חוששין לו וצריכה גט (ר"ל שמקודשת מספק כ"פ):

ונשים שמחות לה ואומרות נתקדשה פלוני' לפלוני נראה דדוקא קאמר שמחות לה אבל אם ראו שמחים עמו ואומרין שהוא קדש פלונית בשביל קול זה לא נאסרה וק"ל:

או שיאמרו אע"ג שהעדים לא ראו בעצמם נירות דולקות ומטות מוצעות כו' רק ששמעו מאחרים:

שיאמרו עדים פלוני ופלוני שמעו מפלוני ופלוני ופלוני ופלוני מפלוני ופלוני והלכו כו' כגון ששמע "יעקב וראובן משמעון ולוי ושמעון ולוי מיהודה ויששכר אבל כו' כן הגיה מ"ו וז"ל כאשר הגהתי מצאתי בא"ה מדויק וכן באשר"י רק שבאשר"י כת השלישי לא הוזכר ובאמת שלא לצורך הוא נ"ל עכ"ל ועיין בדרישה. ותמה אני על הגהות מ"ו ז"ל הלא בגמרא איתא דאמר רב עד שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים וע"ז כתב הרא"ש דמיירי בתרי ששמעו מתרי כגון ראובן ושמעון מלוי מיהודה כו' וע"כ א"א לפרשו דר"ל דראובן ושמעון כל אחד שמעו מלוי וגם מיהודה דהא ל' הגמרא הנ"ל אינו כן דהא לא קאמר אלא פלוני שמע מפלוני ופלוני מפלוני דמשמע ראובן שמע מלוי ושמעון ומיהודה וכן הוא ודאי כוונת הרא"ש דהא לא כתב אלא כגון ראובן משמעון מלוי ויהודה ור"ל כל חד מנהון שמע מאיש יחידי ולאפוקי תרי מחד או חד מתרי וכדמסיק ותדע דאם לא כן ה"ל להרא"ש לכתוב עוד ולא תרי מתרי אם לא שכל אחד משניהן שמעו מתרתי אלא ודאי זה לא עלתה על דעת הרא"ש וכ"כ הר"ן והרשב"א בהדיא הביאם ב"י וגם הבית יוסף כתב שדברי הרשב"א הן כדברי הרא"ש ש"מ שגם הב"י פירש דברי הרא"ש ע"ד שפורשתי. ודברי רבינו נ"ל גם כן ליישבם ע"ד זה שמ"ש או שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני כו' ר"ל הקול שיצא שפלונית נתקדשה היינו שבא הקול שיש איש בשוק שאמר מפי שנים שאותן שנים כל אחד גם כן שמעו מאיש מיוחד שנתקדשה והקול וגם האיש יחידי אינו כלום אלא על ידי קול והאיש קוראין הב"ד לפלוני ופלוני ושואלין את פיהם והם יאמרו אמת הוא ששמענו כל אחד מהן מאיש אחד מיוחד אף שאמרו שהלכו למדינת הים ה"ז קול ברור ובאבן העזר של קלף כתב בהדיא כמ"ש הר"ן וז"ל שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני כו' עד כגון ראובן משמעון ושמעון מיהודה כו' ע"ש והוא נכון מאוד ודו"ק:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלא מהני אלא תרי מתרי ואהא דכתב הרמ"ה חילוק בין שתלו בעדים שמתו להלכו למדינת הים לא פליג וגם הרא"ש כתב מעין חילוק זה בח"מ סי' ע' וא"כ לפ"ז ה"ל לרבי' לכתוב זה בשם הרמ"ה בבבא בפני עצמו לא לכללינהו בבבא שיש חולק עליה וצ"ל שרבינו סובר שגם הרמ"ה לא חילק אלא בחד מתרי אבל תרי מתרי אפילו אמרו שאותן שנים מתו נאמנים שהתורה האמינה לשנים בכל ענין ובזה מיישב דל"ת דבגמרא משמע קצת דבעינן תרי מתרי די"ל דהרמ"ה מפרשו דמיירי כשאומרין שמתו אותן השנים אבל צ"ע דא"כ למה כתב הרמ"ה ל' רבים דוקא "שתלו "דמרתתי "תולין דמשמע דאפילו בשנים משנים אין נאמנים לומר שמתו ודוחק לומר דל' רבים דעלמא נקט:

ואומרים שנתקדשה לו בעיר אחרת ז"ל רש"י בפ' בתרא דגיטין ד' פ"ט ע"א יצא כאן קול פלונית מתקדשת היום לפלוני במקום פלוני:

פלונית תתקדש שהוא ל' עתיד (ושמא נזדמנו יחד כדי לקדשה ולא נתקדשה כ"פ):

שנתקדשה לפלוני וגירשה כו' כיון שקול גירושין יצא ג"כ מיד נתבטלו הקידושין וכמ"ש לעיל בסי' ו' (ושם נתבאר ג"כ מדיני קול קידושין וגירושין ע"ש כ"פ): (אמתלא פי' שובר ששובר את הקול כ"פ):

או שזרק לה קידושין כו' פי' שהקול יצא שהוא ספק אם קרוב לו או קרוב לה:

או אפילו אם יש לחוש לאמתלא כו' פי' אפילו אם לא יצא הקול שיש ספק בקידושין אלא שהקול יצא סתם אלא לנו יש ספק בקידושין הללו כגון שהקול יצא סתם פלוני קידש פלונית בפירי פלוני ולא יצא שום ספק בדברי הקול אלא לנו יש ספק אם יש ש"פ בפירי פלוני שנתקדשה בו או שהקול יצא שפלוני בן פלוני קידש פלונית ואותו פלוני יש לנו ספק אם היה קטן או גדול:

והרמב"ם כתב יצא הקול שנתקדשה כו' פי' כגון מעיקרא אמרו זרק לה קידושין ואחר י' ימים אמרו שהיו קרוב לו תולין באמתלא ומתירין אותה לינשא כיון שמתחלה אמרו שהיו בזריקה וכן כיוצא בזה כן מפרש הר"ן והמ"מ דברי הרמב"ם וכתב ב"י ז"ל ורבינו כתב דברי הרמב"ם כאילו הוא חולק על מ"ש תחלה וכבר נתבאר שמ"ש תחלה הוא לפסוק כרב זביד ואין חולק בזה ודברי הרמב"ם הם פי' לדברי רב זביד עכ"ל:

ולאחר ימים יצא האמתלא כו' לשון הגמרא והרמב"ם שהביא הר"ן כתוב בו אחר י' ימים אבל במיימוני שבידינו כתוב בו ולאחר ימים אם נראין הדברים לב"ד שהוא כן סומכין על האמתלא ולא הוחזקה כו' וכן הוא במיימוני בפ"ט מה"א וכן בש"ע: (מבטלין אותו ר"ל מתירין אותו בלא גט ומודיעין ששקר היה אבל הר"ן בשם הרי"ף וב"י בשם הרמב"ם כתבו דבזמן הזה בסתם מקומות אין מבטלין קלא כ"פ):

כגון אותם "שתלו בהן כו' ה"ג:

שהיה האמתלא מעיקרא פירוש אף על פי שנתברר עכשיו שהאמתלא יצאה מעיקרא סמוך ליציאת הקול אינה מבטלת כיון שלא יצא עם הקול ממש כ"כ הב"י. וצ"ע מנא ליה לפרש מש"ר שהיה האמתלא "מעיקרא דר"ל סמוך ליציאת הקול דצ"ל דר"ל אפילו נתברר עמה דהאמתלא היה מעיקרא ממש בשעת יציאת הקול והיינו שהקול יצא בר"ח ניסן שראובן ושמעון אמרו ששמעו מלוי ויהודה שנתקדשה פלונית לפלוני ואחר י' ימים באו לוי ויהודה ואמרו שלא בודאי יודעים שנתקדשה אלא ספק להן ושכך אמרו מעיקרא לראובן ושמעון והרי נתברר מפיהן לב"ד דהאמתלא משעת יציאת הקול היה דלא היתה ודאי מקודשת אפ"ה אין שומעין להאמתלא כיון שיצא הקול מעיקרא סתם. ופירוש זה ודאי נראה עיקר דהכי משמע לשון "מעיקרא גם לפ"ז הוי דבר והפוכו במאי דהתחיל וכתב דדוקא כשבאו ואמרו להד"ם וע"ז מסיק וכתב הא לא אמרו להד"ם אלא היה בו צד ספק אפילו אמרו שכן היה מעיקרא און שומעין לו ודוק:

אינה מבטלת הקול כיון שלא כו' והא דכתב לעיל בשם הרמב"ם דלא הוחזקה מקודשת התם איירי שהב"ד נראים להם שהוא כן וע"ד שפירשתי שם:

אפילו אחר אירוסין פי' אפילו אם אחר אירוסין יצא הקול איך שנתקדשה לפני אירוסין של זה לאחר:

אין חוששין לו כו' דלקלא דאחר אירוסין ונישואין לא חיישינן (כדלעיל בסי' ו' כ"פ): (דלא מבטלי לקלא דקידושין הראשונים כיון דקול הקידושין של הראשון קודם הנשואי השני כ"פ):

אע"פ שנשאת פי' אעפ"י שנשאת לשני אפילו הכי צריכה גט מהראשון. ומה שכתב ונושא שני אם ירצה רצה לומר אם כבר לא נשאת לו ואדלעיל קאי דאי כבר נשאת לשני אסורה לשניהם כמו שנתבאר בסמוך:

ויתן לה עתה קידושין גמורים דקידושין שקידש כבר אינם כלום דהוי כאילו קדש א"א:

ואסורה עליו עולמית דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל:

שלא יאמרו מחזיר גרושתו כו' שיאמרו על ידי שגרשה הראשון תחלה קדשה השני ועכשיו הוא חוזר ונושא אותה: (וע"ל סימן ל"א כ"פ):

בין ראשון בין שני הואיל שאין קידושי השני ודאי אלא על ידי הקול לא יאמרו גירש זה ונשא זה כו':

ומיראתו עליה פירוש שלא יעשו לה אחר פרצה או שהיא לא תזנה בעצמה:

ואפילו אם גם שמעון אומר כן דאין זה שובר לקול שיצא כבר ששמעון שליח לוי קדש פלונית ללוי:

ולא נשמע הדבר מפי עדים פירוש שיאמרו עדים אנו שמענו מפי עדים שהם ראו הקידושין:

והשיב שאסורה לינשא לו כי היודע שנתגרשה מה מה יודע שהגירושין לא היו אלא לרווחא דמלתא ואם תאמר יכריזו שלא היתה צריכה לגט אלא לחומרא בעלמא איכא דשמע בגיטא ולא שמע בהכרזה עכ"ל הרא"ש בתשובה: