אפי' חזרה בה גזירה שמא יאמרו קידושי טעות היו ולכן חזרו ונמצא דלמא איכא דשמע שיסברו קידושין תופסין באחותה ומותרת לו ואפילו אם נתן לה גט בחזרת קידושין ולא שמע בגט ויתירו לו אחות אשתו או שאר קרובותיה וה"ה אם מת אחד מהן יהיה טעות בקרובים לו או לה (וכתב במהרי"ל סי' ס"א דדוקא בארוסה אבל בנשואה דליכא למיחש להכי הקידושין חוזרין כ"פ):

ושמשה בהם אבל אם לא שמשה בהן הדרי דדעתו היה שתשמש בהן:

כששלחם וכתב ב"י ז"ל דמשמע שאם לא אכל בשעה ששלחם אף ע"פ שאכל אח"כ הדרי ואיני יודע מנין לו ולא ראיתי מי שכתב כן ואפשר דס"ל דע"י אכילה דשעת שליחות הסבלונות מתוך אותה שמחה גמר ומחל אבל לא ע"י אכילה דבתר הכי ואפשר דה"ה דע"י אכילה דבתר הכי נמי סבר דמחל ומה שכתב כששלחם ל"ד אלא אורחא דמילתא נקט עכ"ל:

אז אינה צריכה להחזירם שמחמת חיבה שאכל ושתה ושמח עמהן מחל סבלונות בעשויין ליבלות פירוש הדברים שיבלו סעודה בבית אביה כ"פ) אבל דברים שאין עשוין ליבלות אמרו חכמים דעתו שלא שלח לה אלא על מנת שישובו לו מבית חמיו עם אשתו וע"ד לכנסה שלח לה ואפילו אכל שם שוה דינר או יותר:

אפילו הן עדיין בעין דאיבעיא הוא בגמרא אם הן בעין אם צריכה להחזיר לו או לא ולא אפשיטא והמע"ה:

פחות מדינר דכל פחות מדינר לא מקרי אכילה לענין זה:

צריכה להחזירם פירוש ל"ד אלא מקצת צריכה להחזירם והשאר קא מיבעיא לן כדלקמן מ"ו: (בד"א שחזר בו הוא וה"ה מת הוא או היא כ"פ):

וכשמשלמת לו פי' מאכל ששלח לה ואכלה מנכה השליש ממה כו' דהיינו דמי בשר בזול (דאם היה שוה ו' זהובים לא ישלמה רק ד' זהובים כ"פ) וכן הדברים העשוין לבלות מנכה לו שליש מהם שבענין זה שמין כל המחזירין אוכלין הנאכלין מתחלה שלא לדעת חזרה שאילו היה יודע שצריך להחזיר לא היה אוכל משלו ומיהו הקידושין לא הדרי כדלעיל שלא יאמרו קידושי טעות כו' ועיין בדרישה:

שלחו לו לאכול בביתו פירוש שלא אכל בבית חמיו אלא חמיו שלח לו שוה דינר לאכול בביתו:

אם מחל על חציה פי' של סבלונות:

אם השביחו הסבלונות כגון ששלח לה צאן ובקר וגזזה אותם או ילדו אצלו רמב"ם ועד"ר:

ואין מוציאין מספק ואינן חוזרין רצה לומר בכל דבר ספק אין מוציאין ממון וממילא ה"נ אין מחזירין:

ואינן חוזרים אכל הני אבעיות' קאי ובשבח אינה צריכה להחזיר השבח וכשאכל חצי דינר אינה צריכה להחזיר החציה של סבלונות:

וכל הגורם לאבד ממון חבירו בח"מ סי' שפ"ט:

וכתב אינו משוה עם רבותיו כצ"ל:

שאינו משלם לו הוצאה פירוש מה שהוציא בשכירות פועלים לחרוש ולזרוע אבל דמי הזרעים חייב לשלם וכמ"ש בח"מ סימן רל"ב וה"ה כתב ע"ז שאינו דומה לזריעה עיין בב"י:

מה שנשאר ביד שמעון מהשלשה מאות זהובים כו' יחזיר לראובן ומיירי שלא עשו קנס על החזרה:

וישבע שמעון כמה הוציא כו' שהשבועה היא כדי להחזיק מה שיש בידו ולכן נאמן מה שאין כן לעיל בהוצאת סעודה שכתב הרמב"ם שאינו נאמן בשבועה דהתם בא להוציא:

וכמה היו שווים הטבעות דקדק לכתוב כמה שוים משום דאין לו לנכות אלא כדי שוויין ולא מה שהוא צריך לשלם בעבורם אם יבא הכותי להעליל עליו וכמו שנתבאר לקמן בשם הרא"ש בח"מ סי' שע"ח בענין פרדה שהחתן רכב עליו כו' ע"ש וגם בסימן ע"ב כתב ב"י דין סייף שנאבד כו' ע"ש:

ואם חזקו שטרות על עצמן כו' פירוש אפי' אם חזקו שטרות כו' וע"ל בח"מ סי' ר"ז איך היו עושין חכמי ספרד:

יתחייב לחבירו כך וכך דלא הוי אסמכתא אפילו לא קנה מהם בב"ד חשוב כיון שנוהגין בכל העולם מידי דהוה אסטומתא דקניא כדאמרינן בח"מ סי' ר"א ועוד בדין הוא שיתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חבירו כ"כ התוס' בפרק איזהו נשך וכ"כ הרא"ש בפ"ד נדרים וכתב מהרי"ק (שורש קצ"ד) דפשוט הוא אף על פי שלפעמים דמי הבושת אינם עולים כמו דמי הקנס אפ"ה לא חשיב אסמכתא דלא חשוב גוזמא אלא דבר שהוא רחוק מדעת עכ"ל:

הילכך אם כל אחד עשה שטר על עצמו כו' רצה לומר שטר הודאה בלא קנין ולכן לא גובים הקנס אלא צריך שישלישו השטרות ביד שליש אבל אם קבלו קנין על הקנס אפי' לא נכתב שום שטר גבי הקנס מטעם שכתבתי:

יעשה שליש שלישותו פי' יתן השטרות לשכנגדו ואין צריך לכתוב שום דבר אף על גב דבעלמא היכא שהושלש שטר בידי על ענין מה כתב הרא"ש ורבינו הביאו בח"מ סימן נ"ו שהשליש צריך לקיים שלישותו ויתן השטר ביד מי שהושלש בידו ליתן אבל קודם שיתן השטר לידו יעתיקנו ויקיימנו בעדים ויאמר בפני עדים היאך בא השטר לידו ושהוא צריך לקיים שלישותו ויכתבו ויחתמו העדים על כל הדברים ויתנום ביד שליש והשליש יתן כתב העדים למי שנתן השטר עליו וע"ש אבל הכא אין צריך השליש לכתוב שום דבר אלא מיד יתן השטרות למי שכנגדן:

ואם כל א' נותן משכון לחבירו על הקנס פי' ולא קבלו קנין על הקנס דאם ק"ק הרי כבר כתב בשם ר"י דלא הוי אסמכתא וגובה הקנס אם כן אין סברא בשביל שנתנו משכנות שהוא גרוע אלא ודאי מיירי שלא ק"ק ולכן כתב דאינו כלום הואיל שלא נתחייב עצמו בכלום דאפילו ר"י לא קאמר דלא הוי אסמכתא אלא היכא דק"ק על הקנס ומ"ש אלא צריך להקנות בסודר דלא כאסמכתא בב"ד חשוב כו' נראה שזה קאי אמ"ש שאדם יכול לשעבד נכסיו כו' שזה מיירי בכל שעבודים וקניינים דעלמא שלא סגי בהו בק"ק סתם להוציא מידי אסמכתא אלא צריך להקנות בב"ד חשוב ועד"ר:

דלא כאסמכתא בב"ד חשוב פירוש שלשה דבקיאין בדיני אסמכתא וכן הוא בח"מ סימן ר"ז מ"ו עכ"ל: