קדשתיך בפני פלוני ופליני אבל אם אמר שהיו הקידושין בלא שני עדים אין כאן קידושין (כמ"ש לעיל סימן מ"ב כ"פ) וכן כולן ב"י:

הוא אסור בקרובותיה דשוינהו עליה חתיכה דאיסורא:

והיא מותרת בקרוביו דלאו כל כמיניה לאסרינהו עליה וכן בכולן שייך זה הטעם:

והוא מותר בקרובותיה כגון אחות הבת שלא מן האם הלא מן האב הם אחיות ושניות דיש להם הפסק דאין אלו נאסרים מכח האם וגם בל"ז נמי מותר בקרובי הבת שיש לה מצד האב:

כופין אותו ליתן כתובה דגלי דעתיה דקדשה וארוסה יש לה כתובה ואפי' אם לא כתב לה כתובה לדעת הרא"ש ורבינו כמבואר לקמן בסימן נ"ה ולדעת הרמב"ם שסבר שאין כתובה לארוסה אלא א"כ כתב לה מיירי כשכתב לה וא"ת א"כ היאך יכול לומר לא קדשתיך י"ל דמיירי במקום שכותבין כתובה ואחר כך מקדשין כ"כ ה"ה והרמב"ן והר"ן ועד"ר:

ויש לה בנים נראה אע"ג דאין לה בנים אינו נאמן לאוסרה וכתב המעשה כמו שהיה דהא כתב אחר כך בתשובה שאינו נאמן לאוסרה על בעלה ואם איתא שבנים דוקא נקט ומש"ה אינו נאמן הו"ל לומר שאינו נאמן מחמת הבנים גם בש"ע לא כתב ויש לה בנים ע"ש:

ואפי' אם תאמר אמת שקדשתני אינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באיש אחר (אין להקשות תהא נאמנת במגו דאומרת גרשתני דזה הוי מיגו דהעזה. ודוקא כל זמן שהיא תחתיו אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה אבל אם בעלה רוצה לגרשה הרשות בידו ואח"כ אסורה עליו דשויתה עצמה חתיכה דאסורה ועיין בתשובת בן לב חלק ג' דף ק"ט ע"א כ"פ):

אם הוא כו' פי' אותו האיש שאמר שקדשה:

שהאשה שנתקדשה לאחר בפני בעלה כו' דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ובודאי גרשה ומיהו נראה דזהו דוקא בדאמרה בהדיא גרשתני או שותקת אבל אי אמרה לא קדשתני מעולם בזה לא מהני מה שהיה בחופתה שהרי זה הוא ככל האומר לא לויתי הרי הוא מודה שלא פרע ואם יש עדים שלוה חייב לשלם ושוב אינו נאמן לומר לויתי ופרעתי כמבואר בח"מ סי' ע"ט:

וזה אסור באשתו והטעם דנאמן הוא לאוסרה עליו והיא אינה נאמנת לאסור נפשה עליו כמו שכתבתי לפני זה. משום דהיא אינה יכולה להפקיע נפשה מבעלה בשום צד מבלי רצונו משא"כ הוא דיש בידו להפקיע נפשו ממנה בגט שלא לרצונה וק"ל ועד"ר:

כיון "שאמר שקדשה פירוש אפילו אין כאן עדים שקדשה ואינו נאמן באמירתו לאסרה לבעלה וכנ"ל מ"מ עשאה חתיכת איסור אנפשו באמירתו שקדשה בפני עדים:

ואסור בקרובות שתיהן בקרובות אחות אשתו הואיל שאמר שקדשה ובקרובות אשתו דלמא לא קידש אחותה: