ישראל אסור בממזרת וכן על הממזר חל איסור לאו שלא לישא מישראל וכן כולם עמוני ומואבי מצרי ואדומי כשנתגיירו חל עליהם האיסור ג"כ שלא לישא ישראלית כ"פ:) נתינה לשו' נתינים ביהושע [ט' כ"ז נתנם חוטבי עצים ושואבי מים גבעונים על שם עיר גבעון [שם ט"ו]:

בעמוני כו' עד אבל בן בנו מותר כ"ז מפורש בתורה: מצרי מעוברת שנתגיירה כו' ולא אמרו עובר ירך אמו וראשון יחשב דכתיב [דברים כ"ג] בנים אשר יולדו להם בלידה תלה רחמנא וה"ז נולד לאחר שנתגיירה והוא שני כ"פ:

ישראל שבא על אחת מאלו הולד כמותה פי' בין בכותיותן בין בגירותן (לאפוקי אם בא ישראל על אחת משאר אומות בכותיותן אמרי' הולד כמותה אבל בגירותן הולד כישראל לכל דבר כמ"ש בסמוך כ"פ): בכותיותן אמרי' כ"מ שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמותה וממזר וה"ה אינך בגירותן אע"פ שקידושין תופסין בו הא אמרי' דכ"מ שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום:

וא' מאלו חוץ מממזר הבא על בת ישראל הולד כשר פי' א' מאלו אם באו בכותיותן דהואיל שיש להקידושין על אחרים ואין הקידושין תופסין ועד"ר:

לפיכך גר עמוני כו' האי לפיכך אינו מקושר יפה. וצ"ל דאלמטה קאי על כל הדינים שמזכיר אח"ז:

הבת כשירה וה"ה הבן נמי כשר גבי מצרי שני שנשא ישראלית אלא דנקט בת משום עמוני דהתם הוי הולד פסול דעמון הוא. ועוד דנקט בת לאשמעי' דאפי' לכהונה כשרה לאפוקי אם בא על ישראלית בכותיותן הולד פסול לכהונה כדלעיל:

שאחר איזה מהן שנלך וכו' כלו' דבגר עמוני כי שדית כו' וכמ"ש ב"י:

מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנו שני דאינו הולך אחר האב דנהוי שלישי דכתיב אשר יולדו להם תלאן בלידת האם ולא באב אפי' מצרי ראשון שנשא מצרית שניה הולכין נמי אחר האם והולד ג' והוי לקולא וזה שדקדק רבינו בנו ג' שהכל הולך אחר האם פי' אע"ג דהוי לקולא (אבל הרמב"ם בפ"ב דא"ב כ' שגם הולד שני והטעם אשר יולדו להם כתיב עד שיהיה שלישי לאב ולאם שאין לידה בלא אב ואם כ"פ):

עמוני שנשא מצרית פי' בכזתיותן:

הולד עמוני (ואפי' אם היא בת ולקולא כ"פ) דבאומות הולכין אחר הזכרים בין לקולא בין לחומרא ובגמ' יליף לה מדכתיב [ויקרא כ"ה] וגם מבני התושבים וגו' הגרים עמכם מהם תקנו בעבד ואמה ופי' אם נשא א' משאר אומות מבנות ז' אומות והוליד מהם תקנו עבד ואמה ואינה בכלל לא תחיה כל נשמה ש"מ והולכין אחר הזכר כ"פ) ודוקא במצרי שנשא מצרית הולכין אחר האב ממ"ש אשר יולדו להם דמשמע שניהם מצרי:

או גר מצרי שנשא גיורת עמונית וילדה בן דינו כעמוני ז"ל הגמ' בפ' הערל (יבמות עח.) נתגיירו הולד אחר הפגום שבשניהם במאי אילימא במצרי שנשא עמונית מאי פגום שבשניהם אית ביה עמוני ולא עמונית א"כ מצד האם הולד כשר אלא בעמוני שנשא מצרית אי זכר הוי כו' א"כ מ"ש רבינו וילדה בן דינו כעמוני לא קאי אגר מצרי שנשא עמונית דהא לא שייך למימר שיהא הולד אסור לעולם מאחר שהאם הוא עמונית וכתיב עמוני ולא עמונית ולכן א"א בשום ענין שיהא קאי ג"כ אגר מצרי שנשא גיורת עמונית אלא אמרי' בהו שהולד הולך אחר הפגום שבשניהם והוי הולד מצרי:

אבל מצרי גם עתה אסור עד דור שלישי פי' הרא"ש סובר דמצרים שבו למקומי שנתן הכתוב קצבה כדכתיב [יחזקאל כט] מקץ מ' שנה אקבץ את מצרים וגו' ואע"ג דבבני עמון נמי כתיב ואח"כ אשיב את שבות בני עמון מ"מ לא נתן להם הכתוב קצבה:

עבד שהוטבל כו' ור"ל אע"פ שמל וטבל לשם עבדות ונתחייב במצות שהאשה חייבת בהן אסורים לבא בקהל כ"פ) דכתיב [דברים כ"ג י"ח] לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה:

הרי הוא כישראל לכל דבר. דאי לאו דשחררו לא היה הוא בעצמו עושה איסור בעבירה ועובר בלאו דלפני עור לא תתן מכשול ואע"ג דכל אלו צריכין גט שחרור כמ"ש רבינו בטוי"ד סי' רס"ז וכו' ע' בב"י:

דודאי שחררו כיון שהניחו לישא ישראלית זו מ"ו אף שכ' הטי"ד סי' רס"ו אם נשא בת חורין אינו יוצא לחירות פי' דוקא אי רבו השיאו אשה אמרי' אי לאו דשחרריה לא הוי עביד איסור בעבדו להשיאו אשה אבל לא כשנשא אשה מעצמו בפניו היינו שיכול רבו לומר לא שחררתיו ונשא שלא ברשותי אבל כ"ז שרבו אינו מערער אמרינן דאומדנא דדעת דודאי שחררי' ומותר בבת ישראל ומש"ה כ' קידושיו קידושין ע"ש בי"ד שכ' שם בשם הרא"ש אהשיאו רבו כו' דג"כ משום אומדנא הוא אלא שלשם כופין את רבו שיכתוב לו גט שחרור ולא יכול לערער אבל אי לא ערער מסתמא שחרריה ג"כ לפי אומדנא דדעת כנ"ל עכ"ל וב"י נמי הקשה זה וכו' אע"ג דאינו יוצא לחירות מ"מ לענין איסור א"א חיישי' והלכך אמרינן דקידושין תופסים לו בה מספק ולפי זה אסור לשהות עמה עד שישחררו ומ"מ דבריו סתומים ביותר וצ"ע עכ"ל ולפמ"ש בשם מור"ש משמע כל זמן שלא ערער מותר לשהות עמה ודוק:

שאינו ממזר אפי' מדרבנן (אע"פ שבא על הנדה הוא בכרת שאני שאר עריות דאין קידושין תופסין בהן ונדה תופסין קידושין דכתיב ותהי נדתה עליו תהיה לשון הווייה קידושין לומר שאפי' בשעת נדה תופסין קידושין כ"פ) וכ' הרמב"ם דפגום מיהא הוי:

היה בעלה במדינת הים פי' ושהה יותר מי"ב חודש:

ובה"ג כתב כו' שאנו תולין לומר שמא בצנעה בא ובעלה והא דאמרינן בפ"ק דיבמות [ב:] עבד רבה תוספאה עובדא כו' באשה שהלך בעלה למ"ה ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשרי' משמע שם דמטעם אשתהי הוא דאכשרי' ולדעת בה"ג למה ליה לאהדורי מטעם אשתהי בלא"ה אפי' שהה יותר מי"ב ה"ל לאכשורי שמא בצנעה בא ובעל. וצ"ל דהתם מיירי כשעדים מעידים שלא זזה ידם מתוך ידם ובידוע היה שלא בא בצנעה. גם י"ל דכאן לא אמר אלא דמכח ה"ט דשמא בצנעה בא ובעל לא מחזקינן ליה לודאי ממזר אבל ספק ממזר הוה. משא"כ בי"ב חדש דאכשרי' לגמרי מטעם דאמרי' דאשתהי. עיי' בש"ע דפסק דכיון דפלוגתא היא הוי ספק ממזר:

משום זונה פי' וכהן חושש לה מדין תורה וישראל אם רוצה להתרחק מן הכיעור. (ומ"מ היא נאמנת לומר על בניה שהם כשרים רמ"א בשם מהר"ם פדאו"ה ועיין מ"ש רמ"א סוף סעיף כ"ו כ"פ):

הוא ממזר דרבנן מבואר בדברי הרמב"ם דוקא כשבא עליה קודם שגרשה הב'. פי' דאז נראה שבא על א"א של ב' דסברי העולם דהראשון גירשה ותפסי קידושי שני אבל אחר שגירש השני לא גרע ממחזיר גרושתו אחר שנשאת ונתגרשה דלא מצינו בה תקנת חכמים לומר הולד ממזר (כ"כ ב"י בשם הרמב"ם. וכ"כ בשמו בס"ס י"ז. ותימא שלא כ' שאינו כן דעת רבינו הטור שהרי כ' ס"ס י"ז ואם גרשה הראשון הולד מן השני ממזר מדרבנן והוא ודאי בלי שום טעם אלא מתוך חומר שהחמירו לעשות סייג שלא יעמוד זה השני אצלה ועל האשה כדי שתהא דייקא ומינסבא. וממילא פשיטא גם מטעם זה הולד מן הראשון ממזר אפי' לאחר שגירשה השני דמ"ש וכ"ה דעת התוס' בפ"י דיבמות [צ"ב:]

ואסור בממזרת גמורה מפרש התם בגמ' אמאי קרי לה ממזר אסור בבת ישראל:

ומותר בממזרת דרבנן כיוצא בו פי' שאינו מותו אלא בממזרת כיוצא בו. דהיינו דרבנן לאפוקי בממזר שהוא ספק. הוא אסור. שספק ממזר ספק דאורייתא וזה מותר דאורייתא אלא שרבנן גזרו עליו.

הבא על א"א הולד ממזר ואע"ג דאי הוה כולו עבד הוה הולד כשר וכו' וכמ"ש בב"י:

משום צד כשרות שבו פי' צד עבדות שבו דכותי ועבד שבא על א"א הולד ממנו כשר כמ"ש בשביל אותו חלק הוא אינו ממזר ואסור ליקח שפחה אבל מצד שהוא בן חורין מאותו צד הולד ממזר ומאותו חלק היה מותר בשפחה:

ובניו כמוהו לעולם כדין שאר ממזר.

ישראל שנשא ממזרת כו' דכל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום:

כותי ועבד שבאו על הממזרת כו' דכתיב כי תהיינה וילדה לו כל היכא דקרינן וכו' ע' בב"י:

ממזר הבא על הכותי כו' וכל מי שאין לו עליו קידושין ולא על אחרים הולד כמוה מטעם שכתבתי:

לפיכך ממזר שנשא שפחה. (אבל אסור לממזר לכתחלה שישא כותית משום לאו דלא תתחתן וגם להשפחה אינו מותר לנשאה אא"כ שתקבל עליההמצות שהשפחה חייבת בהן ותטבול לשם עבדות שאל"כ כותית היא כ"פ): וכ' הר"ן ממזר אמאי מותר בשפחה שהרי וכו' וכמ"ש הב"י: וכ' הרמב"ם וחכמים לא גזרו על השפחה לממזר מפני תקנת הבנים (אבל ממזרת אסורה דלא מתקנת בניה דעבד אין לו חייס וישארו בניה ממזרים כ"פ):

גר ועבד משוחררמותרין בממזרת דכתיב לאיבא ממזר בקהל ה' וקהל גרים לא אקרו קהל:

והולד ממזר דכתיב גבי ממזר דור עשירי לא יבא לו הלך אחר פסולו כך פרש"י בפ"ד דקידושין [ע"ב:] בשלמא אם ממזר בא על השפחה הולד אינו ממזר דהתם הקידושין אינן תופסין וכתיב כי תהיינה וגר כדלעיל אבל הכא שהקידושין תופסין הולד הולך אחר הממזר מדכתיב לו. (כבר נשתקע שם גירות וכן הדין במשוחרר: דהמשוחררים ג"כ גרים הם כ"פ.

גר שנשא בת ישראל כו' הרי הוא כישראל לכל דבר כלומר ולא אמרינן שהוא גר שמותר בממזרת כ"כ הרמב"ם בפט"ו מהא"ב וכ' ה"ה זה פשוט וכו' וכמ"ש הב"י:

או בן ז' לאחרון הולד כשר דממ"נ כשר והשני הוא ספק ממזר כלומר אם יבוא עליה היבם אח"כ ונתעברה וילדה אותו ולד הוי ספק ממזר ואסור בבת ישראל ובממזרת דשמא הולד ראשון היה מן הראשון והו"ל אשת אחיו שלא במקום מצוה (שהיא בכרת וע"ל סי' קס"ד כ"פ):

אם אינה לפנינו לבודקה דאם היתה לפנינו לבודקה ואומרת לכשר נבעלתי היתה נאמנת כדבסמוך:

איילונית ט"ס הוא וצ"ל לשון אילמות:

הרי זה ספק ממזר עד"מ:

אפ"ה אינו אלא ספק דדוקא אם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת דמדאוריי' שתוקי כשר לכן המנוה רבנן להכשיר אבל לא המנוה לאיסור שיהא ודאי ממזר (במ"מ כ' ז"ל כיון דמדאורייתא מותר לבוא בקהל ואסור בממזרת ודאית ואם היו מאמינים אותה ומתירין אותם בממזרת ודאי' הוי מקילין בשל תורה כ"פ) ואע"ג דאפי' ספק ממזר מותר מן התורה בודאי ממזרת וא"כ למה לא המנוהו לאיסור הא לא תצא חורבה מיניה די"ל דחכמים לא היו רוצים שירבו ממזרים בישראל לכך לא המנוהו ויהא בחזקת ספק ממזר ואסור בממזרת:

כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר דוקא כאן אמרינן כך דהכל שוין אצלה אבל לא לקמן בארוסה דהתם יש סברא יותר לתלות בארוס מבאחרים:

אלא מכחישה שאינו ממנו כלומר שאמר מעולם לא באתי עליה הרי הולד ממזר שאפי' היה בחזקת בנו והיה אומר בני זה ממזר נאמן כ"כ הרמב"ם: (ואם אינה לפנינו כו' ר"ל וגם ארוס אינו בפנינו דאם הוא בפנינו ואומר שאינו ממנו פשוט הולד ממזר ודאי ואם מודה הולד כשר או י"ל דמיירי אפילו שארוס בפנינו ואומר שאינו ממנו אפ"ה אינו אלא ספק דשמא מכותי נתעברה כ"פ):

ואפילו הוא מכחישה דדוקא על הולד האמינה התורה אבל לא על האשה:

ואם נשאת לכהן פי' אחר שמת זה הארוס ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא תנשא לכהן. והולד כשר לכהונה כ"פ) דאילו דארוס זה אף אם היה ישראל אסורה לו לינשא דהא שוי' אנפשיה חתיכה דאיסורא במכחישה דהא ליכא גביה אלא חד ספק שמא באונס או ברצון וספיקא דאורייתא לחומרא כמ"ש המ"מ:

שאינו מבעלה אינה נאמנת פי' אם הבעל אומר שנבעלת לו דאמו אינו נאמנת עליו דאפי' כע"א לא הויא ועד"ר:

נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי דכתיב כי בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים פי' יכירנו לאחרים ונאמן לומר על בן בין הבנים שזה הקטן הוא בכור ואע"ג שע"י שעושה בכור לזה הקטן פוסל הגדול ועושה אותו ממזר והתורה האמינו. (וכ' ר' ירוחם) ודוקא שלא היה לו חזקת כשרות אפומא דאבוה אבל אם היה לו חזקת כשרות אפומא דאבוה (שאמר שהוא בנו ועי"כ החזיקוהו הבריות לבנו כ"פ) שוב אינו נאמן לפוסלו אלא בעדים:

ואם יש בנים לבן אינו נאמן דדוקא על בנו האמינה התורה ולא על בני בניו ואו אפילו בנו כשר דלא מפלגינן דיבוריה:

שאין הבעל יכול להכחישה בזה כדאמרינן לעיל דאם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת ולהכשיר בשתוקי אפי' ברוב פסולים אצלה:

לאסור עצמו בבת ישראל דשויה נפשיה חתיכה דאיסורא:

ואסור בממזרת עד שידע כו' דמהיכן ידע שהוא בודאי ממזר.

ובנו כמוהו פי' שהוא ג"כ ספק ממזר ומיירי שאביו אינו אומר שבנו ממזר מצד אמו אלא הואיל שהוא ממנו הוא כמוהו:

או ששמו לו כחול פי' בעיניו (ר"ל סביבות עיניו ליפותו). קמיע של כתב או של עקרין רש"י כ"פ:

כל זמן שהוא בשוק כו' פי' אע"פ שאין בו סימני כשרות דלעיל:

ואם קידש אשה צריכה גט מספק פי' המ"מ משום דאיכא מקצת כותים ומקצת ישראל קבועים בעיר והוי כמחצה על מחצה בין מועט בין מרובה ועד"ר:

מותר להאכילו נבילות פי' אפי' בידים עד"ר:

רובם ישראל מחזירים לו אבידתו. אע"ג דזכה בה המוצאה. דזה לא נחשב הוצאת ממון לא היתה מעולם לו: (מע"מ מצוה להחיותו אבל אין מחזירים לו אבידה. וגם אסור לו להאכילו נבילות כ"פ):

מפקחין עליו הגל בשבת דבפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב:

ואין מצווין כו' אלא ברוב ישראל דגבי הוצאת ממון לא אזלינן בתר רובא דהמע"ה:

לתורא כו' דשור של כותי שנגח לתורא דישראל משלם נזק שלם אפילו אם הוא תם. ואם שור של ישראל נגח לשור של כותי הוא פטור לגמרי וכמבואר בח"מ סי' ת"י ולכן אפי' ברוב ישראל פטור הישראל דיכול לומר לו אייתי ראיה דישראל את. דהוצאת ממון הוא דלא אזלי' בתר רובא כמ"ש לעיל: (פלגא משלם כישראל שאינו משלם אלא חצי נזק כדין תם כ"פ):

אפי' במחצה עכו"ם כו' פי' פשיטא דברוב ישראל יכול לומר אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן אלא אפילו במע"מ נמי יכול לומר כן. ודוקא במע"מ יכול לומר כן. אבל ברוב כותים אינן יכול לומר אייתי ראיה דלאו ישראל את (דאין הולכין בממון אחר הרוב כ"פ) וחייב לשלם נ"ש. כדין שור של כותי שנגח לשור של ישראל לפי שאין לו חזקת ממון כיון שהוא מעצמו מסופק אם הוא כותי או ישראל מ"מ בפי"ח הא"ב. (פי' כיון דהוא עצמו אינו מחזיק בממון זה שהזיק בטענת חזקה ודאית שהרי הוא עצמו אינו יודע אלא בטענת שמא הוא ישראל בא ואין חזקה זו נחשבת לגבי רובא רוב דכותים. ורובא דהכא עדיף מחזקה זו. ומשלם הכל. אבל בנגח תורא דידן לתורא דידיה דאמרינן שהישראל פטור אפי' נמצא ברוב ישראל. דהתם ישראל ודאי מוחזק בממון. וטוען ודאי חזקה והוא ספק. ורוצה להוציא. אזלינן בתר חזקה ודאית ואין מוציאין מכח ספק כ"פ:

נאמנת החיה לומר כו' הואיל שאין אחרים מצוים שם האמינוה חכמים כבי תרי שעל הרוב א"א בענין אחר. בח"מ סי' ע"ז כ' רבינו לשון הגמרא ג' נאמנים על הבכור החיה מיד אחר שנולד נאמנת לומר זה יצא ראשונה ומשיצא מתחת ידה אינה נאמנת. אמו נאמנת כל ז' כו' והכא אינו מחלק משום דמיירי דאין אב ואם מכחישה ושם מיירי דחיה נאמנת אפי' אמה או אביה מכחישה וכן בנאמנת האשה כל ז':

שלא קרא עליו ערעור כו' על הולד לומר זה בנה של אשת ממזר הוא אבל קרא עליו ערעור קודם שהחיה אומרת עליו שהוא כשר וערעור דהכא אפילו בחד סגי ואע"ג דבעלמא אמרינן אין ערעור פחות משנים. ה"מ היכא דאית ליה חזקה דכשרו' אבל הכא דלית ליה חזקה דכשרו' חד נמי הוי ערעור:

וכותי סבר רבינו אע"ג שעשאום לכותי' כעכו"ם גמורים ה"מ להחמיר עליהם אבל לא להקל להכשיר פסולים ב"י:

ואם נשאו יוציאו פי' בגט: והולד כאבותיו והוא נמי ספק ואסור לישא כ"א גיורת כדמסיק.

והולד הולך אחר הפגום כמ"ש לעיל דכתיב לא יבא לו הלך אחר פסולו:

ממזרים ונתינים כו' אבל שתוקי ואסופי בנתיני' הוא פלוגתא לדע' הרמב"ם מותרים זה בזה שהרמב"ם סובר שהנתינים אינם אסורים מדאורייתא ולכך הקילו באסופי ושתוקי לומר שממזרים הם ומותרים בנתינה אבל רש"י סובר שאסופי ושתוקי אסורים בנתינים:

שכל מדינה פי' עיר:

ספק כותי או עבד ואין קדושין קידושיו ואסור בישראלית וגם בממזרת: (כל אשה שאביה או אחיה קיים כשנתעברה אמו פי' דחיישינן שמא אמו מאביה נתעברה וזאת אשה היא אחותו או שמא אמו מאחיה נתעברה וזאת האשה היא דודתו אחות אביו כ"פ):

וכן יראה לי שהשתוקי כו' צ"ע אמאי לא נקט אסופי כשאין שפחה או כותית במדינה ג"כ אין הקידושין תופסין בודאי אא"כ אביה או אחיה של האשה לא היה קיים כשנולד האסופי וי"ל משום דבאסופי צריך להוסיף שגם אם האשה לא היה קיים דאל"כ יש לחוש שאם האשה היה אמו של האסופי:

וכל אשה שנתגרשה כו' פי' ובעלה או אחי בעלה היו קיימים כשנתעברה אמו דחיישי' שמא זאת האשה אשת אביו היא ומבעלה נתעברה אמו או שמא אשת אחי אביו כ"פ):

וניסת אחת מאלו פי' הפסולים הנזכרים למעלה:

יתבאר לקמן בסי' קי"ז: