ששוים נ' זוז כו' דהיינו ו' דינרים ורביע זוז הוא ל' גמרא קראו לדינר מדינה זוז. ודינר של צורי לא נקרא בשם זוז ולכך סיים וכתב שהם ו' דינרין וכבר נתבאר שכסף צורי הוא כולו של כסף משא"כ דינר מדינה שהם ז' חלקים נחשת וחלק אחד כסף כדלעיל סימן ס"ז:

ולא חדשים בימות החמה דחדשים מחממין וראויין לימות הגשמים והשחקים הם ראויים לימות החמה:

והיא מתכסה בבלאותיהן ר"ל מתכסה לשון כסות כלומר לובשת הבלאות בימות החמה. (והשחקים שהם מותר הבלאות פירוש אף כשיקנה לה חדשים מ"מ השחקים שלה להתכסות כו' כ"פ):

לשנה קאי אתרווייהו אכיפה ואחגור:

ומנעלים חדשים כו' ז"ל בגמרא ס"פ אע"פ תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני ופרש"י הרי היא מוכשטת וערומה (והפשיט מתרגמינן וישלח כ"פ) שאין לה חליפות בגדים אלא משנה לשנה ומנעלים קאמר ממועד למועד ומשני תנא במקום הרים קאי דלא סגי בלא תלתא זוגי מסאני ואגב אורחיה קמ"ל דתיתבינהו ניהליה במועד כי היכי דנהוי לה שמחה בגווייהו עכ"ל:

וכתב הרמב"ם בד"א בימים ההם כו' מכאן עד סוף הסימן הוא מדברי הרמב"ם בפרק י"ג מה"א:

ומ"ש שנותנין לה מטה מוצעת מבעלה עני ק"ק מ"ש מלענין סידור בעל חוב שנתבאר בח"מ סי' צ"ז שאין נותנין לה מטה מוצעת ע"ש אלא מטה מוצעת לעשיר לישן עליה עיין שם:

מפץ רך ממחצלת:

ותהיה רחבה פירוש חצר שאחורי הבית קרוי רחבה:

ואם קצרה ידו ליתן אפילו כעני שבישראל כצ"ל וכ"ה במיימוני.

כופין אותו להוציאה כו' כדין מזונות דלעיל בסימן ע' ואע"ג דשם לענין מזונות כתב דאין כופין אלא אם אין לו לחם ליתן לה אבל אם יש לו ליתן לה לחם אין כופין אשאר מיני מזונות דחשב שם דפוסקין לה. י"ל דעניני כסות ודירה דקא חשיב כאן הם מוכרחין לה וא"א לה זולתן משא"כ לענין מזונות דעל הלחם לבד יחיה האדם. ואפי' על הלחם כתבתי שם שר"ת ורבינו ירוחם חולק וה"ה כאן (וע"ש מ"ש בשם הכ"מ כ"פ):

ה"ג כדי שתצא לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה כו' וכ"ה במיימוני ונקט בית האבל קודם לבית המשתה וכן לקמן בסימן ע"ד ע"ש הכתוב דכתיב טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה:

שתהא יוצאת תמיד כדכתיב גבי דינה ותצא לאה לאה יוצאנית היתה (כשמזכיר גנותן של נשים אומרים יוצאנית ב"ר כ"פ) ואמרו רבותינו ז"ל גבי נערה המאורסה פרצה קורא לגנב:

ויש לבעל למנוע לאשתו כו' כך אמרו חז"ל וכבשוה וכבשה כתיב מלמד שהאיש דרכו לכבש האשה שלא תהא יצאנית: