שארה מזונותיה בסי' ע'. כסותה כמשמעו בסימן ע"ג. עונתה בסימן ע"ז:

לבא עליה כדרך כל הארץ פירוש שינהג עמה בבעילה כדרך שנוהג העולם והתורה קראו עונה מפני שהוא לכל אחד לפי עונתו כמ"ש לעיל סימן כ"ה הטיילנים בכל יום כו':

עיקר כתובתה בסימן ס"ו:

לרפואתה אם חלתה בסימן ע"ט. ולפדותה בסימן ע"ח. וקבורתה אם מתה בסימן פ"ט: נזונת מנכסיו בסימן צ"ג: ולהיות בנותיה ממנו כו' בסימן קי"ב:

עד שיתארסו (דאז המזונת על הארוס מאחר שיתומה היא כדלקען סימן קי"ב כ"פ) פירוש אפילו לדעת הרא"ש דלעיל בסימן נ"ה דארוס אינו צריך ליתן לה מזונות ע"ש:

ולהיות בניה הזכרים מנו כו' בסימן קי"א וזהו כתובת בנין דכרין:

מעשה ידיה בסימן פ' ומציאתה בסימן פ"ד: ואוכל כל פירות כו' בסימן פ"ה:

ואם מתה בחייו ירשנה בסימן צ':

מעשה ידיה כנגד מזונותיה פירוש שמתחלה תקנו שהבעל יתן לה מזונות אפילו למ"ד מזונות דרבנן ואח"כ תקנו שהבעל יקח כנגד המזונות מעשה ידיה משום איב'. אבל עיקר התקנה הוא לטובתה לפיכך אם תרצה לומר איני ניזונת ואיני עושה שומעין לה הואיל שהתקנה הוא לטובתה אבל הוא אינו יכול לומר איני זנך ואיני נוטל הואיל שהתקנה לטובתה:

וקבורתה כנגד ירושת כתובתה פירוש יורש נדונית כתובתה (שהכניסה לו והיא כתובה בשטר הכתובה רש"י כ"פ) ואם הבעל יאמר איני יורשה ואיני קוברה אין שומעין לו ה"ה:

ואפילו אם היא אומרת איני נותנת לך כו' כך הוא הצעת דבריו של רבינו דבתחלה קאמר שתקנו לה שהבעל חייב לה י' דברים ותקנו שהוא יזכה בד' דברים וקאמר עוד תקנו שיהיו מעשה ידי אשה כנגד מזונותיה לומר שמזונותיה עיקר לפיכך אם אמר איני ניזונת כו' ואפילו אי אומרת איני נותנת לך פירות ר"ל אף על גב דגבי מזונות יכולה היא לומר איני ניזונת כו' אבל הכא אפילו היא אומרת איני כו' אין שומעין וכ"ש שהוא לא יכול לומר איני פורק ואיני אוכל פירות כדלקמן בסימן ע"ח. ואף על גב דמלשון שאמר ופדיונה כנגד אכילת פירות משמע שאכילת פירות הוא עיקר ולטובתו נתקנה עיקר התקנה וא"כ היכי קאמר ואפילו היא אומרת כו' דמשמע כ"ש שהוא אינו יכול לומר כן י"ל דעיקר התקנה נתקנה לטובתה כדמשמע בגמרא וברייתא נקט מש"ה הך לישנא ופדיונה כנגד אכילת פירות לומר דאף על גב דעיקר התקנה לטובתה מ"מ אינה יכולה לומר איני נפדית כו' כאילו הוה התקנה לטובתו ועיין בדרישה:

כיצד התנה ע"מ שלא כו' האי כיצד לענין עונה וכתובה צ"ע למה לי דהא כבר אמר דאין התנאי מועיל בהן ואפשר דבא לומר דדוקא אם התנה שלא יתחייב בעונתה הוא דתנאו בטל אבל אם התנה לשנות עונתה כגון מטייל לפועל וכיוצא בו תנאו קיים וכמ"ש רבינו בסימן ע"ו ומש"ה הוצרך לסיים ולכתובה וכן אם התנה לפחות לה מעיקר כתובתה של"ת שכמו בתנאי עונה כשמוחל' קצת ממנו מותר ה"ה בתנאי כתוב' קמ"ל דלא וק"ל (כיון שאינו תנאי של ממון דממון ניתן למחילה אפילו ממון שהיא מן התורה אבל עונה שהוא צער דגופא לא ניתן למחילה וע"ל בסימן ל"ח כ"פ):

ומחלת לו עליה תנאו בטל ואע"ג דכתובה דרבנן עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וגם היא לא סמכה דעתה ויהא בעילתו בעילת זנות (וכמ"ש לעיל בסימן ס"ז כ"פ):

וכן אם התנה עמה אחר שנשאה לשון שהתנה דקאמר ל"ד שהוא מתנה ולא היא אלא כל שהותנו ביניהם אפילו אם בא התנאי מכח שהיא מקפדת קרוי התנה וק"ל. והוא דעת הרמב"ם שלא יכול לסלק עצמו מן הירושה אחר שנשאת כמו שהבן אינו יכול לסלק עצמו מירושת אביו ע"ש מ"ו:

אבל בכל שאר דברים כו' דקי"ל דדבר שבבממון תנאו קיים אפילו בדבר שהוא מן התורה דאדם יכול למחול כל מה שירצה:

ור"ח ור"י סברי דאפילו קודם שנשא' נמי אין תנאו כלום דכמו שבנכסי אביו אינו יכול לסלק עצמו שלא יירשנו מפני שבחיי אביו לא היה לו כלום בנכסים כך הבעל אין לו בגוף נכסי אשתו בחייה כלום ודבר שלא בא לידו הוא ואין חילוק בין קודם שנשאה לאחר שנשאה לפיכך תנאו בטל ויורשה לאחר מיתה:

ורב אלפס פסק שגם לענין ירושה כו' פירוש אם התנה קודם שנשאת ועיין בדרישה: