בין שהיה התנאי מהאיש או מהאשה פי' בין שהתנה האיש דבר שהוא טובתו ותולה האיש הקידושין בו בין שהוא לטובת האשה והתנהו האשה שאינה רוצית להתקדש כ"א בתנאי זה אבל אם התנה האיש תנאי שהוא טובת האשה או איפכא אמרינן דפטומי מילי נינהו אם לא שהתנה בתחילת הקידושין וכמש"ר חילוקים אלו בח"מ ר"ס ר"ז ע"ש:

וכיצד הלכות חנאו צריך שיהא כפול כו' שכל הני מצינו בתנאי משה עם בני גד ובני ראובן שנאמר ויאמר אל יהושע אם יעברו וגו' כל חלוץ וגו' ונתתם להם ואם לא יעברו חלוצים וגו' ונאחזו בתוככם וגו'. וכל הני תנאים מפרש ואזיל רבינו: כנ"ל ודו"ק:

ושיוכל לקיימו ע"י שליח כן הוא הגירסא בדפוס ב"י וכתב ב"י עליו ז"ל כיון דבקידושין לא בעינן אפשר לקיימו ע"י שליח לא ניתן תנאי זה לכתוב בהל' אלו ויש לתמוה על רבינו שכתבו פה (ועיין מ"ש מזה בח"מ סי' רמ"א) וכן יש לתמוה למה לא כתב בתחלת סי' זה דבעינן שיהא תנאי שאפשר לקיימו ואע"ג שכתבו לקמן בסימן זה ה"ל לכתבו סמוך לאחרים ע"ש. ובי"ס ראיתי שכתב ושיוכל לקיימו ותו לא וא"ש הכל שכתב רבי' מה שראוי לכתוב ודילג מה שאין ראוי לכתוב כמ"ש הב"י וטעם של ב"י שאין ראוי לגרוס כאן ושיוכל לקיימו ע"י שליח עיין בדרישה:

ואם לא תתני לי לא תהיה מקודשת כו' רבותא קמ"ל אפילו אמר באם לא [בעי'] תנאי קודם למעשה והואיל שבתחלה אמר המעשה קודם לתנאי אינו תנאי (ולא אתי תנאי ומבטל המעשה דקדמו ואע"פ שלא נתנה לו המנה היא מקודשת כאילו לא התנה כלל כ"פ):

שכתב אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה כו' מלשון זה משמע דהרמב"ם סבר דתרתי בעינן נתינה וג"כ אמירה בשעת הנתינה והיינו שאמר הרי את מקודשת לי בשעה שנתן הדינר בידה אז אין מועיל התנאי אבל אם נתן הדינר בידה ולא אמר הרי את מקודשת לי ואח"כ אמר אם תתני לי הרי את מקודשת ה"ז מקודשת דזה מיקרי תנאי קודם הואיל שנתן הדינר בידה קודם שאמר שום דבר ובתורת פקדון נתן לה ולא בתורת קידושין ואם אח"כ אמר לה אם תתני לי כו' הרי את מקודשת לי זה חשיב תנאי וצריך לקיימו ומש"ה א"ש דמסיק וקאמר פשיטא כיון דנתן בידה כו' דאם איתא דהרמב"ם סבר דאפילו אם כבר נתן בידה הדינר ואח"כ אמר אם תתן לי הרי את מקודשת כו' דאינו תנאי מאי קאמר רבינו פשיטא דלמא המשנה אתא לאשמעינן דאפילו בכה"ג אינו תנאי אלא ודאי גם הרמב"ם מודה בזה דהוי תנאי. ואין להקשות דלמא גם הרמב"ם סבר דבעינן שיאמר התנאי קודם למעשה כדדייק לישניה שכתב והשלים ואמרה אם "תתני לי מנה הרי "את "מקודשת "לי ואע"פ שהקדים לומר הרי את מקודשת לי הרי ג"כ סבר הרמב"ם שאח"כ חזר וכפל התנאי וא"ל אם תתני לי הרי את מקודשת ואם לא תתני לא תהיה מקודשת וכבר נתבאר בשם המ"מ דאע"פ שהקדים לומר שלא כדין אם אח"כ חזר ואמר התנאי כדינו תנאו תנאי די"ל זיל בתר טעמיה הואיל שסבר מה ששנה במשנה כל תנאי שיש מעשה בתחלתו אינו תנאי פירושו של מעשה היינו מעשה ממש שנתן הדינר בידה וא"כ היכא נזכר שיהא הדיבור של תנאי קודם לדיבור של מעשה וק"ל ולפ"ז צ"ל שלרבותא כתב הרמב"ם שאע"פ שחזר ודיבר כל התנאי כדינו אפ"ה התנאי בטל כיון שהקדים הנתינה אבל ודאי מיירי שג"כ אמר דוקא בשעת נתינה. וטעם מחלקותם דהרמב"ם מפרש המשנה ששנה כל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל היינו שהקדים המעשה בפועל ונתן הדינר בידה ואח"כ התנה התנאי בזה הוי התנאי בטל ושאר מפרשים פירשו מעשה היינו שאמר הרי את מקודשת לי ור"ל שבאמירה הקדים המעשה קודם לתנאי אפ"ה אינו תנאי אע"ג שהשלים כל התנאי קודם שנתן הדינר לידה:

ולא נהירא דמילתא דפשיטא היא כו' פי' ולא היה צריך המשנה לאשמעינן דין זה שאם מעשה דהיינו שנתן הדינר לידה ואח"כ התנה דלא הוי תנאי ועיין בדרישה: (ה"ג ולא כפל לומר ואם לא תתני לי לא תהיה מקודשת או שלא כו' כ"פ):

אלא אמר אם הדינר שאני מקדשך בו שלי תהא מקודשת כו' וזה אינו תנאי מפני דהוי המעשה והתנאי בדבר אחד ואינו דומה לתנאי דבני גד ובני ראובן. ומשמע דמקודשת אפילו אם הדינר אינו שלו וק' אם אינו שלו איך תהיה מקודשת והא אין מקדשין אלא בדבר שהוא שלו ולא בגזל וא"ת דמיירי כגון שגזל דינר ונתייאשו הבעלים ממנו קשה דזה נקרא שלו ממש הואיל שהבעלים מתיאשים ממנו וכמ"ש בסימן כ"ח וי"ל דמיירי שיש בידו דינר שניתן לו במתנה ע"מ להחזיר או שיש בידו בשאלה לזמן ידוע שמקדשין בו כמבואר לעיל בסי' כ"ח ועיין בדרישה:

או שהקדים הלאו שאמר אם לא תתני כו' ואם תתני לי תהיה מקודשת כו' אבל אם אח"כ חזר והזכיר בלאו אחר שאמר "ואם "תתני "לי תהיה מקודשת הרי זה תנאי גמור (וכ"כ הר"ן בפ' מי שאחזו ד' תקצ"א) י"א דאפילו לא פירש כל דיני תנאי רק אמר סתם כתנאי בני גד ובני ראובן הוה תנאי גמור וכ"כ רמ"א (בשם הגהות מיימון פ"ו) ע"ש וכ"כ הרא"ש וכתבו רבינו לקמן בח"מ סימן רמ"א ע"ש: (להפליגה בדברים פרש"י שאין בלבו לשים תנאי אלא להקניטה בעלמא מרחקה ודוחה אותה בדברים כ"פ):

ע"מ שתבעל לאבא נראה דה"ה אפילו לאדם בעלמא שאינו ערוה עליה נמי אינו תנאי דאם יבא עליה יעבור על איסור א"א דכיון דאמר ע"מ יחולו הקידושין למפרע אם יבא עליה והא דנקט אבא משום דעיקר הדין גבי גט מיתני (וע"ל סי' קמ"ג כ"פ) התם בגיטין דף פ"ד ע"א והתם דוקא נקט אבא ואביך שהיא ערוה עליה שהרי אף אם תתגרש למפרע מ"מ כלתו אסורה לו אפילו לאחר גירושין של בנו ומכ"ש אביה משא"כ אחר כיון דנתן הגט ע"ת לידה וא"ל ע"מ שתבעלי לפלוני אין לו שום ערוה עליה שהרי בבעילתו אותה תהא מגורשת למפרע. ומ"ש שם רש"י וב"י הביאו דלאחר אפשר למשחדו בממון ואם לא ירצה לבעלה באיסור יבעלה בהיתר ר"ל אם לא ירצה לבעלה דרך זנזת ישאנה אותו שהרי מותרת לו כיון שתהא מגורשת למפרע כמ"ש משא"כ באביו ואביה וק"ל. תדע שהוא כן דאל"כ קשה הא דמסיק רבינו וכתב ז"ל אבל אם התנה עליה שיתן לו פלוני חצירו או שישיא בתו לבנו כו' ולא קתני נמי ע"מ שתהא לאיש פלוני או תבעל לו דה"ל דבר והפוכו עם דין ראשון וכדאיתא שם בגיטין דמחלק הגמרא בין על מנת שתבעל לאבא ולאביך בין תבעל לפלוני אלא ע"כ בקידושין אין חילוק בין אבא ואביה לאחר ומשו"ה א"ש נמי דקיצר רבינו ולא נקט אלא אבא ולא כתב ג"כ אביך משום ללמדינו דל"ד הני אלא לכולהו נמי התנאי בטל ודו"ק וע"ש:

כתב הרמב"ם כל האומר מעכשיו א"צ לכפול תנאו ולא להקדים כו' וכתב ה"ה שהטעם שבמעכשיו ובע"מ א"צ לדברים אלו מפני שהמעשה חל מעכשיו ויתקיים אבל באם שאין המעשה חל עד שהתנאי יתקיים והתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול עכשיו ולפיכך צריך חיזוק יותר עכ"ל. ונלע"ד פירוש לפירושו דכשהתנה בלשון "אם דאין הקידושין מתחילין מעכשיו אלא עד אחר שיתקיים התנאי תנאי כזה צריך להיות חזק כדי לדחות המעשה דהיינו נתינת הקידושין לידה שלא יחול ואם לא חזקו לתנאו כאילו לא התנה כלל דאין שם תנאי עליו כיון דלא עשאוהו כדינו הראוי להיות בלשון "אם משא"כ באומר על מנת שאין התנאי בא לבטל המעשה שנותן עכשיו הקידושין לידה אלא שיתחיל מעכשיו (והמעשה חל מיד אלא שעל ידי קיום התנאי יתחזק קיום המעשה כ"פ) למפרע כשיתקיים התנאי הדין נותן דאין צריך התנאי להיות חזק וצריכה לקיים התנאי כיון שהיה התנאי כדינו וק"ל:

אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו דזה מבואר הוא בברייתא דהמגרש הרי זה גיטך ע"מ שתעלי לרקיע ה"ז גט וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כדבסמוך:

ויש אומרים דלא בעי תנאי כפול ולא שאר דיני תנאים אלא באיסור כו' (הוי תנאי בלא כל זה ר"ל כל תנאי שבממון קיים אפילו אין בו דיני התנאים הנ"ל כ"פ): וא"א הרא"ש ז"ל כתב דבכל מקום שהזכירו כו' דהא דבעיא כל הדברים האלו מתנאי ב"ג וראובן ילפינן ליה ותנאי דבני גד וראובן הוה בממון וכ"כ רבינו בח"מ סימן רמ"א ע"ש והטעם החולקין הוא מפני דר"מ לחוד ס"ל דבעינן תנאי כפול ויליף לה מתנאי דבני גד וראובן ואיהו ודאי בממון נמי בעי תנאי כפול ואנן קי"ל כרבנן דפליגי עליה ומדינא לא בעי תנאי כפול בשום מקום אלא דשמואל אתקין הגט של שכיב מרע לרווחא דמלת' שחשש שאם הוה התנאי בלא כפול דלמא איכא בי דינא דסבירא ליה כר"מ והוה מתיר אף על פי שלא נתקיים התנאי ועיקר הדין הוא דבשום מקום אין צריך לכפול התנאי הלכך בגיטין וקידושין אם לא כפל תנאי ולא נתקיים חוששין לה והולכין בה להחמיר ואין מחזיקין בה לא במגורשת ולא באינה מגורשת כ"כ ה"ה וב"י הביאו ולפ"ז מ"ש רבינו בשם הי"א דלא בעינן תנאי כפול כו' אלא באיסור כגון בקידושין ובגיטין היינו לומר דחוששין להחמיר ואם קידש אשה ולא הכפיל תנאו לא אמרינן שאינו תנאי וקידושיו קידושין אף על גב שלא יקיים התנאי ואם קבלה קידושין מאחר אינה צריכה ממנוגע דזה הוי קולא אלא גם כן צריכה גט משני ולא אמרינן דלא הוה תנאי וקידושיו קידושין אלא שאסורה לעלמא בלא גט וכה"ג נמי מחמרינן בגיטין: (וא"א ז"ל כתב דבכל מקום כו' עיין בח"מ סי' ר"ז ולקמן סי' קמ"ז כל דינו תנאי כ"פ):

שאר או כסות כו' (אע"ג שהם דאורייתא כ"פ) דהוה מתנה על דבר שבממון שניתן למחילה ותנאו קיים (ודוקא שאמר בדרך תנאי אבל אם רוצה להפקיע תנאי בטל מרדכי ריש הכותב כ"פ) אבל אם מתנה ע"מ שלא יתחייב בעונה דצערא דגופא הוא ומתנה על מ"ש בתורה ותנאו בטל ר"ן (וע"ל סי' קי"ח כ"פ) ואין להקשות מ"ש מאומר ה"ז קידושין ע"מ שתאכל חלב או חזיר דאמרינן דהיא מקודשת דשאני התם כדקאמר טעמא דאפשר לה שתאכל ותלקה לשעה משא"כ במחילת עונה שעיקר אישות היא ואם היא אסורה עליו לעולם במאי תהיה מקודשת. וי"א דכל מה דתיקון רבנן הוה כמ"ש בתורה וכ"כ רמ"א (בשם הגהות מרדכי בהכותב דף תק"ן ע"א כ"פ):

ר"ל ע"מ שישתוק אבא כלומר כשאומר סתמא ע"מ שירצה אבא כוונתו לומר ע"מ שישתוק ולכן דינא הוא הכי ולאפוקי מהרמב"ם דבסמוך דפי' באם אמר על מנת שירצה אבא ר"ל ע"מ שיאמר הן להדיא לכן סבר דאם שתק אינה מקודשת כ"פ):

אבל אם מיחה כששמע אינה מקודשת ואשמעינן אפילו אם אחר שמיחה נתרצה אפ"ה אינה מקודשת:

מלמדין את האב שימחה כו' נראה דקאי ג"כ למעלה דאם אמר ע"מ "שירצה "אבא כו' ומת הבן שמלמדין כו':

כתב הרמ"ה מתי שיאמר אין מקודשת אפילו אמר תחלה לא וכתב מ"ז ז"ל ול"ד ללא ימחה דאי אמר אין שוב אין יכול לומר לא משום דהוה תנאי שב ואל תעשה והוא עביד מעשה כאילו מקיים התנאי אבל הכא הוי התנאי במעשה (ובקום ועשה ולא נקבע זמן לאותו מעשה כל זמן שמתקיים נתקיים התנאי כ"כ ר"ן כ"פ) יכול לבטל במעשה שעושה מעשה הראשון עכ"ל. ועוד נראה דלעולם אמדינן דעתיה דמאחר שקדשה ודאי הוא רוצה שהמעשה יהא קיים ולכן בע"מ שלא ימחה אבא אמרינן שמתחלה בשעה שהתנה התנאי היה דעתו כשיאמר אין שיהא המעשה מקוים מיד וכן בע"מ שאמר אין היה דעתו ג"כ שהמעשה יהא מקוים ולכן כל זמן שאמר הן אפילו אחר שאמר לא דעתו היה שתהיה מקודשת:

או חולצת או מתייבמת דממ"נ דמותר לישא אותה אויאמר אין הרי קידושין של ראשון קידושין הן ומייבם אשת אחיו ואי לא יאמר אין הרי הקידושין אינן כלום היא כזרה דעלמא ומותרת לו:

ואם אין עדים מקודשת מספק דשמא דבר לשלטון או עשה עמה כפועל: (ובתוספתא קתני כו' רצה לומר הביא לסתור מה שכתב תחלה דאינה יכולה לומר לדברים הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפצה דהא בתוספתא משמע שדברים ידועים הם כו' אבל אם אינם ידועים ביניהם אפשר דיכולה למימר לדברים הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפצה בית יוסף כ"פ):

שישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כו' דכל פרוטה ופרוטה שנגמר נעשה עליה מלוה ובאחרונה לא נשאר ש"פ כדפי' לעיל בסימן כ"ח ע"ש:

אפי' הוא אומר אין בידי דחיישינן שמא יש לו ונתחרט על הקידושין או רוצה לקלקלה דכיון דקדשה מתחלה אדעתיה דהכי חזקה שהיו לו אמרינן:

אפי' אם אמר אותו פלוני אין לו בידי דחיישינן לקנוניא: (אמר יש לו בידי ואפילו אין לו מקודשת כ"פ):

לא אמר יש לו בידי (אפילו יש לו כ"פ) אינה מקודשת דהא התנאי היה על מנת שיאמר פלוני שיש לו והוא אמר שאין לו:

עד שיראנה משלו אע"ג דאמר סתם ע"מ שאראך אפ"ה אמרינן דדעתו היה משלו דא"כ כל אדם יוכל להראות מעות אחרים:

מאחרים בעסקא ויש לו ריוח מהם:

ויש בה קולא מצד אחד ל"ד שהדין הוא קולא אלא ר"ל שבקלות נעשו הקידושין מור"ש או ר"ל שקולא הוא להמקדש שא"צ ליתן לה קידושין אחרים:

ומיהו לא חיישינן דלמא אחזי ליה כו' וכתב ב"י ונראה שבא לחלוק על דברי הרמ"ה (שס"ל דע"מ שאראך להבא נמי משמע וא"כ לעולם הוי בספק קידושין אפי' לא אחזי לה עדיין דחיישינן דלמא אחזי אח"כ והוי ודאי קידושין למפרע ע"ו כתב מיהו לא חיישינן משום דצריך שיראנה דוקא בשעת קידושין ואם לא הראה אז ליכא ספק כלל דאע"פ שמראה אחר כך כ"פ) וכעין מ"ש רבי ירוחם בשם הרא"ש (וכתבתי דבריו בדרישה סעיף ז' ע"ש) ואע"פ שלשון ומיהו אינו מיושב יפה לפ"ז ע"כ צ"ל כן"שאם לא יפרש כן קשה אמאי לא חיישינן להכי להחמיר עכ"ל ומ"ש הב"י שלשון ומיהו אינו מיושב ר"ל שלשון ומיהו אינו משמע שהוא לשון פלוגתא. עוד כתב ב"י וז"ל וכתב רי"ו בשם הרמ"ה בע"מ שאראך ק"ק זוז מספק לא חיישינן דלמא הראה לה למיהוי קידושי ספק דכי חיישינן הכי בתנאי דע"מ שיש לי דלאו מחוסר מעשה ואפשר שיש לו ולא ידע ביה אבל גבי תנאי דאתן או שאראך אם איתא דמקיים תנאו בסהדי הוה מקיים ליה כי ליכא סהדי לא חיישינן עכ"ל רי"ו ואפשר דלזה נתכוין רבינו במ"ש ומיהו לא חיישינן דלמא אחזי ליה בתר הכי למיהוי ספק קידושין ולפ"ז מתיישב יפה לשון "ומיהו עכ"ל ב"י ר"ל לפ"ז לשון ומיהו לא יהא פלוגתא אלא הוא מלשון הרמ"ה גופא ועד"ר:

ה"ג ע"מ שיש לי בזה כור עפר כו' עד הוי קידושי ספק על מנת שאראך בית כור ה"ז מקודשת ויראנה וכן הוא במשנה בפרק האומר דף כ"ו ועיין בב"י ודינו כמ"ש לעיל במנה וכמ"ש הרמ"ה הנ"מ בין אראך לע"מ שיש לי ובגמרא עביד צריכותא ע"ש: (ויש בו סלעים כו' אין נמדדין עמו דסתם בית כור עפר לזריעה משמע וסלעים אינן ראוים לזריעה כ"פ):

היה בו בקעים עמוקים י' אם הם מלאים מים כו' בח"מ סי' רי"מ כתב דבעמוקים י' אפילו אינן מלאים מים אין נמדדין עמה התם במקח וממכר שאני דאין אדם נותן מעות על מקח אחד ונוטל בב' מקומות וכן משני הגמרא שם בפרק בית כור בין מקח וממכר לדברים אחרים:

כתב הרמב"ם דהוי ספק קידושין דשמא יש לו ונתכוון לקלקלה והרא"ש ס"ל דלא חיישינן להכי אלא לגבי מעות דלעיל דמעות אין לו קול אבל בקרקע א"א שאם היה לו בית כור עפר באותו מקום שלא היה ידוע דקרקע אית ליה קול:

והרמב"ם כתב שגם בזה אינה מקודשת ז"ל מ"ו פירוש אינה מקודשת בודאי אלא מספק כי הרמב"ם השוה דין הקרקע עם דין המנה דבשניהן ספק מקודשת ויש שחלקו על הרמב"ם בדין המעות דמקודשת משום דבזוזי נקל להביאם לכאן והרא"ש הסכים לדעת הרמב"ם דאינה מקודשת ודאי אבל מקודשת מספק דשמא יש לו ואמר אין לו ומתכוין לקנקלה עכ"ל ועד"ר:

ע"מ שאני עשיר ונמצא עני או עני ונמצא עשיר וניחא לה בעני יותר דכפוף תחתיה וכן בשבח יוחסין לא ניחא לה בשבחו שהוא מתגאה עליה:

בן כרך וישיבת כרכים קשה שהכרך הוא מקום שווקים והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים:

רחוק ונמצא קרוב דיכולה לומר בעי הוינא מטרפסא ואזלי מטרפסא ואתיא ואם הם שוים יכולה למימר לרוח זה הייתי רוצה לילך ולא לרוח זה:

בת או שפחה כו' או ע"מ שאין לו ויש לו דלא ניחא לה שיהא לה שפחה חשובה (ולפ"ז פי' שפחה גדולה חשוב וכן הוא בגמרא ופרש"י וי"מ גדולה שראויה לשמשני כ"פ) משום חשיבותה מצויה לספר עם שכינותיה ותשמע ממני דברים ותסדר אותם לפני שכינותי ותתן אותי ללעג ולקלס בפיהם כללו של דבר כל שאינו כמו שהתנה אינה מקודשת:

ונמצא של דבש דדילמא באותה שעה צריכה היא ליין:

סברה וקבלה והא דאמרינן בסימן ל"א באבנים טובות ומרגליות דאע"ג שראתה לא אמרינן סבר' וקבלה ושאני התם דאף על גב דראתה אותם מ"מ היא סברה ששוין הרבה דאין הכל בקיאין בשומת אבנים טובות והוי קידושי טעות משא"כ כאן. ובלה"נ שאני הכא דראתה שהוא דבש והוא א"ל יין דהוה מין אחר וליכא למימר דהטעתה אלא ודאי סברה וקבלה:

ל"ש אמרה לשליח לקבלם בתנאי פי' אפילו בשליח כי אמר' לשליח צא וקבל קידושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב אינה מקודשת ולא אמרינן דמראה מקום היא לו אף אם לא יתן אלא של כסף קבלוהו כדסבר ר"ש בגמרא פרק האיש מקדש (קידושין דף מ"ח ע"ב):

כיון ששמע הבעל ושתק כו' וכתב ב"י ז"ל ואיכא למידק כי אמרה כן בשעת קידושין מאי הוה הא כיון שהבעל לא קידש אלא ע"מ כך כל שלא היה כך איך יחולו הקידושין שלא מדעת המקדש ותו מאי ושתק דקאמר הרי הוא אמר בהדיא ע"מ כך וכך ונראה דה"ק כיון שבשעה שאמר המקדש ע"מ כך וכך אמרה היא ואפילו לא יהיה כך אני אתרצה להתקדש ושתק המקדש ולא השיב לה לא כי אלא ע"מ כך וכך מוכח מילתא שהסכים לדבריה וקידש בלא תנאי עכ"ל:

ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת כו' ה"ז מקודשת דדברים שבלב אינן דברים:

איני אומר כבן עזאי שהיה תלמיד ובחור ולא בא לכלל סמיכה ולא נמצא בימיו כמותו:

שמלמדים אותן ברבים פירוש דורש אותם ברבים ודבר שנדרש ברבים להמון עם קל הוא ועד"ר:

בסברא בכל מקום פי' אפילו לא בדברי תורה אפילו בדברי חכמה או במילי דעלמא וסחורה: (כאליעזר בן חרסום שאמרינן במסכת יומא שהניח לו אביו אלף ספינות בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה רש"י כ"פ):

אפילו הוא צדיק גמור הוה ספק כו' והא דמחזקינן לבר ישראל ברשע משום שהחזיק עצמו ברשע שאמר "על "מנת "שאני "רשע חיישינן שמא אמת הוא:

שמא הרהר עכו"ם בלבו וכתיב למען תפוס וגו': (בשם הוא מוכר בשמים בורסקי הוא מעבד עורות כ"פ):

כתב הרמב"ם המקדש כו' עד"ר:

בטל התנאי (ולא דמי למ"ש רבינו לעיל דאינה מקודשת אפילו אומרת בלבי היה להתקדש לו אפילו לא יתקיים התנאי כו' וי"ל דלעיל נמי אם מחלה בפי' דמקודשת אלא מיירי בשלא מחלה אלא הודית דבשעת החנאי "בלבה היה להתקדש כו' לכן אינה מקודשת משום דדברים שבלב אינן דברים עיין בר"ן כ"פ) פי' בתנאי שאין בה מומין או שאין עליה נדרים וכמ"ש בדרישה ע"ש אבל אם הוא לטובת האשה כגון ע"מ שאתן לך מאתים זוז נהי שהתנאי יכול לבטל מ"מ אינה מקודשת אם לא יתן לה ר' זוז וכמ"ש ואזיל בשם ר"מ נרבוני:

וכנס אח"כ סתם או בעל סתם כו' וה"פ וכנס אח"כ ר"ל ובעל ג"כ לאחר זמן. או בעל סתם ר"ל תכף אחר הקידושין בעל מיד ועד"ר ותמצא מבואר היטב ומוכרח לפרש כן:

וכ"כ הר"מ כו' ר"ל שיכול המתנה לבטל תנאו דהא כתב בסוף דבריו ואם מחלה היא התנאי כו' וכתב עוד ואם לא מחלה באותו שעה כו' וכן סבר כהרמב"ם שאם כנס או בעל סתם שבטל לתנאו וזה מבואר בסוף דבריו:

אלא קידושין בטלים וא"צ גט וכתב ב"י ז"ל יש לתמוה דהל"ל לעולם הוא ספק כמש"ר בדין ע"מ שיאמר אבא אין דהא להא דמיא עכ"ל ונראה דלק"מ שכבר כתבתי שם הטעם שאנן אמדינן דעתיה שהוא ירצה ומבקש שהמעשה יהיה קיים דהיינו הקידושין יהיו מקויימים ולכן אף כשאמר אבא לא אמרינן שדעתו הוא שאין הקידושין יהיו בטלין בשביל הכי אלא דעתו שיקויימו עוד כשיאמר אין אבל הכא הא אמר שאין רוצה לקיים תנאו ומש"ה המעשה בטל מיד:

יאמר שרוצה (קיים התנאי כו' ר"ל יוציא לעז בעלמא ולכך דוקא בעל נפש יחמיר על עצמו ולא ישאנה:

אין יכולין לכופו כל י"ב חדש והא דלעיל גבי ע"מ שאראך מנה כתב הרא"ש שצריך להראותה מיד וכמ"ש לעיל בשמו וע"ל בדרישה וי"ל דשאני הכא שאמר ע"מ שאתן לך ר"ל לאשה ולכן אמרינן דלמא שדעתו ליתנם לה לאחר זמן כשיכנוס אותה דאז מכניסין זו לזה וזה לזו מה שיש להן אבל לעיל אמר ע"מ שאראך מנה ולא התנה שיתן לה כלום אלא כלומר שאני עשיר ויש לי מנה כדי שתתפייס ותתארס לו ולכך אמרינן דאם איתא שיקיים תנאו ר"ל שהוא עשיר כמו שהוא אומר למה לא מראה המנה מיד ומש"ה צריך להראותה מיד: (בדין זמן שנותנין לבתולה יתבאר לקמן סי' נ"ז כ"פ):

כדאמרי' במקדש ע"ת ר"ל כשהבעל התנה התנאי כגון ע"מ שאין עליה נדרים וכיוצא בו ואח"כ בעל סתם ביטל לתנאו ה"נ כשהיא התנה התנאי ואח"כ כנסה סתם נמי בטלה לתנאה והא דנקט גבי בעל "ובעל וגבי אשה "וכנסה היינו משום שכבר כתבתי לעיל שבעל מיד אחר הקידושין וה"א שודאי על תנאי הראשון בעל הואיל שהוא תכף אחר התנאי והוי כאילו התנה השתא ואפ"ה קמ"ל דביטל לתנאו וגבי אשה שייך לנקוט כנסה משום שהיא אינה הולכת אליו שיבעל אותה אלא הבעל בא אליה לבית אביה לכונסה לחופה. וי"ל ג"כ דלא שייך לומר בתנאי שלה כשנבעלת לו בטלה לתנאה בשלמא כשהמקדש התנה התנאי שייך לומר כשבעל דביטל תנאו משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דאיש מדקדק כשעושה שום מעשה שיהא כהוגן אבל גבי אשה אין שייך לומר שאין עשתה בעילתה בעילת זנות דאין האשה מדקדקת כמו האיש אבל אם נכנסה עמו לחופה ודאי מחלה לתנאה שהרי אנו רואין שתחפוץ להיות לו לאשה אע"ג שלא נתן לה כלום:

וכשתמחול איגלאי מילתא כו' א"ל כיון דעדיין לא מחלה א"כ למה יתן לה כתובה די"ל כיון שהמחילה הוי לטובתה שתגבה כתובתה בודאי תמחול לו התנאי:

וכתובה יש לה עכ"ל הר"מ "נרבוני ולכאורה נראה מ"ש וכתובה יש לה וגם מ"ש לפני זה דמחויב ליתן לה כתובה ממ"נ כו' לאו אדסמיך לה דהיינו כנסה לחוד קאי אלא אף אם לא כנסה במקום שנותנין כתובה לארוסה צריך ליתן לה מה"ט דממ"נ הנזכר אבל מדכתב בלשונו לשון נישואין בטור ובש"ע ב"פ משמע לכאורה דנישואין דוקא קאמר ואפשר לומר דבארוסה כל זמן שלא שמענו בפירוש דמחלה מן הסתם אין נותנין לה: (תהא מקודשת חוץ מפלוני כו' אינה מקודשת משום דכתיב ויצאה והיתה איתקש הויה ליציאה וכשם שבגט דלא הוי גט דכתיב בה כריתות שתהא נכרתה ממנו מכל וכל ואם אמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני עדיין היא מקושר בו דנשארה אסורה מחמתו ה"ה בקידושין. ולהרמב"ם כיון שהוא בעיא דלא אפשיטא ושמא לא איתקש הויה ליציאה בזה דביציאה כריתות מעליא בעינן וליכא אבל בקידושין שהוא בקנין וקנין כל דהו סגי לפיכך אמרי' דהוי ספק קידושין וע' עוד בב"י כ"פ):

אבל אם אמר ע"מ שלא תיאסר לפלוני כו' פירוש שאמר לה הרי את מקודשת לי ע"מ שתהיה מותר לפלוני דהתנה בדבר שא"א לקיימו שנתבאר בר"ס זה (ע"ש מ"ש אמ"ו ז"ל בסעיף ט' כ"פ) שאינו תנאי ולכן המעשה דהיינו הקידושין קיים אבל כשהוא אומר חוץ לפלוני ולא אמר על מנת אין זה תנאי וק"ל: