או נחלצה ואע"ג דהיא אלמנה אתא לאשמעינן דאע"ג דהיא דומה כאילו היה לה ב' אנשים מאחד נתאלמנה ואחד חלצה וכאילו גרשה כ"כ הר"ן. והתוס' כתבו דה"א כיון דשומרת יבם לא מחסרה כניסה לחופה שהרי יבמה יבא עליה בע"כ תהיה כנשואה קמ"ל עכ"ל. ואגב רישא נקט בסיפא דהיינו בנשואין כ"כ ר"ן.

דמשנכנסה לחופה היא בחזקת בעולה וכן הוא לעיל בסי' ו':

פחות מבת שלשה שנים ויום אחד דאע"ג דנבעלה בתוליה חוזרין:

ומבת שלשה שנים ויום אחד ולמעלה כתובתן מנה דבחזקת בעולות הן:

וקטן "מבן תשעה שנים ולמטה ה"ג:

אבל אם השיר בתוליה כו' דלא עדיף ממוכת עץ:

מוכת עץ פרש"י שנתקע לה עץ באותו מקום:

ונמצאת בעולה דמקחו מקח טעות ואפי' אם אמרה משארסתני נאנסתי אינה נאמנת ואע"ג דבמוכת עץ אמרינן דיש לה כתובה מנה הכא גרע הואיל שהיא דרוסת איש ונמאסת (וי"מ הטעם דיכול לומר אינה נוח עלי דכיון דטועמת טעם ביאה שמא אינה נהנית ממני כ"כ מטעם דלא כל האצבעות שווין כ"פ):

בוגרת אע"פ שכלו בתוליה (כמ"ש בסימן שאחר זה כ"פ) אפ"ה כתובתה ר':

או סומא לאפוקי מר"מ דאמר אין לסומא טענת בתולים (מטעם דשמא נחבטה ע"ג קרקע והשיר בתוליה והוי מוכת עץ כ"פ) וממילא אין כתובתה ר"י קא משמע לן:

או איילונית כתב ה"ה דדוקא אם הכיר בה דאם לא כן הרי הוא מקח טעות ועיין בדרישה:

אבל החרשת כו' אע"ג שיש לחרשת נישואין מדבריהן (כדלעיל סי' מ"ד כ"פ) לא תקנו לה כתובה כדי שלא ימנעו מלשאת אותה: (אין לה כתובה וכן אין לה מזונות ולא תנאי כתובה רמב"ם כ"פ):

נתפקחה החרשת כו' וקיימה פירוש והשוטה בעלה בא עליה אחר שנשתפית דחכמים לא תקנו נשואין לשוטה ולכך צריך שיבא עליה עכשיו אבל חרשת אע"פ שלא בא עליה עכשיו יש לה קדושין הראשונים שחכמים תקנו לנשואין לחרש חרשת כדפרישית לעיל בסי' מ"ד וע"ד:

אח"כ יש לה כתובה מנה דכבר בעולה היא (ואע"ג דלא כתב לה כתובה גובה מתנאי ב"ד כ"פ): (וחרש ושוטה כו' פירוש וכתב לה כתובה כ"פ):

קטן אפילו מבן ט' כו' כפול הוא לעיל בסימן מ"ד:

שהשיאו אביו אבל ב"ד אין משיאין אותו הואיל שלא תקנו לו נישואין כמו שוטה והטעם דלא תקנו נישואין לשוטה וקטן ולקטנה תקנו ע"ל בסימן מ"ד:

ואם הגדיל וקיימה וכתב ה"ה בשם הרשב"א והוא שבעל אחר שהגדיל לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת וכו' ובודאי לשם קידושין בעל אבל אם לא בעל אין לה כתובה הואיל שאין לקטן נשואין אפי' מדרבנן:

יש לה עיקר כתובה מאתים לבתולה וא"ת מ"ש מחרש ושוטה שנשאו לפקח' ונתפקח החרש ונשתפה השוטה דאין להן כתובה אלא מנה וי"ל דכל קטן עומד להתגדל וסופו מוכיח על תחלתו שנשאה לקיימה בגדולתה וכאילו נשאה מתחלה לאחר שיתגדל משא"כ בחרש ושוטה שאינם עומדים לפקח ולהשתפה נמצא שמתחלה לאו בני חיוב שיתן כתובה הוו ואחר שנשתפה ונתפקח וקיימה כבר היתה בעולה וק"ל:

ואפי' העיקר אינה גובה מכח שטר כתובה פירוש ונימא שתטרוף לקוחות מזמן הכתובה דהאי שטרא חספא בעלמא הוא:

ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו אבל מה שנמכר מזמן שבא עליה אחר שהגדיל טרפה מלקוחות דלא גרע מאלמנה מאירוסין דגבי ממשעבדי לדעת הרא"ש אע"ג דלא כתב לה כתובה כדלעיל בסימן נ"ה ואע"ג דלכאורה משמע מדברי התוס' ס"פ הכותב והאשר"י דלא טרפי כלל ממשעבדי אפילו לאחר שהגדיל אבל א"א לומר כן כדפרישית דלא גרע מאלמנה מאירוסין וצריכין לומר מ"ש התוספות והאשיר"י דממשעבדי לא גביא ר"ל מכח השטר לא גבי דמוקדם הוא וחספא בעלמא הוא אבל מכל מקום גביה מהשתא אפילו ממשועבדים בתנאי ב"ד כמו אלמנה מאירוסין:

וכן הדין בגר שנתגיירה אשתו כו' פירוש שכתב לה כתובה בכותיותן ואחר כך נתגיירו והכתובה קיימת דגם כן גובה עיקר הכתובה בתחלת נישואיה בתולה מאתיים ואלמנה מנה ולהרמב"ם אין לה אלא מנה דלא עדיפא מגיורת שנתגיירה אחר ג' שנים כ"פ):