אם אין בני משפחתו רגילין להניק שומעין לה כו' דעולה עמו ואינה יורדת עמו (שנאמר והוא בעולת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו כ"פ) ומכ"ש אם הוא בהיפך שאין בני משפחתה רגילין ובני משפחתו רגילין ששומעין לה מה"ט:

צריך לבדוק אחריו כו' וענין הבדיקה מפורש בפרק אף על פי (כתובות דף ס' ע"א) דמותבינן לה בשורה של נשים ושקליה לברא וקא מהדר ליה עליה ואם מביט בפניה יותר מבאחרים הרי הוא מכירה ואם התינוק סומא שאינו יכול להכירה בראיה אמרינן התם שמכירה בריחא ובטעמא:

אפילו בן שנה אין כופין אותה והא דאמרינן לעיל בסימן י"ג שאלמנה צריכה להמתין מלהנשא עד שיהיה לולד כ"ד חדש אפילו אם תרצה להשכיר לו מניקת היינו טעמא דהתם אין לו אב חיישינן אם תנשא שמא תתעבר ולא יהיה לה חלב וחיישינן שמא לא יהיה לו מה לאכול וימות ברעב שבעלה לא יתן לו לאכול אבל הכא שיש לו אב והוא יתן לו מזונות כראוי שהאב מרחם על בניו כאם:

דהא דאמרינן בת אצל האם דמשמע אבל לא אצל שום אדם היינו דוקא באלמנה שאין לה אב וא"ת אם אין לה אב פשיטא שתהא דוקא אצל האם דהיא קרובה לה יותר מאחרים ע"ז אמר לא שבקינן לה בהדי קרובי אביה שראויין ליורשה ר"ל דהו"א הואיל שראויין ליורשה במקום אביה עומדין קמ"ל דדוקא אצל האם:

אבל בגרושה שבקינן לה אצל אביה דהוא קרוב לו כמו האם:

והרמ"ה כתב דה"ה נמי בגרושה לא שבקינן לה אצל האב דהא דאמרינן בת אצל האם משמע לעולם אמרינן שתהא אצל האם אפילו אם יש לה אב. וז"ל מ"ו שראויין ליורשה פירוש דחיישינן דלמא קטלה כן נראה לפרש לכאורה. וליתא דהא בגדולה לא חיישינן דלמה קטלה אלא ה"ק לא שבקינן בהדי קרובי האב אף שראוי ליורשה לפי שהיא עדיפא מן הקרובים אבל בגרושה שאביה חי אביה עדיף מדידה בפרט מאחר שהוא מיזן אותה וק"ל עכ"ל:

וכן כתב הרמב"ם שלמו כ"ד כו' מכאן ועד סוף הסימן הכל הוא מדברי הרמב"ם:

ולאחר ו' שנים יכול כו' משום דמכאן ואילך הוא צריך לאביו שילמוד עמו לאפוקי בת שאינה צריכה ללמוד שבקינן לה אצל האם אפילו אחר ו' שנים משום שהאם צריכה לה להתעסק עמה בגדוליה ובתמרוקי הבנות שאין האב יכול לעשות:

ראוי לצדקה כדלעיל בסימן ע"א ועיין בדרישה: