' ולא אמר דבר פשיטא דאם שתק דלא פי' ולא אמר דבר ועוד דהל"ל אפי' אם שתק "המקדש כיון דלפני זה מהשליח איירי לכן נראה דמ"ש ואפילו שתק קאי אשלוחה וה"פ ששלוחה אמר קדשתיה לך או הן ואחר כך אשמועינן דאפילו אם שתק שלוחה אם היו עסוקין באותו ענין ונתן המקדש לשליח ולא פי' המקדש ולא מידי דיו ג"כ בשתיקת השליח דדוקא אם לא היו עסוקים באותו ענין צריך שישיב שלוחה קדשתיה לך או הן אבל אם היו עסוקים באותו ענין אפילו אם שתק דיו ועיין בדרישה:
אלא מדעת השליח (וע"ל בסי' ל"ב דיש חולקין בזה כ"פ) הרמב"ן חולק על זה וסובר דכותב דוקא מדעת האשה דומיא דגט: (אמרה לשליח קבל הקידושין כו' כדלעיל בסימן ל"ה גבי שליח האיש ושם נתבאר ע"ש כ"פ):
וצריכה גט משניהם פי' אם רוצה לינשא לעלמא לשלישית:
ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס ודוקא שנותן גט בתחלה (ע"ל בסי' ל"א סעיף ו' כ"פ) ועיין בדרישה:
אע"פ שנעשית לה צרה ואשמועינן אפילו אם לא נתרצית בפירוש להיות שלוחה אלא שתקה וקבלה קידושין סתם אפ"ה אמרינן שבשביל שתיהן קבלה וכמ"ש רבינו בסמוך ולא אמרינן שודאי לא הסכימה דעתה להיות שלוחה להכנים צרה לביתה ועיין בדרישה. (ה"ג בשביל שנינו "והיא "לא "אמרה "כן "אקבל "בשביל "שנינו אלא שתקה כו' כ"פ):
אלא ואת הרי זו כו' שידים שאינן מוכיחות הוא ומ"ה הויא ספק מקודשת ולא ודאי (מיהו אם נתן כסף קידושין לשתיהן שתיהן מקודשות ודאי ע"מ כ"פ) וכמ"ש לעיל סי' כ"ו ואע"ג דגבי נזיר אם נזיר עובר לפניו ואמר אהא הוי נזיר שאני הכא הואיל שקדש כבר אשה אחת מסתמא לא קידש ג"כ השנייה:
שאין האב יכול ליעשות שליח פירוש שליח של בתו בוגרת שיקבל קידושיה במקומה והטעם דהרשב"א כתב הרא"ש דנ"ל משום גזירה שמא יבואו לומר שבקבלת האב הקידושין מתקדשת דומיא דקטנה. וע"ש בתשובת הרא"ש כלל ל"ה דין ב' דשם משמע דהרשב"א דאוסר קאי אאיש שרוצה לעשות שליח לאבי הבת לקדש לו בתו כי כן כתב שם ז"ל אחר שאלת אם האב יכול לעשות שליח לקדש בתו בשליחות המקדש וכתבתם שהרב רשב"א לא הורה הדבר להתיר לא יכולתי למצוא טעם וראיה לדבריו כו' עד ואולי טעמו כאילו גוזר גזירה אטו בתו הקטנה שאם יעשה שליח לקבל קידושין לבתו הגדולה שהיא מתקדשת בקבלתו כמו בבתו הקטנה וגזירה חדשה היא זו לא מצינו דוגמתה בתלמוד (ואדרבא בתלמוד מצינו דהאב נעשה שליח מבתו לקדשה וכמש"ר בסי' ל"ז סעיף י"ב ז"ל ועשתה אותו שליח לקבל הקידושין ואפשר דהרשב"א מודה דמדין התלמוד האב נעשית שליח ממנה אלא כתב שהאחרונים גזרו ועל זה כתב הרא"ש דגזירה חדשה היא לא מצאנוה ושבעל העיטור שהיה ג"כ אחרון לא ס"ל הכי ועמ"ש שם בסימן ל"ז) והנה מצאתי בספר העיטור כו'. והנה בריש השאלה כתב בהדיא בשליחות המקדש ואף שכתב אחר כך ז"ל שאם יעשה שליח "לקבל קידושין לבתו ע"כ צריך לומר שלשון קבלה לאו דוקא קאמר דהא מהאי גזירה וחששא דהרשב"א ג"כ אסור לעשותו שליח אפי' להוליך ולהביא לה קידושין וכמו שנתבאר בריש השאלה וחד טעמא לגזירה הוא ולמה נקט איסור קבלה לחוד אלא ודאי ל"ד קאמר אלא רצה לומר לקבל קידושיה מיד המקדש אסור הן שתתקדש מיד בקבלת האב הן להוליך הקידושין לידה וגם לשון "יעשה שליח כו' משמע קצת דמשליחות המקדש מיירי והא דמייתי הרא"ש ראייה מבעל העיטור ושם איירי מחשש שהבת עשתה לאביה שליח ראייתו מכח כל שכן דאם בזה לא חששו אף על פי שהיא גזירה קרובה ק"ו שלא נחשוש כשעשאתו המקדש שליח ומיהו אכשר לומר דרבינו בכיון קבעה השאלה בסימן זה ללמדינו דאפילו בתו יכולה לעשותו שליח וכל שכן המקדש. וראיתי בספרים שהגיהו לכתוב וא"א הרא"ש ז"ל כתב בלשון פלוגתא אדברי הרשב"א ושלא לצורך הגיהו כן מאחר שהרא"ש בעצמו הביא דברי הרשב"א וחלק עליו כנזכר לעיל שייך לומר וכתב א"א הרא"ש ז"ל ורצה לומר הרשב"א כתב כן וכתב עליו א"א הרא"ש שדבריו ל"נ כמו שסיים רבינו וכתב ז"ל וסיים א"א ז"ל כו' ודו"ק:
היכא דקידש ראובן פירוש שקבל קידושין משמעון והיא לא עשאתו שליח לקבל:
אי קבלתה לסבלונות חיישינן כו' פי' קמ"ל בזה תרתי דאפי' אי קבלה סבלונות אין כאן קידושי ודאי אלא חיישינן לקידושי ספק ואח"כ כ' דאפי' לא שלח לה סבלונות קידושי ספק מיהא הוי והסבלונות לא מעלין ולא מורידין כמ"ש ס"ס ל"א וע"ל מ"ש בסי' מ"ה:
דלמא מצבתיה פירוש נתרצית ואע"ג דאמרינן לעיל סימן ל"ה דאם לא אמר לו לשדכה לו והלך וקדשה לו אינה מקודשת ל"ש אב ל"ש אחר מ"מ הכא גבי בתו שאני וחיישינן טפי דאשה בכל דהו ניחא לה וכ"כ הרא"ש שם בתשובה ועד"ר:
מתוך תשובה זו למדת שהאב נעשה כו' מדחייש דלמא נתרצית וצריכה גט מספק ואי לא יכול ליעשות שלוחה למה צריכה גט מספק והא אפי' אם עשאתו שליח בפירוש א"צ גט שאינו שלוחה ואף א"ת הואיל דמן התורה נעשה שלוחה אם עשאתו שליח לפיכך צריכה גט (ומה"ט נמי אין להביא ראייה מתשובה זו מדקאמר ולא שויתיה שליח דמשמע דיש בידה כח לעשותו שליח דאיכא למימר דלמא פשיטא ליה לבעל העיטור דלא מצי שויתיה שליח אלא ס"ל שאם עשאתו שליח גזרו חז"ל והחמירו להיות מקודשת מספק וקמ"ל הבע"ה דהאי ספק הוא באפי' לא שויתיה שליח אבל מסיפא דייק שפיר דא"כ למה גזרו) מ"מ הואיל שלכתחלה אסור שיעשה שלוחה מסתמא לא נתרצית למעשיו שעבד באיסורא ולמה ניחוש לומר שמא נתרצית: