יתירה מבת וכו' דפחות מכאן אין ביאתן כלום ולא נעשית זונה ואע"ג דגבי גיורת ומשוחררת אסרינן לכהן אפי' פחות מג' שנים ויום א' התם היינו טעמא משום דילדי זנונים המה כמ"ש בסימן שקודם זה:

ואם יש עדים לאו דוקא עדים דאפי' בא' נמי סגי כדלקמן בסמוך:

אפי' אשה או עבד כו' דבשבויה הקילו חכמים שיהיו אפי' פסולי עדות נאמנים ואפי' בא' מהם:

אבל בנה ובתה כו' אין נאמנים מפני שלבה גס בה ותשמש בפניהן ושתקי:

ה"ג יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקוט עצים דעתי על אמי כו':

לא היה נותן בה מעותיו דהיה ירא דלמא יבאו עדים ויאמרו שנבעלה:

וכתב הרמב"ם אפילו כו' מתירין אותה מיד דבשבויה הקילו.

אפי' יש ע"א שמעיד פי' אפילו קודם שבאה לב"ד אפ"ה נאמנת לומר טהורה אני במגו דאיבעי אמרה שאינה שבויה להכחיש העדים ואע"ג דבנסכא דר' אבא מצריכי' לשלומי להחוטף ולא אמרי' דיהא נאמן אפי' בשבועה להכחיש העדכמ"ש בח"מ סי' צ' סכ"ב ובסי' שס"ד שאני הכא דבשבויה הקילו:

ועד אחד מעיד כו' ואע"ג דאיכא למימר אוקי חד להדי חד וישארו ב' עידי שבויה אפ"ה נאמנת דכל מקום שהאמינו חכמים ע"א הרי הוא כב' ואין ע"א במקום שנים ועיין בכתובות דף כ"ג לכי דברי רב פפא ושם מוכח דאפילו בא עד הטומאה תחלה משום דבשבויה הקילו שהרי בעדות אשה שמת בעלה אין הדין כן וק"ל מ"ו רש"ל: אלא בענין אישות לומר על בתו בעודה קטנה או נערה קדשתיה שהרי בידו לקבל קידושין בלא דעתה כ"פ):

דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה פי' לזה נתתי אותה ואז היא אוסרת לכ"ע לבד מבעלה:

אבל לא לפסלה משום זנות וא"ל דלעיל בסי' ד' שהאמינ' התורה לומר על העובר או על אחד מבניו שאינו בנו והוה ממזר על פיו די"ל דלעיל אינו מעיד על הולד אלא שאומר שאינו ממנו וממילא הוה ממזר אבל הכא שבא להעיד על הבת עצמה אינו נאמן וי"א דשאני הכא דיש לה חזקת כשרות אבל ז"א דהא גם בהוחזק בנו גדול נאמן לפוסלו:

בשביל ממון מותרת אפילו לכהונה פרש"י דמרתתי להפסיד ממונם דמיירי שידי ישראל תקיפה על עכו"ם ועד"ר ) ובריש הסי' שאוסר בשבויה היינו שאנו רואים שידם תקיפה או ע"ד שכתב רמ"א שנתבאר בדרישה ע"ש כ"פ):

כגון שבעלה רוצח ודרך המלכות להפקיר ביתם ונשותיהם וחיישינן שמא מחמת פחד נפשה נתרצית להם למצא חן בעיניהן לפיכך אסורה אפי' לבעלה ישראל והמ"מ מפרש שגם הנשים נתפשות מפני שחושדין אותן שיודעות במעשה בעליהן ומסייעות אותם ולכך גם הן בספק סכנת נפשות ועד"ר:

אפילו ע"י ממון אסורה לכהונה אבל לא לישראל דבשביל ממון לא מפקירה עצמה לזנות עמהן שאין אנו חושדין אותן בכך אלא הם יזנו עמה בחזקה מאחר שידם תקיפה עלינו:

כל הנשים שבה פסולות לכהונה כו' חוץ מפחותות מבת ג' שנים ויום אחד:

שמא נבעלו לכותי' וא"ת מ"ש מיין דכתב רבינו בי"ד סי' קכ"ט דבשעת מלחמה לא חיישינן שמא נסכו היין וי"ל לנסך אין להם פנאי ולבעול יש להם פנאי דתקיף להו יצרייהו:

לשון הרמב"ם עיר שנכבשה כו' גם בגמרא נזכרו חלוקות אלו ולא נקט ל' הרמב"ם אלא משום קצת פרטי דינים ועיין בב"י:

הרי זה מציל על הכל דעל כל אחת ואחת אמרינן שמא נחבאת ואת"ל לא נחבאת שמא לא נטמאת:

אלא אומרת לא נחבאתי כו' דנאמרה כמיגו דאי בעיא אמרה נחבאתי

מותר לדור עמה בחצר הואיל שלא נאסרה עליו אלא משום ספק מותר לדור עמה בחצר אחד אבל כשגרשה שנאסרה עליו בודאי מחמירי' טפי ולא ידור עמה בכל אותו מבוי כדלעיל סי' ו':

הולד חלל יליף לה מדכתיב ולא יחלל זרעו (ולא כתיב ולא יחלל בנו כ"פ) דמשמע אפי' נקבה:

והיא עצמה נתחללה בביאתו פי' אם היא אלמנה לכ"ג אסורה לכ"ה ובגרושה וזונה יש נפקותא בענין התראה וגם נאסר בתרומה משא"כ בגרושה וזונה (פי' שאם היא בת כהן ולקחה לאיש ונתגרשה וחזרה לבית אביה דאז היא אוכלת בתרומה ואם נבעלה לכהן נתחללה ואסורה בתרומה כ"פ) וכמ"ש בסמוך. ושהיא עצמה נתחללה יליף לה בגמ' מקרא (מדכתיב ולא יחלל משמע מה שהיה כשר מתחילה נתחלל ע"י ביאה זו דהיינו היא אבל הזרע מחולל מעיקרו שלא היה כשר מעולם וזה נלמד מדכתיב זרעו כ"פ):

והוא שיהיה כהן מבן ט' שנים כו' דפחות מכאן לא מקרי ביאה כאשר כתבתי כמה פעמים:

כהן שבא על אחד מן העריות אין הולד חלל (נלמד מיתורא דקרא דכתיב חללה בכ"ג והיה לו ללמוד מכהן הדיוט בק"ו וגם כתב התורה חללה אחר איסור אלמנה וגרושה ולא כתב אחר זונה שמצינו זנות פוסל בישראל לומר לך שאין נקראת חללה אלא מביאת פסול לכהונה לבד ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל כ"פ) פי' אם נתעברה ממנו בביאה ראשונה:

אין הולד חלל אע"ג דהוי ממזר ומאי נ"מ אם יהיה חלל או לא יהיה י"ל דנ"מ לענין התראה ומלקות דאם בת היא וכהן בא עליה אין מתרין בו משום חללה אלא משום ממזרת ואם התרה לו משום חללה ולא משום ממזרת אינו לוקה ואם זכר הוא ובא על בת ישראל לא נעשית חללה ללקות לכהן שבא עליה משום חללה אבל אם הוא חלל נעשית הבת ישראל שבא עליה חללה וחייב הכהן שבא עליה אחר כך משום חללה לאפוקי ממזר שבא על בת ישראל אע"פ שפסלה לכהונה כמו שאכתוב בסמוך בדרישה לא נעשית חללה:

ואם חזר ובא עליה הולד חלל וכן אם בא על יבמה לשוק אבל הבא על הגיורת או משוחררת הולד חלל כך הגיה ב"י וה"פ כהן שבא על אחד מן העריות דחייבי כריתות אין הולד חלל דאין חלל אלא מפסולי כהונה אבל עשאה זונה כדין הבא על חייבי כריתות דעשאה זונה ואם חזר ובא עליה פי' בין הוא בין כהן אחר הולד חלל דהשתא הוה פסולי כהונה ונ"מ לענין התראה ומלקות כדפרי' וכן אם בא על יבמה לשוק פי' בפעם ראשונה אין הולד ממנה חלל דאין חלל אלא מפסולי כהונה אבל נעשית זונה הואיל שאין הקידושין תופשין בה כדלעיל בסי' זה ואם חזר ובא עליה בין הוא בין כהן אחר הולד חלל לענין התראה ומלקות. אבל כהן הבא על גיורת ומשוחררת אפילו בביאה ראשונה הוי הולד חלל דגיורת נחשב כוונה והוה מאיסורי כהונה:

חלל שנשא כשרה זרעו כו' דכתיב לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הכהן כשנשא גרושה זרעו ממנו מחולל בין זכר בין נקבה דכתיב לא יחלל זרעו אף זרעו בנים שיולדו מאותה זרע הם חללים בין זכר בין נקבה (פי' ואפילו בן בנו עד סוף כל הדורות בתו פסולה כ"פ):

ה"ג עד סוף כל הדורות כגון בנו ובן בנו כו' ור"ל דוקא בזכרים כגון בנו כו' אבל בנקבות יש הפסק כמו שמפרש ואזיל:

אבל בתה של אותה הבת כשרה לכהונה כו' בגמרא יליף לה מג"ש בפ"י יוחסין דף ע"ז:

פגום הוא לכהונה והיא נתחללה בביאתופי' ואינה אוכלת שוב בתרומה ואסור לינשא שוב לכהן וז"ל רש"י פגום הוא לכהונה לאו דוקא דהא פשיטא בן הכותי לאו כהן הוא ואי משום דלא לישא כהנת כיון דמותר בישראלית מותר נמי בכהנת דאין קדושות בנשים דאפי' כשרות מותרות להנשא לפסולים אלא משום בתה נקט דאם תלד בת פסולה לכהונה:

וכן גר עמוני מואבי מצרי ואדומי כותי ונתין וממזר שבאו על בת ישראל הולד פגום והיא נתחללה כך גרסי' בספרים ישינים וברייתא היא בפ"י יוחסין ובפ' אלמנה לכ"ג ומ"ש הולד פגום האי פגום לא דמי לפגום האמור גבי כותי ועבד הבא על בת ישראל דפגום לכהונה קאמר אבל פגום דקאמר הכא פסול לבא בקהל קאמר כדפרשי' לעיל בסי' ד' דהיכא דתפסי קידושין "יש עבירה הולד הולך אחר הפגום וק"ל מ"ו רש"ל ועד"ר:

והיא נתחללה בביאתו פי' נתחללה שלא תאכל שוב תרומה ולהנשא לכהונה דכל הני פסלי האשה שבאו עליה מן הכהונה ובפ' אלמנה לכ"ג יליף לה מקרא עיין בדרישה:

ספק גרושה או ספק חלוצה צ"ל או ספק זונה וכן הוא במיימוני דלפי מ"ש מ"ו בסמוך דבבן חלוצה ודאי שנטמא לוקין אותו מלקות ממש וא"כ מכ"ש בבן חלוצה ספק ואיך מסיק דאם נטמא אין לוקין אלא מכות מרדות והרמ"א כתב בהגהותיו או ספק חלוצה נ"ל לפי דבריו שכ"כ לפי שאין נפקותא בזמן הזה בין ספק גרושה או ספק חלוצה הואיל שאין לוקין בזמן הוה מלקות ממש אלא מכת מרדות:

או נשא גרושה לוקין אותו מכת מרדות ע"ל סימן ג' דכתב בנתערב ולד כהן עם ולד ישראל והגדילו כו' עד ואם נשאו גרושה מוציאין ואין לוקין ולא כתב שם דלוקין אותו מכות מרדות נ"ל דשם לשון הרמב"ם תפס בכל אותו הסימן והרמב"ם קיצר וכאן רבינו פירש דבריו וכתב דאין לוקין אבל מכין מ"מ:

וכן הדין בחלל של דבריהם פירוש אע"פ שאין בו ספק אפ"ה נותנין עליו חומרי כהנים וישראלים ומ"מ אינושוה לגמרי לפסק דלעיל דהכא אם נטמא או נשא גרושה מלקין אותו מלקות ממש דמן התורה כהן גמור הוא ומ"ש וכן הדין לענין לכתחילה הן שוין וק"ל מור"ש ומיהו ק' דלפ"ז ה"ל לרבינו לכתוב גם דין ספק חלוצה לאשמעינן דאפילו בספק חלוצה אין מאכילין תרומה לכתחילה ושאם נטמא לוקין אותו מלקות לכן נלע"ד דעדיף טפי שלא להגיה הספרים ורבינו אשמעינן ברישא רבותא דאפילו בספק חלוצה דהיא כהן גמור אפ"ה אין מאכילין תרומה וס"ל דג"כ אין לוקין אותו ואפשר דה"ט דחכמים השוו מדותם דאם ילקו אותו יאמרו שהוא כהן גמור ויבואו להאכילו ג"כ בתרומה ובסיפא אשמעינן דאפי' ודאי בבן חלוצה לא מחשבינן ליה כחלל גמור דמותר לטמאות ולישא מפסולים אלא נותנין עליו כל החומרות והשתא יתיישב ג"כ ל' רמ"א ז"ל (הרי הוא כזר ר"ל כישראל לכל דבריו נושא גרושה ומטמא למתים כ"פ).

אע"פ שהורתה ולידתה בקדושה חזר וכתב זה אע"פ שכבר כתב אפילו עד כמה דורות וזה א"א שלא יהיה הורתן ולידתן בקדושה חזר וכתב משום סיפא ואם ניסת לכהן לא תצא פי' אפילו בת גר וגיורת ראשונה וזהו דוקא אם הורתה ולידתה של אותה הבת בקדושה כמ"ש הרמב"ם והביאו הב"י דאל"כ אפילו נישאת תצא דכבר נתבאר דגיורת אפילו פחותה מג' פסולה לכהונה:

לפיכך כהנת מותרת בגר פי' שס"ד הואיל וכהן אסור בגיורת ואפי' פחותה מבת ג' שנים ויום א' ה"א דגם הכהנת אסורה לגר מטעם זה:

כל אלמנה שמאותה משפחה כו' פי' כל אלמנה שידוע שנולדה קודם שנתערב בה הספק דליכא לספוקי שהיא עצמה באה מזרע של אותו ספק ולכך אם נשאת לא תצא שהרי מצד עצמה ודאי כשרה היא אלא שיש לספוקי בה שמא אשת אותו ספק היתה ולכך לא תצא משום ס"ס חדא שמא אינה אשתו של אותה ספק חלל ואת"ל שהיה אשתו שמא הוא לא היה חלל אבל הבנותהנולדות מאותה משפחה משעה שנתערב בה ספק חלל אפילו נשאת תצא כיון דליכא בה חזקת כשרות דגופא ודייק לישניה (ר"ל לישניה דהרמב"ם בפי"ט דא"ב והוא ל' ב"י כ"פ) דסבר הכא דברישא גבי ספק נקט אלמנה ובסיפא גבי ודאי דאפילו נשאת תצא כתב כל אשה מהם אסורה כדי לכלול גם הבת דבכלל אשה בין אלמנה בין בת ב"י. גם י"ל מ"ש אלמנה שמאותה משפחה ר"ל שנשאו אנשים מאותו משפחה והן ממשפחה אחרת (ובאלו אמר כל אשה כשרה שנשאת לאחד מאותה משפחה ונתאלמנה כ"פ) ובזה קמ"ל רבותא וק"ל:

ואפי' ישראל שנתערב בה איסור שאסור לישראל כו' כן היא גירסא הנכונה דלא גרסינן ספק איסור דאל"כ הוי אסור לישראל ליקח אשה דמשפחה שנתערב בה ספק איסור ולעיל בסי' ב' כתב משפחה שנתערב בה ספק פסול אין צריך לרחקה שכולן כו' ועיין בדרישה: