והיא (מספקת לדברים גדולים דאי מספקת גם לדברים קטנים א"צ פרנס ואם אינה מספקת אפי' לדברים גדולים אז אין הנדר חל דמשועבד לה כדלעיל בסימן ס"ט כ"פ) (ואותן הדברים קטנים כו' פירוש דאם כל משפחתה אפי' העניים נוהגים בדברים הקטנים אז ג"כ אין הנדר חל שמשועבד לה דהרי עולה עמו ואינה יורדת אבל השתא דשאר משפחתה אין נוהגין בדברים הקטנים אינו מחויב להנהיגה בעוד שהיא עמו רק השתא אחר הנדר שאינו עמו מחויב לכן חלה נדר ומעמיד פרנס שלשים יום כ"פ):

עד שלשים יום יפרנסנה כו' דעד שלשים יום לא שמעי בה אינשי דאוכלת לנפשה ע"י הדרתו ולא זילא בה מילתא טפי משלשים יום שמעי בה אינשי וזילא בה מילתא ולכך יוציא ויתן לה כתובה:

שיאמר לו כל הזן אינו מפסיד ובי"ד סי' רל"ה מסיק ויזון אותה אחר וילך ויקח מן הבעל. וצריך לשלם לו אח"כ כמו שנתבאר בי"ד סימן רכ"א ולא כמו שכתב רמ"י שם:

אבל לא יאמר לך ותזון אותה ק"ק הא אפי' אם תיזון לא תפסיד לשון יחיד ליחיד נמי אסור לומר וכמו שכתב (בי"ד סי' רכ"א וכ"כ התוס' והרא"ש ור"ן ואע"פ שאינו לשון ציווי כ"פ) בשם רשב"ם וב"י הביאו י"ל דרבינו אשמעינן דאף אם לא אמר ליה לא תפסיד אפ"ה אסור מה שאין כן בא"ל אם תיזון אותה דאז אין משמעות לשונו כלום אם לא יסיים לומר ולא תפסיד וק"ל:

דאם כן הוה ליה שלוחו אבל כשהוא אומר בלשון רבים כל הזן אע"פ שהוא אומר כן לאחד לא מחזי כשלוחו ב"י:

וכן אם הדירה סתם או זמן רב לאפוקי מרב דאמר אם הדירה סתם יוציא מיד (דדוקא במפרש שפירש שלשים יוה יעמיד פרנס כ"פ) הואיל שלא נתן זמן להדרתו ואם כן מה לי שיוציאנה עכשיו או לאחר זמן אלא כשמואל סבירא לן דאמר שאין צריך להוציא מיד דשמא בתוך כך יתיר נדרו:

ולר"ה אין כופין כ"כ התוספות בשמו ר"פ המדיר וז"ל דאמר שמואל אין מעשין (פי' כופין) אלא לפסולות אלא אומרים לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא תוציא מותר לקרות לך עבריינא וע"ל בסימן קנ"ד:

נדרה שלא תטעום אחד מן המינים וקיים לה כו' נראה אף שכלל רבינו דין תלאה בתשמיש ולא תלאה בתשמיש יחד מכל מקום הדרתן אינן מענין אחד באסרה עליה ולא תלאה בתשמיש צריך לומר שנדרה בפירוש כל זמן שהיא תחתיו דוקא ומש"ה יוציא מיד דאי אפשר לה להיות אפילו שעה אחת בלא אותה מין פירות ולאחר שיוציאה תהיה מותרת באותו מין פירות דאי נדרה לעולם במה תרויח מה שיוציאוה דטעם דהיא סברה מדקיים לה נדרה מיסנא סני לה לא שייך אלא בשתלאה בתשמיש כמו שכתבו התוספות בפרק המדיר (ולא כרש"י שכתב דמיסני סני שייך נמי בנדרה ולא תלאה בתשמיש) ובתלאה נדרה בתשמיש אפילו לא פירש כל זמן שהיא תחתיו ואפילו נדרה שלעולם יאסר תשמיש כל הבריות עליה אם תהנה ולא תרויח כלום כשיוציאנה מכל מקום צריך להוציאה מיד ואע"ג דאפשר שתאכל מיד אותו מין ותיאסר בתשמיש עד שבעה ימים אפ"ה צריך להוציאה מיד מטעם שהיא סברה מדקיים לה נדרה מיסנא סני לה וניחא לה לישב בדד לעולם בלא בעל מלישב עם בעלה הואיל ששונא אותה ישיבתה עמו קשה לה

או שאמרה לו הנאת תשמישך ופירוש וקיים לה הוא אבל אם אמרה הנאת תשמישי עליך אינו חל דמשועבדת לו כמ"ש בהדיא בסימן ע"ז:

אפילו הוא רע כו' קאי נמי אנדרה שלא תטעום אחד מן המינים:

יוציא מיד ויתן כתובה דהואיל דהוא קיים נדרה הוא נתן אצבע בין שיניה:

ואם הוא הדירה שאמר לה הנאת כו' אבל לא תלאו בתשמיש אין בידו לאוסרה אפירות שאינם שלו ודוקא שאמר הנאת תשמישך עלי אבל אם אמר הנאת תשמישי עליך אינו חל שהוא משועבד לה כמו שכתוב בהדיא בסימן ע"ז:

יקיים שבעת ימים כאילו הדירה מתשמיש סתם דאמרינן יקיים שבעת ימים כב"ה דאין לה צער אם עומדת שבעת ימים בלא תשמיש (דגמרינן מנדה דטמאה שבעת ימים וכך דרכה להיות בלא בעל גמרא פרק אע"פ כ"פ) ובתוך כך שמא ימצא פתח לנדרו ולכן לא יוציאנה מיד שאפשר לה לאכול מיד מאותו מין פירות ותיאסר בתשמיש עד ז' ימים שאין לה צער כ"כ. ולא דמי להיכא שנדרה איהי ותלאה בתשמיש וקיים לה איהו דאמרינן יוציא מיד ויתן כתובה מטעם דסברה מיסנא סני לה דהכא סברה מירתח רתח עילאי והשתא מותיב דעתיה ויתיר נדרו אבל בנדרה היא וקיים הוא ליכא למימר הכי שאין סברה דבאותו פעם כשנדרה מתרמי שהיה כועס עליה וק"ל. וכללא דמילתא שלעולם לא אמרינן שתבקש פתח למצוא לו היתר ומש"ה כשנדרה היא וקיים הוא ולא תלאה בתשמיש אף על גב דלא שייך שסברה מיסנא סני לה כמ"ש ואפ"ה יוציא מיד משום שא"א לה בלא אותו מין שעה א' ולא אמרינן שימתין דילמא תמצא פתח לנדרה ולא כרש"י:

כתב הרמב"ם בנדרה היא וקיים לה הוא אם רוצה שתשב עמו ולא כו' כצ"ל ופירושו אם הוא רוצה שהיא תשב עמו ולא כו' הרשות בידו שברצונו תליא מילתא ולא אמרינן שיוציא אלא אי אמר אי אפשי באשה נדרנית ואינו רוצה שתשב עמו וגם לא ירצה ליתן לה גט משום שאו היה צריך ליתן לה כתובה ואז אמרינן לו שיתן לה גט מיד ויתן לה כתובה או שתשב עמו ועד"ר: