Prisha, Even HaEzer
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וכתב הרמב"ם וכן הפוסק מעות לבנו לא קנה ז"ל הרמב"ם שם פכ"ו דאישות דין ט"ו האב שפסק על ידי בתו לא קנתה הבת אותה המתנה עד שיכנוס אותה בעלה וכן הבן לא קנה עד שיכנוס שכל הפוסק אינו פוסק אלא על מנת שיכנוס עכ"ל ופשוט היא דמ"ש תחלה האב שפסק על ידי בתו שר"ל שפסק מעות לחתנו ואלשון המשנה קאי דמיירי בפוסק לחתנו וכדמסיק שם הרמב"ם וכתב מיד אחר זה ז"ל לפיכך הפוסק מעות לחתנו ומת כו' וכמ"ש גם המ"מ שם וזה גם כן פי' על ידי בתו ורצה לומר שפוסק לחתנו עבור בתו אלא שהרמב"ם סבירא ליה כיון שהטעם הוא משום דאמדינן דעתו שלא פסק אלא על מנת לכנוס דה"ה בפסק לבנו עצמו וה"ה לבת ובנו לרבותא נקט ומהאי טעמא גם כן רבינו הביא לשון הרמב"ם אחר דין הפוסק מעות לחתנו ומת כו' דלכאורה קשה דהוה ליה לסדר דברי הרמב"ם זה אחר שכתב דברי רבינו האי דין הפוסק מעות לבתו וע"ק דס"ל לרבינו גם דעת הרמב"ם שכתב שהפוסק לבתו לא קנתה אלא ודאי דברי הרמב"ם איירי בפוסק לחתנו מיהו נראה דלדעת הרא"ש שלרבינו האמור בסמוך אדברי רבינו האי שהפוסק לבתו לא קנתה אלא א"כ נתייבמה שהוא עומד במקום אחיו דמשמע שאם תנשא לאיש אחר לא קנתה דה"נ כשפסק לבנו דלא קנהו אלא כשישא אותה אשה שהיה לפניו לישא כשפסק לו:
לא ירש הבן אותו ממון ז"ל מ"ו פירוש מאחר שאין בנה יורש אותה אם כן ממילא אף היא לא קנה דבמה וכמה ואם כן ממילא גם כן האב יכול לחזור כשנשאת לאחר שהיא עדיין לא זכתה עד כאן לשונו ולי נראה דהכי קאמר ואקדים לך לשון הרא"ש בפסקיו ומתוכם נבא אל הביאור וז"ל בפרק אעפ"י דף קל"ג ע"א פירש רב האי ודוקא בפוסק לחתנו אבל אם פוסק לבתו וכו' דמכל מקום לבתו פסק ובתו קנתה כך מצאתי כתוב ונ"ל שלא ביאר הכותב יפה דמשמע דאם מת החתן כו' עכ"ל ואם כן ה"פ דהכותב כתב סתם דמכל מקום לבתו פסק וקנתה ומשמעותו הוא דקנתה לגמרי הן ליבם בה הן לישא בו לאיש אחר הן להורישו לבנה מש"ה כתב הרא"ש דע"כ אין לפרשו הכי כמשמעותו. דזה דלהורישו לבנה לא מסתבר כלל דהא ודאי לא פסק לה אלא על מנת שתנשא בהן וכיון שצריך לומר שרב האי דקאמר דקנתה לא בכל עניין מיירי אם כן גם כן נאמר דסבירא ליה דלא קנתה אלא אם כן נתייבמה דהיבם עומד במקום אחיו הראשון (ר"ל שבא מכח קידושי קמא כ"פ) ולא שתנשא בו לאיש אחר וק"ל וכן משמע לשון רב האי שכתב דוקא בפוסק לחתנו פירוש אז יכול האב למימר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולא לך אבל בפוסק לבתו אין יכול לומר כן אלא שחייב ליתן אף ליבם אבל אם נשאת לאחר או שיהא בנה יורשה בזה לא מיירי רב האי וגם הרמב"ם שכתב וכן הפוסק מעות לבנו לא קנה כו' נוכל לומר שגם הוא מודה לדברי רבינו האי שאם פוסק לבתו ומת חתנו שמחוייב ליתן ליבם ואע"ג שכתב הרמב"ם שכל הפוסק אינו פוסק אלא ע"מ לכנוס שזה מקרי כניסה:
ויש לה בן רבותא קמ"ל דאע"ג דיורש אותה אפ"ה לא יחזיר החתן לבנה אלא לאביה מ"ו:
כשמת הארוס אין האב יכול לחזור בו ז"ל מ"ו אבל אם מתה אין הבן יורשה נ"ל דהא נתן ע"מ שתינשא ולא נתקיים התנאי אבל כל זמן שלא מתה קנתה המתנה שהרי בידה לקיים התנאי והוא נתן בסתם ע"מ שתינשא אבל לעיל היכא דליכא יבם שלא זכתה בו היינו משום שאמר אני פוסק לבתי כו' ולא הזכיר ע"מ שתנשא אלא מכח אומדנא הוא דאומדנא שלא נתן לה אלא ע"מ שתינשא לו א"כ לית לה מידי בגווה ודוק עכ"ל אבל קשה על פירושו למה אמר וכיון שנתקדשה בלא נתקדשה נמי קנתה הואיל שבידה לקיים התנאי ולכאורה היה נלע"ד דמ"ש אין האב יכול לחזור בו שקנתה לגמרי שאם מתה בנה יורשה דכיון שנתקדשה קיימה תנאו שנותן ע"מ שתינשא בו וזה מיקרי שתינשא הואיל ואמר סתם ע"מ שתינשא לא פירש למי אבל לעיל כיון שפסק בשעת קידושין מסתמא היה דעתו ע"ז שנתקדשה לו וע"מ שתכנס לחופה דליכא למימר דדעתו היה משנתקדשה יהא שלה דהא בשעת קידושין אמר לה כן וא"כ ודאי היה דעתו על נישואין ממש משא"כ הכא שנותן לה קודם שנתקדשה א"כ איכא למימר דדעתו היה שאם נתקדשה לשום אדם יהא שלה אבל גם זה דוחק דהא בפסק לה סתם איירי ולא הזכיר שום תנאי בשעת קידושין מיירי לכן נראה כמ"ש בדרישה: