ומה הן מעשה ידיה כו' בספר שבילי אמונה דורש על ז' מלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעל "שמחה לאיש במענה פיו ר"ת "שבעה "מלאכות "חייבת "האשה לאיש כשיצוה עליה וזהו במענה פיו. וגם ר"ת שלש מלאכות חייב האיש ר"ל לאשה שארה כסותה ועונתה:

טוחנת פירוש כו' דא"א לפרש כפשוטו שזהו טורח גדול שיהא היא חייבת לטחון ברחיים גדולים במקום בהמה ב"י: (ושומרת פי' משמרת רחיים וקמח כ"פ):

ומחמרת פירוש החמור המסבב את הרחיים מחמרת היא אותו ב"י:

טוחנת בידה ע"כ הכל א' הוא דהיינו טוחן בריחיים ואם כן יש כאן ה' דברים ואחר כך כתב מצעת המטה ועושה בצמר שהן שבעה דברים שהאשה עושה לבעלה כדלקמן:

ונ"ל דאפי' על בנה פירוש לאחר כ"ד חדש וק"ל מ"ו דאם לא כן קשה הא מניקת חבירו אסורה להנשא (גם מצינו למימר כשעבר וכנסה וברח שנתבאר לעיל בסי' י"ג דלא מפקינן מיניה כ"פ) ועיין בדרישה:

בן חברתה ולא "בנה אלמא שאפילו בנה אסורה להניק עם בן של אחר ששכרה לה. וה"ה נמי שעם בן בעלה נמי אסורה להניק בנה שהבעל שוכר אותה ג"כ במזונות ודברים אחרים שנותן לה שתניק את בנו:

שהוא מזיק לפה גמרא מפני שהפשתן מסריח את הפה ומשרבט את השפתים (ופירש רש"י פושטן כמין שרביט עד שנעשין גדולות על ידי שצריכה לשרות החוט תמיד ברוק כ"פ):

שהן עשר בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים "בגליל כן צריך להיות וכן הוא בגמ' ופירש רש"י שהשתי היא קשר להטוותו כפליים כשל ערב (ומשקל של יהודה כפלים כשל גליל כ"פ) וכן הגי' מ"ו:

וזה השיעור לא נתנו כו' פירוש השיעור של חמשה או עשרה סלעים בערב או בשתי: (אלא במשרה פירוש במפרנס ע"ל סימן ע' כ"פ):

פוחתין ממעשה ידיה פירוש הקצובין לעיל שהן משקל חמשה סלעים שתי ביהודה כו' ועיין בדרישה:

צריכה לאכול משלה אם יש לה כדי שלא ימות התינוק מחמת שלא יהיה חלב בריוח רש"י:

פסקה קמעה אוכלת הרבה כו' פרש"י פסקו לה מזונות מועטין מ"מ אוכלת הרבה משלה. וטעם פלוגתת רבינו והרמב"ם דהרמב"ם מפרש פסקו לה קמעה "אוכלת הרבה "דברשותה לאכול הרבה והיינו אפילו אכילה גסה ורבינו מפרש אוכלת הרבה "שצריכה לאכול הרבה והיינו כדי להיות לה חלב בריוח וע' בדרישה:

לא לבנו כו' כתב הר"ן דוקא בשאינן סמוכין על שלחנו אבל סמוכין על שלחנו חייב היא לטרוח בפני כל בני הבית הסמוכין על שלחנו והביאו רמ"א:

סוסיו וחמוריו משום חשד רביעה כדאיתא בי"ד ס"ס רל"ד אבל בקר וצאן אינם מצוהלים ומזויינים כמו סוס וחמור והרי"ף היה גורס בגמרא לא יתן לפני בקרו אבל כופה אותה ליתן לפני בהמתו ומפרש בהמתו שהוא רוכב עליה ורש"י גורס איפכא ומפרש בהמתו סוס וחמור עוד כתב רש"י שם ואני שמעתי בקרו נקבות בהמתו זכרים עכ"ל אבל רבינו מדכתב בקר וצאן תפם לישנא קמא דפרש"י:

או שמצאה לו שפחה פירוש בשעה שנשאה מצאה שהיה לו שפחה או דמים (ומטעם דעולה עמו ואינה יורדת כ"פ):

אינה טוחנת כו' עיין בדרישה:

ואין כאן מקום לשבועה לפי שהיא אינה תובעת ממנו שחייב לה שנאמר ישבע היסת ויפטר אלא שבאה לפטור משיעבודה (שהרי מן הסתם היא משועבדת לו מתקנת חכמים כ"פ) ואינה נפטרת אלא בראייה ה"ה:

וראוי לכל אשה לעשות דבר זה לבעל כו' אבל אין כופין אותה לעשות הואיל שכל אלו אינה אלא משום חיבה שתחבב על בעלה: (וכן צריכה לעשות בצמר פירוש מטעם שלא תשב בטל אבל אינה חייבת לעשות משקל ח' סלעים כ"פ):

שהבטלה מביאה לידי זימה עיין בדרישה:

וכ' הרמב"ם אבל אין כו' (ה"ג וצריך למחוק תיבת וכן כי תחילת ענין הוא כ"פ) וז"ל הרמב"ם בפכ"א דאם היו לו ולה ממון הרבה אפי' היו לה כמה שפחות אינה יושבת לבטלה בלא מלאכה שהבטלה מביאה לידי זמה אבל אין כופין אותה לעשות כו':

שהפשתן מזיק הפה והשפתיים וכתב ב"י ויש לתמוה עליו למה לא חילק בין כיתנא רומיתא לשאר כיתנא כמו שמחלק בגמ' ואפשר שטעמו דכיון שאין כיתנא רומיתא ידוע לנו כל כיתנא מספקינן ליה בכיתנא רומיתא והוי קולא לאשה שלא לחייבה בשום כיתנא:

שכל אשה עושה ר"ל אפילו הכניסה לו כמה שפחות:

ושש מלאכות שמקצתן עושות כו' ר"ל לפי רבוי ומיעוט שפחות:

ונותנת תבן לפני בהמתו לשיטת הרי"ף רבו אזיל שגרס בהמתו כדכתיבנא לעיל:

שבא ע"י הדחק והוא אינו נותן לה אלא מעה כסף כדאיתא בגמרא ובס"ס זה:

שתים וג' מלאכות פרש"י כגון שהיא שומרת קישואין וטווה פשתן ומלמדת שיר לנשים בשכר ומחממת ביצים בחיקה או ביצי תולעים שעושין משי והנשים מחממות אותן בחיקם והם נוצרים:

המותר לעצמה דאע"ג דהעדפה שע"י הדחק אמרו דלבעלה אבל ב' וג' בבת אחת דלא שכיח כולי האי (לא תקנו רבנן להיות לבעל כ"פ) אינה לבעלה:

וא"א הרא"ש ז"ל הביא דברי שניהן ולא פסק כמי ועיין בדרישה:

והרמב"ם כתב בסתם דחקה ועשה יותר מהראוי לה כו' וקשה מאחר שסבר הרמב"ם שהכל הוא לבעלה וא"כ היאך כתב רבינו בשמו לעיל בסי' ע' גבי אם הנך הבעל למדינת הים דאם לא לותה ולא מכרה אלא דחקה עצמה בין ביום ובין בלילה ועשתה ואכלה אין לה כלום פשיטא מאי אתא לאשמעינן הואיל שהכל הוא לבעל ועיין מ"ש לעיל. ואפשר דקמ"ל שם דאין צריך ליתן לה מעה כסף המתוקן נגד מותר מעשה ידיה דכיון דהיא באה להוציא מידו והוא אומר הנחתי לה מזונות אין לה כלום משא"כ היכא דהמותר בידה והוא בא ליקח מידה תקנו חז"ל שיתן לה מעה נגדו:

אבל אם אין דרכן לעשותן ר"ל או משפחתו או משפחתה אינה חייבת בהן דעולה עמו ואינה יורדת עמו:

כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה כו' עי' בי"ד בסי' קצ"ה (ושם נתבארו דינים אלו) שכתבתי שי"א דוקא יין שהוא מרגיל לדבר עבירה ודיוקי מזיגה והושטה אבל אחד לבד שרי ודוקא כשמוזגת במים כדרכן אבל למזוג יין בתוך הכוס שרי ע"ש:

להניחו בפניו מצאתי קבלה בשם הר"ר שלום שה"ה לא תביא קערה שם המאכל על השלחן בפניו מ"ו:

כל אשה שתמנע ב"י כתב שהרמב"ם איירי בשאר ח' מלאכות דס"ל להרמב"ם שכל אשה חייבת לבעלה לעשותה אפי' אם אמרה איני ניזון ואיני עושה או שמיירי שאינה אומרת איני ניזון ואיני עושה אלא שרוצה לזון ולא לעשות וא"כ לק"מ ממ"ש רבינו בסמוך עליו ועיין בדרישה:

טען הוא שאינה עושה וטענה היא כו' כן הוא לשון התיימוני בהדיא שם בפכ"א וכן הוא גירסת ב"י ואיני יודע למה נדפס בצד ספרים שלנו במקצת ספרים אינו דאדרבא דאם אינו ראוי הוא להגיהו. אם לא שר"ל שמ"ש רבינו יראה שפוסק כו' קאי ארישא וגם היה לו לכתבו קודם והראב"ד השיג עליו כו' אבל זה אינו מספיק למוחקו בשביל זה:

יראה שפוסקים דמורדת כו' מדכתב שכופין אותו בשוטים משמע לרבינו שסובר דהויא מורדת ופסק כמ"ד מורדת ממלאכה הויא מורדת כי פלוגתא הוא בגמרא והקשה עליו א"כ למה לא יפחתו לה מכתובה כדין מורדת מתשמיש:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו' כלומר אלא כך הוא הדין כמ"ש א"א הרא"ש ז"ל שאין כופין אותה דקי"ל כרב הונא כו' כך הוא הצעת דברי רבינו. אבל קשה דא"כ לא הל"ל לשון "יראה לי כו' כאילו הוא התחלת השגה והלא כבר כתב שהשיגו ג"כ הראב"ד וכך הל"ל "וכן"נראה "ועוד "דקשה לדבריו למה לא יפחתו כו' וע"ק דלכאורה נראה דהרא"ש סבר כסברת הראב"ד וא"כ לא הל"ל אלא וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לסברת הראב"ד לכ"נ שרבי' סובר שגם הראב"ד סבר דהויא מורדת מדכתב שממעט לה ממזונותיה ותו לא אלא ודאי שגם הוא סבר שהויא מורדת אלא שאין כופין אותה בשוטים כמו שסבר הרמב"ם ולכן כ' רבינו יראה שפוסק כו' וקשיא זו הקשה ג"כ אהראב"ד ועיין בדרישה: (כתב ה"ר יונה דוקא בעיקר מעשה ידיה פי' יכולה היא לומר איני ניזונת ואיני עושה כ"פ).

משום חינא ר"ל דעיקר התקנה בשבילו וכיון שהוא עיקר אין הברירה תלוי בידה:

והרס"ה כתב שגם במותר יכולה לומר כו' וכ"כ הר"ן וז"ל ודבר ברור הוא שאם במעשה ידיה דשכיחי יכולה לומר איני ניזונת כו' כל שכן במותר דלא שכיח עכ"ל ועיין מ"ש בסימן פ"א במה שנ"ל טעם פלוגתתם בזה (וע"ל בסי' ע' כ"פ):