כל בל בתולה שכתובתה מאתים כו' הואיל שכתובתה מאתים בודאי בחזקת בתולה נושאה (ובאם שלא מצא לה בתולים אין לה כתובה אפילו מנה כמ"ש לעיל סימן ס"ז סעיף ח' כ"פ) אבל אם כתובתה מנה בחזקת בעולה נושאה לכן אין לה טענת בתולים:

וכל המתייחד עם ארוסתו קודם כו' פירוש אפילו אם כתובתה מאתים הואיל שמתייחד עמה מסתמא בא עליה וק"ק דבסמוך כתב רבינו ז"ל וכשטוען טענת בתולים אם הוא כהן כו' עד ואפילו נתייחדה עמו תחלה אסורה לו וצ"ל דלענין איסור החמירו כיון דשווי אנפשיה חתיכה דאיסורא ואומר ברי לי שלא באתי עליה משא"כ לענין ממון דדלמא כדי לאפסודה ממאתים קאמר לה הכי וק"ל:

למשמש שלא ינהגו כו' פירש רש"י למשמש לפשפש ולמשמש במעשיהם באותו הלילה שלא יתקלקלו זה את זה במעשיהם זה בתרמית שלא תראה דם בתולים ויאבד (ברצון המפה) וזו שלא תביא מפה שיש עליה טיפי דמים והטעם שחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה:

אז אינו יכול לטעון (אע"ג דעליה היה מוטל להעמיד עדים אמרינן דהאמין לה לבועלה בלא עדים כ"פ) כיון שנהגו למשמש ונשתנה המנהג אנו תולין שבגרמותו נשתנה ורמאי הוא ואין לסמוך אחזקה:

בין נערה בין גדולה פירוש בוגרת ואע"פ שאין לבוגרת טענת פתח פתוח כדלקמן בסמוך ואם אמר בעלתי ולא בדקתי אחר דם אינו יכול לטעון כלום אבל טענת דמים יש לו:

אם תאמר עדיין בתולה אני ובעל אותו בהטייה או שלא בעלני כלל:

ריחה נודף פירוש מפיה מריחין ריח יין הנכנס דרך פתח הפתוח:

והרמ"ה כתב שאין לבדוק בבנות ישראל כו' וסברת מחלוקתם עיין בדרישה:

אי סלקא מילתא על בורייה פי' שבעולה ריחה נודף ובתולה אין ריחה נודף:

בפני עדים ל"ד לפניהם שאסור לבעול בפני כל חי כדלעיל בסי' כ"ה וכדלקמן ס"ס ע"ז אלא ר"ל שמכניסין בחדר (ומכינים המפה שאין בו טיפי כ"פ) בפני עדים ומתייחד עמה בפניהם:

רואין אם יש בה צד חולי כו' בגמרא בפרק קמא דכתובות דף י' ע"ב איתא שכך הוה מעשה באשה אחת שבעלה ולא מצא דם בתולים ואמרה שעדיין בתולה היא ושני בצורת הוי. ורבינו שכתב ואם אין מוציאים כדבריה רואין אם יש כו' רבותא קמ"ל שאע"פ שמתחלה אמרה שכך דרך משפחתה ולא נמצאת כדבריה ואפ"ה אם יש לתלות בצד חולי או רעבון תלינן ולא אמרינן שהוחזקה כפרנית:

מאכילין ומשקין אותה ובגמרא איתא שמכניסין אותה גם למרחץ וגם הרמב"ם כתב מרטיבין אותה:

אפילו סומא לאפוקי מדר' מאיר דאמר סומא אין לה טענת בתולים מפני שכשהיתה נחבטת ע"ג קרקע אינם רואה אם נשר בתולים כדי שתגיד לאמה:

או אילונית פי' והכיר בה כדפרישית בסי' ת"ו: (נתרפו איבריה ונתרווח ודומה כאילו פתחה פתוח כ"פ). אע"פ שמצאה דם דשמא נבעלה ולא נשרו כל בתוליה כבר כ"פ):

ור"י פירש כיון שמצא דם אינו יכול לטעון כו' ולא יכול לטעון אלא כשאינו מוצא דם וא"ת תיפוק ליה משום דלא מצא דם יש לומר כגון שמשפחתה אין להם דמים או שאמר לא דקדקתי לראות אחר דם ונאבד השמלה ואע"פ שאינו יכול לברר אם אמר אמת שפתח פתוח מצא אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכמ"ש בסמוך:

וחרשת כו' ברייתא היא בגמרא החרשת והשוטה ומוכת עץ אין להם טענת בתולים וכגון שכתב להן כתובה: (ואם הוא כהן שאשתו אסורה אפולו באונס דמיירי בבתולה שנתארסה זמן מה קודם שהכניסה לחופה וטוען שזינתה ודאי בין אירוסין לנישואין דהכי מיירי קרא לא מצאתי לבתך בתולים ונמצא דליכא אלא חד ספיקא שמא תחתיו זינתה או לא והולכין להחמיר וא"ל והלא איכא ספק ספיקא ספק תחתיו או לא ואם תמצא לומר תחתיו ספק דרוסת איש או מוכת עץ דמוכת עץ לא שכיח כדבסמוך (כ"פ):

שודאי היה תחתיו ר"ל נבעלה תחתיו אחר שנתקדשה לו דאי נבעלה קודם שנתקדשה לו היו בתוליה חוזרין הואיל שפחות מבת שלשה היתה:

שמא באונס שמא ברצון אבל לא תלינן במוכת עץ שהוא לא שכיח וכ"כ בד"מ. והא דנאסרה עליו ואינה נאמנת במיגו דהיתה מודית לי והיתה מתנצל לומר תחתיך נאנסתי משום דהוא מיגו בטענה גרוע לפגום כבודה (דלא בעי למפסלה נפשה מכהונה כ"פ) לענין הפסד כתובתה בלא"ה לק"מ משום דהוה מיגו להוציא וכ"כ בד"מ ע"ש:

אינה אסורה עליו פי' אפי' אם אמת הוא שהיתה בעולה:

הא דנאמן לאוסרה פי' אם הוא ישראל שנתקדשה פחות מבת שלשה: (אבל נאנסתי תחתיו פי' ומזלך גרם דנסתחפה שדהו ויש לי כתובה מאתיים משעה שארסני כ"פ):

והוא טוען טענת שמא שאינו יודע אם באונס אם ברצון כו' נקוט האי כללא בידך דכל שמכחישתו לומר בתולה נבעלתי הרי גם טענתו ברי שהוא יודע האמת שבעלה ולא היתה בתולה וכל שהיא מודית לו שלא מצאה בתולה אלא שמתנצלת בטענה אחרת טענתו שמא ומש"ה מ"ש רבינו אח"כ בסמוך בענין הפסד כתובתה ז"ל והוא אומר קודם לכן נאנסה או אח"כ במזיד ר"ל שטוען בשמא. וכ"כ במיימוני פי"א ובש"ע בכל טענות אלו לשון שמא ע"ש ולענין תוספת כתב בסמוך דאינו נאמן אלא בראית ברורה ר"ל אף שמכחישתו וטענתו ברי אפ"ה לא האמינהו בטענתו בתוספת כ"א שיברר דבריו ע"י פרישת שמלה ומשמש וכמ"ש בסמוך:

ברי עדיף אע"ג שהברי הוא טענה גרוע שיודעת שהוא אינו יכול להכחישה וגם אין כאן חזקה ולא מיגו מ"מ נאמנת ומביא הרא"ש ראיה מההיא דהיתה מעוברת דאלים ליה לרבן גמליאל ברי ומכשיר העובר ואע"ג דלית ליה חזקת כשרות ואפילו ברוב פסולין:

או גדולה פירוש אפילו היא גדולה (דהיינו משלשה שנים ויום אחד ומעלה כ"פ) דאיכא ס"ס ואינה אסורה על ישראל מכל מקום מפסיד כתובה:

דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ופירש"י אין לחוש שיטעון אדם כך אלא באמת שאם היה שונא אותה מתחלה לא היה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד סעודתו חנם אלא היה מגרשה מתחלה ועד"ר: עיין בב"י וד"מ דאיכא מ"ד (הרשב"א ומ"מ פי"א דאישות כ"פ) דדוקא כשטרח הוא ולא כשלא טרח הוא בסעודה ע"ש:

קודם לכן נאנסה כו' והוה מקח טעות וכ"ה במיימוני פי"א בהדיא. אבל אין לומר שטענתו לענין מנה ומאתים (וכן פירש רמ"י בלבוש כ"פ) שהרי טענה השנייה או ברצונה נבעלת במזיד אחר שארסתיך טענתו שלא יתן לה כתובתה כלל ה"ה טענה ראשונה וכבר כתבתי שטענתו בזה טענת שמא וטוען שני הטענות יחד ואומר יכול להיות שקודם לכן נבעלה או אח"כ ובמזיד וק"ל:

בעולת איש את בלא אונס והוה מקח טעות כדלעיל בסימן ס"ז:

נאמנת ואפילו אם הוא כהן אינו יכול להפסיד כתובתה דלענין כתובה ישראל וכהן שווין הן:

והוא מחרים סתם כו' אבל אינו יכול להשביע כיון שאינו טוען טענת ברי ה"ה:

כתבו הגאונים שאינו נאמן להפסידה ארישא דמלתא קאי דאם אמר פתח פתוח מצאתי דנאמן להפסידה כתובתה:

וכן כתב הרמב"ם שאינו נאמן להפסידה התוספת פירוש אם מכחישתו וכ"ה בהדיא במיימוני בפי"א מה"א:

אלא אם כן נודע בראיה ברורה שהיתה בעולה או שהודה לו שהיתה בעולה קודם שתיארס כו' כן צריך להיות וכ"ה במיימוני וכתב מור"ש וז"ל שאינו נאמן להפסידה התוספת פיריש והיא כופרת אבל אם היא מודית רק שאומרת שתחתיו נאנסה נאמנת אפילו על העיקר כדלעיל והיכא שהיא כופרת נ"ל שאין צריך ראיה שהיתה בעולה קודם לכן אלא כשמביא ראיה שהיתה עכשיו בעולה כגון בטענת דמים וע"י משמוש סגי בהכי ודוקא כשהודית לו שהיתה בעולה צ"ל שהיתה קודם לכן (באונס או אח"כ במזיד כ"פ) דאל"כ אין בהודאתה כלום ודו"ק עכ"ל ועיין בדרישה. ומ"ש בספרים אא"כ נודע לו בראייה תיבת לו היא ט"ס דודאי אין מאמינים לו אא"כ בפרישת שמלה לפנינו. גם במיימוני ליתא ע"ש סוף פי"א:

לפיכך יש לו להשביע בנקיטת חפץ כו' וכתב ה"ה דהוי כשאר מלוה ולוה שאם טוען הלוה פרעתיך שטר זה ואמר השבע לי שצריך המלוה לישבע עכ"ל (ועיין בח"מ סי' פ"ב כ"פ) ולכן דוקא הכא כתב הרמב"ם שצריכה לישבע משום שהיא גובה מכח השטר אבל גבי ק' ור' שהיא נוטלת מכח תנאי כתובה אפי' לא כתב לה שום שטר אינו יכול להשביעה בטענת שמא:

ואם רוצה לקיימה אחר שהפסידה כתובתה פירוש כגון שנתקדשה מבת ג' שנים ומעלה והוא ישראל שמותר לקיימה מכח ס"ס כדלעיל. ועיין בש"ג דכתב דיש חולקין בזה דאם כן מאי טרח בסעודה ומפסידה איכא כיון דמותר לקיימה ע"ש וד"מ הביאו:

אלא שמלקין אותו שודאי משקר שהרי הוא אינו בקי נמצא שמוציא שם רע על בת ישראל ודינו במלקות: