כהן הדיוט כב"י דאילו כהן גדול אינו אסור באלו בלבד דאף באלמנה אסור ועוד כ"ז אינו בזמנינו.

ואסור בחלוצה מדרבנן דדמיא לגרושה שנתגרשה ג"כ מיבמה שהוא בעלה כ"פ):

ספק חלוצה א"צ להוציא דהואיל דחליצה דרבנן לא גזרו בספיקו לאפוקי גרושה דהוי מה"ת ספיקא נמי אסור וה"ה דספק זונה וחללה נמי אסורה:

ואפי' ריח הגט פוסל (וכופין אותו להוציא כ"פ) דדרשינן מדכתב ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה לבד פסולה (ואפי' לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא ואין נותנין גט רק משום חומרא מקרי ריח הגט ופסולה לכהונה תשוב' הרשב"א סי' תק"ן וכ"כ רמ"א כ"פ): ואע"פ שלא הותר כו' פי' ואם הבעל הוא בעצמו כהן אסור לקיימה ואסורה נמי לעלמא אלא יתן להגט אחר. א"נ דמת בעלה אחר שגרשה בזה הגט אסורה אח"כ לינשא לכהן:

מותרת לכהן פי' לאיש אחר:

שהמיאון מבטל הגט דגלי עלה דקטנה היא ובטלוה לגיטא רש"י כ"פ):

מיאון דחברי' לא מבטל גיטא דידיה כגון אם מתחלה גרשה הראשון ונשאת לאחר ומיאנה בו אסור הראשון להחזירה משום איסור מחזיר גרושתו אחר שנשאת:

ה"מ לענין שלא תחזור כו' פי' הואיל ולא יצאת מהראשון במיאון אלא בגט שהוא גרשה מרצונו י"ל שהיא אהבת אותו ואזל ומשבש לה (פי' מפייס לה כדי למאן כ"פ) לאפוקי אם גרשה הראשון ואח"כ חזרה ומיאנה בו ואחר המיאון נשאת לאחר ומיאנה או נתגרשה ממנו מותר להחזירה הואיל שיצאת מהראשון במיאון מסתמא אינה אוהבת אותו ול"ל דאזל ומשבש לה וע"ל סימן קנ"ה ושם מבואר כדברי רבינו:

(שאין חוששין לקלא דבתר נשואין וכן לקלא דבתר אירוסין נמי לא חיישינן גמ' כ"פ:

ואם מת ונשאת לכהן אחר תצא דלגבי דידיה הוא קודם נישואין:

לנתינת הגט כתיבה ואע"ג דלכתיבה לחוד קורין נמי כתיבה מ"מ מחמרינן למיחש לקלא לפי שהקול הזה לא לחנם יצא אלא לאוסרה על בעלה וכיון שהכתיבה אינה כלום ודאי משום נתינה יצא הקול כ"כ התוס' והר"י ומ"ה קאמר יצא קול פלוני כהן כתב כו' דבלא כהן אין מוציאין קול על גרושין כ"א בכהן לאסרה על בעלה (ר"ל כוונתם כן הוא אבל אין יכולים לאוסרה כ"א מת זה כו' כ"פ) שאם מת זה הכהן אסורה לינשא לכהן אחר כמ"ש לעיל וקיצר כאן דלא בא אלא ללמדינו דאע"ג דלא יצא הקול אלא על הכתיבה הו"ל כאילו יצא הקול שגרשה:

חוששין לקול לאוסרה לכהן פי' אסורה אפילו לכהן זה שיצא הקול עליו שקדשה וגרשה אסורה לו אח"כ לחזור ולקחת אותה דאין כאן קול שלאחר נישואין שהרי הקול הזה שיצא עליה שהיא מקודשת אותו הקול נמי הודיע שחזר וגרשה נמצא שלענין אם ירצה ליקחנה קול דקודם נישואין הוא גמ'. ומ"ש ואם נתגרשה מיד לאפוקי אם הוחזקה קול של קידושין קודם שנתגרשה דהוי קול דלאחר נישואין:

(אין חוששין לקול. דהו"ל קלא ושוברו עמו ואוקמיה לה אחזקתה כ"פ):

בגירושין ולא בקידושין דאי יש אמתלא בקידושין אע"ג דאין אמתלא בגרושין נתבטל כל הקול מאחר שאין הקידושין כלום מכ"ש שאין ממש בגירושין וק"ל.

ואין חוששין לקול הגירושין לאסרה לכהן פי' אם מת הראשון שיצא הקול עליו מור"ש. א"נ שזה שיצא הקול עליו הוא עצמו כהן וקאמר שאין הקול אוסרה עליו דהו"א דהוי קול מקמי קידושין וכמ"ש בסמוך:

ואם אח"כ נתברר כו'. על כל הא דלעיל קאי. (ואפילו לא היה שם אמתלא כ"פ):

לא תדור עמו במבוי כו' הואיל והיא פנויה [קיל ליה] חיישינן שיבוא עליה משא"כ בישראל שגירש לאשתו ונשאת לאחר [דחמירא] דלא אסרה לדור עמה אלא בשכונה תוס' ועיין בב"י (דדעת התוס' דמבוי גדול ממשכונה לשכונה דאינו אלא ג' בתים כ"פ) שכ' דלהרא"ש שכונה גדולה ממבוי וכן מוכח לקמן בסי' י' ע"ש וכ"מ כאן שכתב וחוץ למבוי מותר דקשה פשיטא דחוץ למבוי מותר דמדכתב לא תדור עמו במבוי ממילא משמע שחוץ למבוי מותר אלא הא קמ"ל דאע"ג דחוץ למבוי עדיין הוא בשכונה א' וזה אסור בישראל שגירש ונשאת אפ"ה בכהן מותר וכן מוכיח הר"ן בס"פ האשה שנתארמלה וס"ל דהסברא איפכא דבא"א החמירו ואסרו בכל השכונה משא"כ בגרושת כהן שאינו אלא לאו בעלמא סגי בהרחקת מבוי ועיין במ"ש בסי' קי"ט:

(היא נדחת מפניו דקשה טלטולא דגברא מדאיתתא כ"פ):

לוה ממנה בנכסי אביה (פרש"י בנכסי מלוג כ"פ) דאל"כ מהיכן לקחה מעות ללות לו הא כל מה שיש לה לאשה יש לה לבעלה:

והוא תובעה וה"ה והיא תובעתו וחדא מנייהו נקט:

מנגדינן להו פי' דהיו מנדין אותן והא דפי' לקמן בסי' קי"ט דהיו משמתין אותן תירצתי לקמן סי' קי"ט ע"ש וע' בב"י:

שגירשה מן הנשואין דאז מכרת ברמיזותיו וחיישינן שיבעלה באיסור ועד"ר. (וחייבי מיתות ב"ד וחייבי כריתות הם עריות המפורשים בתורה כ"פ):

כין באונסבין ברצון ז"ל רש"י בפ' הבע"י שוגג כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת. מזיד ' לשום זנות ולא לשום מצוה וז"ל התו' שם א"ל דמזיד ורצון תרי גופא נינהו דרצון היינודמכוין למצוה ואע"ג דפשיטא הוא מ"מקתנילה והכי אורחי' בכל דוכתא אבל בפ"ט דב"ק גבי אדם מועד לעולם קש' מה בין מזיד לרצון וי"מ דה"ק בין שיהי' אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו אותו לעשות כן בין שהוא ברצון עכ"ל:

(משהערה בה פי' גילה ור"ל הכנסת עטרה וי"א זו נשיקת אבר ויש להחמיר כ"פ):

ובלבד שתהיה מבת שלשה כו' ויהיה הוא מבן ט' כו' דפחות מכאן אין ביאתן ביאה (ר"ל שאין טועמין טעם ביאה כ"פ) ולא נעשית זונה:

חוץ מבא על הנדה כו' (אע"ג דבא עליה חייב כרת כ"פ) שהריהיא אשתו בקידושין והוא אינו זר אצלה (ר"ל דלא קרינן ובת כהן כי תהיה לאיש זר שאסורה להנשא למי שזר אצלה ואף הבא על הפנויה נדה היא מותרת להנשא לו לאותו שנבעלה כ"פ):

ואפי' (חייבי לאוין דשאר בשר כגון אנוסת אביו דהוא בלאו דלא יגלה כנף אביו וכן נושא חלוצתו דהוי בלאו דלא יבנה כ"פ):

דאיהי נמי לא תפסי בה קידושין דכתיב לא תהיה אשת המת וגו' ול' הויה מ"מ צריכה גט מחומרא כדלקמן סי' י"ח וסי' קנ"ט מור"ש:

(הנבעלת לא' מחייבי לאוין כגון פ"ד וכרות שפכה וכ"ש לא' מהעריות כחייבי כריתות ומיתות ב"ד. עיין ברמב"ם פ"א דאישות כ"פ):

ואינן מיוחדים פי' לאפוקי כ"ג שבא על האלמנה וכן הדיוט על גרושה חללה שלאווין אלו אינו שייך אלא בכהנים ואין עושין בבעילתן להגרושה או חללה לזונה. וכשבא כהן אחר אח"כ עליה אין מתרין בו משום זונה אלא משום גרושה או חללה משא"כ עמונית ומואבית שהוא לאו שנוהג בכל אם בא עליה א' מישראל עשאוהו בבעילתו לזונה ואם ירצה לבא עליה אח"כ כהן מתרין בו משום זונה ולוקין עליה וכן במצרית ואדומית נעשין זונה מביאת ישראל כיון שאיסורו שוה בכל:

או מאיסורי עשה כגון מצרי ואדומי שהם בעשה תוך ג' דורות דכתיב דור שלישי יבא להם ולא קודם דור ג' ולאו הבא מכלל עשה הוא עשה עיין מה שתמה הב"י על הראב"ד ורבי' אין חולקי' על הרמב"ם בזה והלא ברייתא ערוכה היא דעמוני ומואבי פוסלין מכהונה כו' לע"ד לק"מ שהן מחלקי' בין אוכלין מהכהונה דהיינו תרומה ובין עשיית' לזונה והארכתי בדרישה לקמן:

הויין כזונות ואסורות לכהונה שאע"פ שלא נבעלת קרויה זונה לפי שהכותים שטופי' זימה הן ובניהם ילדי' זנונים הנה ה"נ משום דכתיב בתולות מזרע ישראל אבל רבי' שכתב הויין כזונות משמע דס"ל כטעם הראשון:

ומשום טומאה דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לקחתה אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה (שאסורה לכהן אפילו באינון כ"פ) רש"י ועד"ר: ! אע"פ שמותרת לבעלה דכתיב והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת.

אסורה לכהונה פי' אם מת בעלה לא תנשא לכהן משום דגבי כהן אפי' אנוס אוסרה עליו וז"ל הרמב"ם בפי"ח מהא"ב פרט לך הכתוב באשת ישראל שמותרת לבעלה כשנאנסה שנ' והיא לא נתפשה אבל אשת כהן באיסור עומדת שהרי היא זונה:

ואסורה לכהן אחרי מות בעלה אפי' נתנה אמתלא לדבריה שלא אמרה אלא כדי שיגרשנה בעלה אינה נאמנת כ"פ): (עד א' והעיד לו כ' דאין דבר שבערוה פחות מב' ומ"ש או העד נאמן לו כו' כבי תרי כ"פ):

יוציא כדי לצאת ידי ספק ל"ד בכהן דה"ה בישראל (ברצון כ"פ) ועיקר הדין זה לקמן סי' קט"ו וקע"ו וע"ש.

אבל ישראל שטען טענה זו כו' משום דהוי ס"ס ספק קודם נישואין ספק אחריו ואת"ל אחרי נשואין שמא נבעלה באונס לאפוקי כהן שאף אם היה באונס אסורה משום זונה ואין כאן כ"א ספק א' (וא"ל הלא יש כאן ב' ספיקות שמא מוכת עץ היא דדבר שאינה מצוי הוא ואין חוששין כ"פ): ואם קדשה כשהיא קטנה פחותה מבת ג' שנים ויום א' ואחר זמן בא עליה וטען שלא מצא בתולים אפי' בישראל אסורה דאין כאן אלא ספק א' דאם היתה נבעלת קודם שקדשה היו הבתולים חוזרים:

אסורה לכהן משום ספק זונה דג' פעמים כתיב ונטמאה אחד לבעל וא' לבועל וא' לכהונה (ור"ל לבעלה אסורה בין כהן בין ישראל אלא שאם מת בעלה אסורה להנשא לכהונה כ"פ).

בין שיש לה שם עדות שמנעה פי' שיש עדות שנטמאה ואז אינה שותית ועדות דנקט לאו דוקא דאפילו אם ע"א מעיד שנטמאה אינה שותית:

בין שהיא מן הנשים שאינן ראוייה לשתות כגון שהיא אשת קטן וסומא ומפורשי' הן במיימוני הפ"ב דהל' סוטה.

ואפי' קנאו לה ב"ד כגון שב"ד ראו בה דבר מכוער ובעלה במדינת הים או שהיא שוטה ואז ב"ד קוראין אותה ומקנין לה (ואמרו שאותן שב"ד מקנא להם לא להשקותה אמרו אלא לפוסלן מן הכהונה כ"כ המ"מ פי"ט דא"ב כ"פ ואם אח"כ אפילו בא בעלה אינה שותת מפני שלא קינא לה בעלה כ"כ הרמב"ם בפ"א דהלכות סוטה:

אשה שיצא עליה שם רע שהיא מזנה פרש"י לעבד או לכותי שפוסלין אותה מן הכהונה אין חוששין לה לאסירה לכהונה רק פריצותא דעלמא הוא דחזו ששוחקת בשוק או מיעך לה בין דדיה:

והיא ובתה כשרים פי' שלא תאמר דוקא היא כשרה דהוה בחזקת כשרות ולא בתה דלא הוי לה חזקת כשרות:

אפי' בדיעבד תצא כו' משום דמעלה עשו ביוחסין:

לא תנשא לכתחלה פי' לכהן דהרמב"ם ה"ל דאפילו בטוענת לכשר נבעלתי לא מכשירין לה לכתחלה אלא בתרי רובי אבל הטור סובר כשאמרה לכשר נבעלתי אפילו ברוב פסולים אצלה לא תצא בדיעבד ולכתחלה בחד רוב סגי כמ"ש הב"י ע"ש (ומיהו בדיעבד מודה הרמב"ם דנאמנת לומר לכשר נבעלתי אפילו ברוב פסולין אצלה ואין שום רוב כשרות אצלה וכ"כ המ"מ והר"ן משמו) והוא דעת התו' והרא"ש עכ"ל מור"ם גם בהא פליגי דלהטור וסיעתו היכא דאיכא תרי רובי סגי לכתתילה אפילו באינה אומרת כלום ולהרמב"ם אינה מותרת לכתחילה אלא בעינן ג"כ אומרת לכשר נבעלתי הכי מוכח שם וכ"כ בד"מ:

ונראה דאפילו נתעברה בעיר כו' תנשא לכתחלה כו' פי' אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי:

אם הלך הבועל אליה כו' משום דכל דפריש מרובא קפריש ולא בעינן שיפרשו כולם כ"א משום גזירה שמא יקח מן הקבוע כגון באותו ואת בנו שנתערבו בי"ד ס"ס י"ו ובסי' ק"י אבל כאן לא שייך הך גזירה:

אא"כ הלכה היא אליו דאז הוי קבוע ואפי' תרי רובי לא מהני הואיל שאינה אומרת לכשר נבעלתי אבל אם הולך אליה אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש:

שאין ידוע וכו' הטעם ע"ז ע' בב"י (גם י"ל דמסתמא הוא הולך אחריה דהכל ממנו ולא ממנה ואין להם עזות פנים לתובעו כמ"ש רש"י בפסוק ואל אישך תשוקתך כ"פ:)