אינו יכול לכופה שתצא עמו לארץ אחרת אבל באותה הארץ יכול להוציאה מעיר לעיר כדבסמוך:

צריכה לילך אחריו לארצו או תצא בלא כתובה שע"מ כן נשאה שתלך אחריו אע"פ שלא פירש שכל אשה יודעת שישוב לארצו וזה כלשון התוספתא וכן דעת הרמב"ם ולא כר"ת שהגיה התוספתא שכתוב בה כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה והוא גורס כך כופין אותו לצאת כו' עיין באשר"י מ"ו. ובסמוך הביא רבינו דברי ר"ת. וכתב המרדכי (סוף ב' דייני גזירות) וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא עבדינן הכא והכא לחומרא דאין הבעל יכול לכוף האשה כפר"ת ולא האשה לאיש כפירוש רוב הגאונים אבל ב"י כתב ע"ז דבמקום הרמב"ם ורש"י וכל הגאונים אין לחוש לדברי ר"ת ע"ש ורמ"א הביא דברי ר"ת (וכתב בד"מ כי איך לא נחוש מאחר שמהר"ם חשש לדבריו כ"פ):

אפי' לא נשאה בגליל לכאורה נראה דה"פ דה"א נהי דנתרצית לצאת עמו ממקום שנתקדשה שם ולהנשא במקום אחר לטלטל ממדינה למדינה תרי זימני לא נתרצית לו ודעתה היה שידור עמה בעבר הירדן וק"ל. (גם י"ל דרבינו אתא לאשמעינן דאם נשאה בארצה וקידשה מתחלה שלא בארצה שכופין אותה לילך לארצו ולא תימא דוקא שהיו הקידושין והנישואין במקום א' אז אמרינן מסתמא ע"ד זה קדשה ונשאה שתלך אחריו לארצו אבל כשקידש במקום אחר ונשאה במקום אחר ה"ל למימר מדלא נשאה במקום שקדשה והלך לארצה ונשאה שם מסתמא דעתו להשתקע שם קמ"ל דאמרינן דע"ד קידושין ראשונים נשאה כ"פ) ועיין מ"ש בדרישה:

ובנושא אשה ביהודה כו' עד גם בזה כתב מהר"ם ר"ל גם בזה ס"ל בכל ענין אינו יכול להוציא כמו שבענין ראשון ס"ל דבכל ענין יכול להוציאה ודו"ק:

אפי' אם היתה מגליל דיכולה לומר כאן אני מורגל עם הבריות ועמהם התקדשתי לך:

שיש דברים שישיבת כרכים קשה ס"א נוח להן וגירסא ראשונה עיקר שברוב דברים ישיבת כרכים עדיף אלא שיש ג"כ דברים שהוא קשה ואגב כ"כ ג"כ בישיבת כפרים וק"ל:

ואף לא מנוה הרע לנוה היפה לשון המשנה מפני שהנוה היפה בודק ופרש"י בודק את הגוף בחלאים רעים כשמואל דאמר שינוי וסת תחילת חולי מעים והרמב"ם פי' מפני שהיא צריכה לטפל ולבדוק עצמה בנוה היפה כדי שלא תהיה בה קלה וכעורה:

ובכל מקום מוציאין ממקום שרוב עכו"ם כו' ר"ל אפילו מארץ לארץ וכן מוכח ממ"ש אח"ז דאין מוציאין מא"י לח"ל אפילו ממקום שרובה כותים משמע הא כיוצא בו בח"ל או בא"י מוציאין אע"פ שהוא מארץ לארץ:

לארץ ישראל כופין לעלות שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים כו' גמרא בסוף כתובות דף קי"ב ע"ב:

ואין מוציאין מא"י לח"ל אפילו מנוה רע שרובן כותים למקום יפה שרובן ישראל יש לדקדק בלשונו דהל"ל לנוה היפה ולמה החליף נוה במקום גם ק"ק הא כבר כתב שהנוה יפה בודק את הגוף ומאי אפי' ורבותא הוא ולכן נראה שמש"ה כ' רבינו מקום במקום נוה דאילו נוה יפה בודק את הגוף כיון שדרה בה משא"כ מקום יפה בדירתה עומד בתוכה וכשבאה המקום היפה אע"ג דדירתן רעה כבתחלה או שרוצה הוא לצאת כצ"ל:

למה כופין אותה לשון מ"ו ושרי ליה מרא הלא מהר"ם מביא ראיה מזה דיפה כח הבעל מכח האשה ודלא כר"ת וז"ל מרדכי פר"ח וההיא דירושלמי כו' ומזה מוכיח דיפה כח הבעל מכח האשה ודלא כר"ת ע"כ וכה"ג כתב הרא"ש שמהר"ם מקשה על ר"ח ומשמע שכך דעת הרא"ש נוטה ע"ש עכ"ל מ"ו. ואני בעניי נראה שיפה דקדק רבינו וכתב דאין תירוץ זה מספיק דאי בזמן הזה מיירי דאין מצוה לעלות לא"י א"כ למה כופין אותה דהא לא אמרו דיפה כח האיש אלא כשנשאה בארץ אחרת אבל כשהאיש ואשה במדינה אחת ונשאה שם כבר נתבאר דאין כופין אותה אלא ע"כ צ"ל דגם הירושלמי מיירי בזמן הבית והוה מצוה לעלות. ואפי' במקום מצוה ס"ל להירושלמי דאין האשה יכול לכפות האיש אלא האיש האשה משום דיפה כחו ודלא כתוספת' ומש"ה מסיק רבינו כאן דפליגי וגם הב"י הבין דברי רבינו כן אלא שכתב ליישב בדוחק וכתב וז"ל רבינו וכתב שאין תירוץ זה מספיק כו' ול"נ דאפשר לומר דלא ראו חכמים לגרוע כח האיש לגבי א"י וירושלים אפי' בזמן הזה עכ"ל ויש לדקדק מכח לשון הרא"ש דס"ל כדברי רבינו דמדכתב שם ז"ל וההיא דירושלמי דפליג אגמרא דידן פי' ר"מ דאיירי בזמן הזה כו' דקשה למה כתב דפליג אגמרא דידן כיון דר"ח פירשו וישבו דל"פ והל"ל וההיא דירושלמי מפרש לה ר"מ דמיירי בזמן הזה כדי שלא יפלוג אגמרא דידן אלא ר"ל ר"מ מפרשו כן וליה לא ס"ל וה"ט משום דבזמן הזה אין כופין אפילו אותה וכמ"ש אבל א"ל משום דס"ל כפר"ת. ולר"ת לא נתיישב בישובו של מהר"ם דהא מלשון הרא"ש דהביא לדברי מהר"ם באחרונה עם ראיותיו משמע דס"ל כמהר"ם:

אז כופין אותו לעמוד שם עמה ר"ת סבר דיפה כח האשה מאיש וגורס בתוספתא כופין אותו לצאת כמ"ש לעיל בסמוך:

ואם האיש והאשה ממקום אחד ביהודה כו' צ"ע למה כתב ממקום אחד דהא אפילו היא מכרך והוא מכפר ושניהן מיהודה ג"כ כופין אותו לצאת אחריה מגליל ליהודה:

אע"פ שנשאה במקומו דעולה עמו ואינה יורדת ודרכו לחזור אחר אבידתו ועוד שהוא יכול לילך לראות אוהביו כשירצה משא"כ באשה ומהר"ם הקשה על ר"ת והביאו ב"י ותמה על רבינו שכתב לעיל דברי הר"מ וכו' וקושיא זו קשה גם כן אהמרדכי שכתב דברי שניהן בלי מחלוקת ע"ש:

ולא כיון לעקור תנאי כי לא נכתב אלא לשופרא דשטרי בעלמא:

שלא יוציאנה ממקומו כצ"ל וכ"ה שם בתשובות הרא"ש כלל ל"ג סי' ב' ונראה דמ"ש בכתובה שלא יוציאנה ממדינה למדינה ר"ל ממקום למקום כי מדינה נקרא מקום כמ"ש מחשיך על פתח מדינה וכן בלשון הרמב"ם לרוב שכתב מדינה במקום שהיה לו לכתוב מקום והשתא א"ש שהשיב שלא יוציאנה ממקומו שהל"ל שלא יוציאנה ממדינתו וג"כ סיים וכתב דהיינו מדינה שקיבלה לדור בו ולעיל כתב שקבלה מתחלה לדור במקומו אלא שמע מינה שמדינה רצה לומר מקום. ורצה לומר התנאי קאי על אותו מקום שהתנה שתבא אליו. שלא יוציאנה מאותו מקום למקום אחר. אבל מה שכתוב בספרים ממקומה ע"כ ט"ס שהרי אף אם תאמר שלא יוציאנה ממדינה כו' כאילו כתב ממקום למקום אכתי קשה הלא לא הוזכר בתנאי ממקומה בלשון נקבה אלא ממקום למקום. אבל ממקומו א"ש כי זה ביאר נ"מ בתנאי הוא ולא קאי אלא הכתב בתנאי וק"ל: